דיני קורא ומקרא, דיני הטועה בקריאה,קריאה בעשרה

 

א. ספרדי המתפלל עם אשכנזים, והזמינוהו לעלות לספר תורה, צריך לברך ברכות התורה במבטא ספרדי, ובפרט בהזכרת שם ה’ שיאמרנו כפי המבטא הספרדי, ואסור לו לשנות ולבטאות שם ה’ בחולם כמנהג האשכנזים. ואף אם כמה מיחידי הקהל ידרשו זאת מהעולה לתורה, לבטא כפי מבטאם, לא ישמע להם לשנות מהמבטא הספרדי, וכל המשנה ידו על התחתונה. ובפרט ויש לו סמוכין גדולים בראשונים כמלאכים שביטוי שם ה’ הוא כפי מנהג הספרדים.

ב. העולה לספר תורה חייב לקרוא בפיו בלחש את הקריאה, מתוך הספר תורה, יחד עם השליח ציבור. ואינו יכול לצאת ידי חובה בשמיעה בלבד מהשליח ציבור מטעם "שומע כעונה", שבקריאת ספר תורה שאינה חובת יחיד, אלא אמרינן "שומע כעונה". ואם אינו קורא בלחש את הקריאה, יש לחוש ברכותיו הן ברכות לבטלה. ולפיכך על השליח ציבור הקורא בתורה להעיר תשומת לב העולים לתורה, ויאמר להם לפני שבירכו שיקראו עמו בלחש את הקריאה. ואם שמעו לו מוטב, ואם לאו, אין צריך לחזור על הקריאה.

ג. גם במקומות שאין נהוג על פי מנהג ספרדים, לקרוא בשם העולה לתורה, אפילו הכי אין לקרוא לספר תורה בן אחר אביו, או שני אחים בזה אחר זה, משום עין הרע. שסוף סוף מזכירים את שמותיהם באמירת מי שבירך, והכל מכירים בהם.

ד. מי שרוצה לעלות לספר תורה אחר אחיו, או אחר אביו, ואמר שאינו מקפיד על עין הרע, אין להקל לו, שמאחר ואפשר שיעלה לספר תורה על ידי הפסק ביניהם, מהיות טוב אל תיקרי רע. ומכל מקום אם כבר עלה לספר תורה, ואמר שאינו חושש לעיל הרע, שוב לא ירד, ויכול לברך ברכות התורה ולקרוא בתורה.

ה. מי שעלה לקרוא בתורה, ולפני שבירך ברכות התורה נתברר שאביו או אחיו עלו לקרוא בתורה לפניו, מותר לו לרדת מהתיבה ולא לעלות לספר תורה, ואין זה בכלל מי שקוראים אותו לעלות לספר תורה ואינו עולה שמקצרים את ימיו ח"ו. ואם אפשר נכון שיעלה אחר כך לתורה, על ידי הפסק אחר.

ו. מותר להעלות לתורה אב ונכד בזה אחר זה. ואם יש מנהג ידוע להחמיר, אין לשנות מהמנהג.

ז. אב ובנו, או שני אחים הרוצים לעלות לספר תורה בזה אחר זה, האחד לעליית משלים, והשני לעליית מפטיר, אף על פי שאין ראוי לעשות כן לכתחילה, אם רוצים להלקל בזה, יש להניח בידם, מאחר ויש הפסק קדיש ביניהם.

ח. מותר לאב ובנו, או לשני אחים, להיות חתנים בשמחת תורה, האחד חתן תורה והשני חתן בראשית, ואין לחוש לעין הרע.

ט. והוא הדין שמותר לשני כהנים או לשני לויים להיות חתנים, אחד חתן תורה ואחד חתן בראשית, ואפילו שלושה כהנים או שלושה לויים, יכולים לעלות בזה אחר זה לחתן בראשית, חתן תורה, ומפטיר. ואם אין שם אלא כהן, וזכה בעליית חתן תורה, רשאי לעלות לכהן, ואחר כך לעלות לתורה כחתן תורה. והוא הדין ללוי. אבל אם זכו בקריאת פרשת חתן בראשית, לא יעלו לספר תורה בתור כהן או לוי, אלא יקרא אחר במקום כהן, או כהן במקום לוי, שאין אדם רשאי לקרוא בשני ספרים, משום פגמו של ראשון.

י. אדם החשוד על עריות, אין לקוראו לספר תורה באותה פרשה, כדי שלא להלבין פניו ברבים, שיחשבו שיש אמת בחשד. והוא הדין באדם שידוע שעבר על דברי תורה, ואינו רק בחזקת חשוד, שגם בזה אין ראוי לכתחילה להעלותו לתורה לקריאה שבה נזכרת אותה העבירה שנכשל בה. ולכן אין ראוי לקרוא לתורה בפרשת "לא יגוש את רעהו" למי שלא עשה פרוזבול בערב ראש השנה, או מי שאינו נזהר מאיסור חדש, וכיו"ב. ומכל מקום בעלי תשובה מותר להעלותם לתורה לכל קריאה שהיא, אף אם ידוע שנכשל באותם עבירות קודם שחזר בתשובה.

