תשמישי קדושה ונרות בית הכנסת

סימן קנד – תשמישי קדושה ונרות בית כנסת (המשך) - א.ארון קודש ישן שהעבירו ממנו את ספרי התורה לארון קודש חדש, יש אומרים שמותר להניח בתוך הארון הישן גמרות וספרי פוסקים,

3 דק' קריאה

מערכת ברסלב ישראל

פורסם בתאריך 07.04.21

סימן קנד – תשמישי קדושה ונרות בית כנסת (המשך)
 
א. ארון קודש ישן שהעבירו ממנו את ספרי התורה לארון קודש חדש, יש אומרים שמותר להניח בתוך הארון הישן גמרות וספרי פוסקים, שלב בית דין מתנה עליהם מעיקרא.
ב. ארון קודש שהונחו בו ספרי תורה, אך לאחר שקודשו לבית הכנסת עוד ספרי תורה, אין הארון הישן יכול להכילם, ועמדו הגבאים ובנו היכל גדול, וברצונם לתת לתוך הארון הראשון ספרי תלמוד ופוסקים וכו’, יש לסמוך על הט"ז וסיעתו להקל, מאחר והארון הישן פנוי, וזה עדיף יותר מאשר לגונזו.
ג. ארון קודש שהתיישן ואינו ראוי לתשמישו, וקנו ארון קודש חדש, מותר למכור את הארון הישן, והארון יוצא לחולין, והמעות ישמשו לדברי קדושה.
ד. ארון קודש הבנוי בתוך הקיר, יש אומרים שאסור לעשות ממנו כסא לספר תורה, שיש בו קדושה יותר מקדושת הכסא של ספר תורה. ויש חולקים וסוברים שאין עליו קדושה יותר מקדושת בית הכנסת.
ה. וראוי ונכון שלא להישען על ארון הקודש בבית הכנסת. אולם כשיש דוחק רב בבית הכנסת, כמו בעת דרשת שבת הגדול, וכו’, ועל ידי הדוחק יש הנשענים על ארון הקודש, יש להם על מה שיסמוכו, שכיון שאי אפשר בלאו הכי, הוי כהיתנו על כך מעיקרא.
ו. מותר לכתוב בתוך תיק הספר תורה נוסח בריך שמיה וכו’, כדי שבעת פתיחת ההיכל יוכלו לומר מתוכו את הבריך שמיה, ואין לחוש שיאמרו שנוסח זה כתוב בתוך הספר תורה ממש.
ז. יש מקומות אצל הספרדים שנהגו לפרוס פרוכת נוספת מבפנים לדלתות ארון הקודש, בנוסף לפרוכת החיצונית, ואף שאין חובה מעיקר ההלכה לנהוג כן, מכל מקום יש סמך נכון למנהגם.
ח. בית כנסת שהובא אליו מחוץ לארץ ארון קודש מפואר ביותר, מעשה חושב, ופרוכת פרוסה עליו כנהוג, ורוצים להדרו לצחצח ולצפותו זהב, וכולו אומר כבוד, ולשם כך רוצים להסיר את הפרוכת מעליו, ולהשאירו בלי פרוכת, כדי להראות את יופיו והדרו לקהל המתפללים, אין להתיר לעשות כן, אלא יש להמשיך במנהג של פריסת פרוכת על ארון הקדוש, ואם המצא ימצא בית כנסת שהסירו מעל ארון הקודש את הפרוכת, שלא ברצון מורי הלכה עשו כן, ויש להעיר למוסר אזנם להחזיר עטרה ליושנה.
ט. יש לאסור לתלות פרוכת שמצוייר בה אריות על ארון הקודש מבחוץ. וכן יש לאסור להקים צורת אריות מברונזא או שיש, וכו’, מעל ארון הקודש. ורבני ישראל נקראים לדרוש ברבים על כך, ולדבר על לב גבאי בתי הכנסת בכל אתר ואתר, במתק שפתיים, להסיר צורות אלו מבתי הכנסת, ויש לעשות הדברים בחכמה ובתבונה, בשלום ובמישור, כדי שלא לגרום חס ושלום מחלוקת בבית הכנסת, כי דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. ויש לפרסם ברבים שלא יוסיפו להקדיש פרוכות כאלה לבתי כנסיות.