יא. מי שנעקרו לו שיניו, ומשתמש בשיניים תותבות בכל שיניו, ובלעדיהם אי אפשר לו לבטאת אותיות זשר"ץ, יכול להוציא ידי חובה את הציבור בקריאת התורה, שדיבור על ידי שיניים תותבות חשיב דיבור שפיר.

 

 

יב. שליח ציבור שטעה בקריאת התורה, אפילו טעות שאין הענין משתנה, כגון שקרא אברם במקום אברהם, או אמר "ואם" במקום לומר "אם", או מצריים במקום מצרים, וכו’, מחזירים אותו. אבל טעה בטעמי המקרא, אין מחזירים אותו. ומכל מקום על השליח ציבור הקורא בתורה להכין היטב את הקריאה עם הטעמים. וכן צריך הקורא לתת ריוח בין תיבה שתחילתה כסוף תיבה שלפניה, ולדקדק בקריאה לפי כל כללי הדקדוק.

יג. על הקורא בתורה לדקדק לכתחילה בכל הטעמים שבקריאה, ולכן אם העולה לספר תורה אינו יודע לקרוא בדקדוק עם טעמי המקרא, אף על פי שמדקדק בקריאה, לא יקרא בתורה בקול רם, אלא יקרא בלחש עם השליח ציבור היודע לקרוא עם הטעמים.

יד. ישוב שיש שם מניין, ואין שם מי שיודע לקרוא בתורה כהלכתה, בדקדוק ובטעמים, אפילו הכי יקראו בתורה בברכותיה, ויעמדו אחד ליד השליח ציבור וילחש לו מתוך החומש את הנקודות והטעמים.

טו. שליח ציבור שטעה בפרשת בהעלותך, וכשעלה חמישי לקרוא בתורה והיה צריך להתחיל וידבר ה’ אל משה לאמר, עשה לך שתי חצורצרות כסף, טעה והתחיל לקרוא בפרשה הקודמת, וידבר ה’ אל משה לאמר, איש איש כי יהיה טמא, וכשהעירו לו שטעה, עבר מיד לפרשה שניה והתחיל "עשה לך שתי" וכו’, ולא חזר על הפסוק וידבר ה’ אל משה לאמר, דינו כמי שדילג פסוק אחד מהפרשה ולא קראה, שאם הוא בשבת צריך לחזור, ואפילו לאחר שהחזירו הספר תורה חוזר וקורא הוא ושני פסוקים עמו. והיינו בברכות התורה.

טז. הנוהגים בחנוכה לקרוא לכהן עד ברכת כהנים, יש אומרים שקרוב להיות ברכותיו ברכות לבטלה. ויש חולקים. והעיקר לדינא שהנוהגים כן יש להם על מה שיסמוכו, ואין בזה איסור ברכה לבטלה. אך נכון להודיעם שיותר טוב להמשיך עד לפני המשכן.

יז. אם טעו והפסיקו את הקריאה באמצע הקללות, ימשיך העולה אחריו בברכה.

 

  

יח. אין קוראים בספר תורה בפחות מעשרה אנשים גדולים. ואין קטן פחות מגיל בר מצווה ויום אחד מצטרף לעשרה להוצאת וקריאת התורה, אפילו בשעת הדחק. ובשעת הדחק מותר לצרף למנין מחללי שבת בפרהסיא, כדי להוציא ספר תורה ולקרוא בו ברכות, ובפרט בראש השנה וביום הכיפורים שהכל מהרהרים הרהורי תשובה.

יט. בית כנסת שיש בו מניין מצומצם בתפילת שחרית של שבת, ואחר שהתחיל השליח ציבור לקרוא בספר תורה יצא אחד מהם, רשאים לסיים את הקריאה בעליית שבעה עולים. ודעת ספר האשכול שהאחרים יעלו לתורה ולא יברכו, אחר שאין שם מנין. אך יש חולקים שיסיימו חובת היום, וכן עיקר לדינא, ואין לחוש בזה לספק ברכות להקל, דספק ברכות במקום סברא יחידאה לא אמרינן. והעולה השביעי אחר סיום ברכתו האחרונה לא יאמר קדיש. והשביעי יקרא גם את ההפטרה, אך לא יברך על ההפטרה לא לפניה ולא לאחריה.

כ. שישה בני אדם שלא שמעו את הקריאה בתורה, בשני וחמישי או בשבת, מותר להם לצרף ארבעה נוספים שכבר שמעו את הקריאה, ולקרוא בספר תורה בברכות תחילה וסוף.