י. יש נוהים לתלות לנוי וליופי בדפנות הסוכה, פרוכת שהיתה על ארון הקודש, לקיים בזה מצוות אלי ואנוהו, התנאה לפניו במצוות. ויש לנוהגים כן על מה שיסמוכו. ואף על פי שהפרוכת היתה פרוסה על ארון הקודש בבית כנסת, מאחר והוא נעשה לצורך מצווה של נוי סוכה, שרי להשתמש בתשמיש דתשמיש דקדושה.
יא. יש נוהגים בעת מלחמה לקחת פרוכות שהיו פרוסות על ארון הקודש, ולתלותם כנגד החלונות בבית הכנסת או בביתו, כדי להאפיל על האור בלילה, בעת התפילה, או לימוד תורה. ויש לנוהגים כן כל מה שיסמוכו, שגם זה נחשב לצורך מצווה. ומכל מקום עדיף יותר שיכסו את החלונות בדברים אחרים.
יב. יש נוהגים לפרוס פרוכת לאפריון בבית החתן והכלה, לכבודם. ויש להם על מה שיסמוכו.
יג. מותר לעשות כיס לטלית ולתפילין מפרוכת שהיתה פרוסה על ארון הקודש, לאחר שהפרוכת בלתה.
יד. טס של כסף החקוק על פרוכת שבלתה, מותר להעבירו לפרוכת חדשה. ואם רוצים להתיך את הכסף הרקום על הפרוכת שבלתה, יש לעשותו לדבר מצווה.
טו. נייר או ניילון שעוטפים בהם את הספרים להגן על הכריכה, ואינם מחוברים לספר, מותר לזורקן לאשפה אחר שנקרעו, ואינם צריכים גניזה כלל.
טז. בעלי דפוס שיש להם דפי הגה"ה רבים, ובהם דברי תורה, וקיים חשש שיקחו מניירות אלה לעשות מהם קרטונים וכו’, ואין להם אפשרות לגנוז את כל דפי ההגה"ה, יש אומרים שאין בדפים אלה קדושת ספרים ומותר לשורפן, הואיל ונדפסו לשם הגה"ה בלבד. ויש חולקים.
יז. אותיות עופרת של בתי דפוס שנכתבו בהם שמות הקודש, מותר לפרקם, שהרי מעיקרא הם עומדים לכך. ולוחות צילום שהאותיות מופיעות בהם כסדרם, דינם כדין דפי ההגה"ה הנ"ל.
יח. מי שחלה במחלה מדבקת לא עלינו, ולאחר שיבריא יצטרכו לשרוף כל חפציו, יש לייעץ לו להביא התפילין למקום ולהניחן, ואחר כך יקברו אותם בחצר, כדי שלא יצטרכו חס ושלום לשורפם. ואם אין דרך לקוברם, אף על פי כן מותר להביא אליו את התפילין כדי שיניחם, אף שידוע שאחר כך אנשי בית החולים ישרפו אותם.
יט. דברי תורה הכתובים על דיסקט, או בדיסק קשיח, מותר למוחקם, ואין בזה חשש משום מחיקת דברי תורה. ואף אם כתובים שם אותיות שם ה’, מותר למוחקם.
כ. סרט של מכונת הקלטה (טייפ) שהוקלטו עליו ברכות ותפילות ודברי תורה, מותר למוחקם לצורך הקלטת דברי קדושה אחרים במקומם. ומכל מקום נכון להיזהר שלא להכניס סרט זה של רשם קול שהוקלטו עליו דברי קדושה, אל מקומות מטונפים, כי איסור בזיון כתבי הקודש חמור יותר ממחיקתם, וכמו שכתבו האחרונים.

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה