הגבהת ידיים בנטילה,ועוד

  

א. אישה שאינה רגילה להסיר את הטבעת מעל אצבעה בעת עשיית עוגה וכו’, מותר לה ליטול את ידיה עם הטבעת, ואין זה נחשב לחציצה, אפילו אם הטבעת מהודקת. ואם יש בטבעת אבן יקרה, שדרכה של האישה להקפיד להסיר את הטבעת כדי שהאבן לא תתקלקל במים, נחשב חציצה, וצריכה להוציא הטבעת קודם הנטילה. ואם אינה מקפידה להוציא לעולם את הטבעת שיש בה אבן מעל ידה, אין זה נחשב חציצה.

ב. אשה הצובעת את ציפורניה לנוי, אין בכך חציצה לעניין נטילת ידיים.

ג. צבע החינה שנוהגות איזה נשים לצבוע לפני חתונת קרובותיהן, אינו חוצץ לנטילת ידיים.

ד. מי שעוסק בצביעת תפילין, וכל השבוע אינו מקפיד לרחוץ ידיו מהדיו שעל גבי ידיו, יש אומרים שישתדל לנקות את הדיו מעל ידיו עד כמה שאפשר, ויותר אינו חוצץ. אבל בשבת וחג שדרכו להקפיד על נקיון ידיו, יש לחוש בזה לחציצה.

ה. רטיה שעל גבי המכה, אין צריך להסירה כדי ליטול את הידיים, ויטול שאר היד במקום שהוא מגולה. ואם יכול להוציא את הרטיה שלא על גבי המכה ממש, נוטל ומברך, אבל אם אי אפשר לצמצם להשאיר הרטיה ממש בלבד, ולהוציא את הרטיה מסביב, נוטל בלי ברכה.

ו. מי שידו האחת מלאה בחבורות, וכרוכה כולה בתחבושת, ואוכל ביד השניה, חייב ליטול את ידו השנייה לסעודה, ויברך על נטילת ידיים.

ז. וכן מי שיש לו גבס על ידו האחת, נוטל ידו השניה למצוות נטילת ידיים לסעוד, ויברך בנוסח הרגיל "על נטילת ידיים", אף על פי שאינו נוטל אלא רק יד אחת. ומכל מקום בדיעבד שטעה ובירך על נטילת יד, ולא תיקן בתוך כדי דיבור, יצא ידי חובה, ולא יחזור לברך.

ח. חולה שיש בו סכנה האוכל ביום הכיפורים, צריך ליטול ידיו עד הפרק, ולא יברך על נטילת ידיים, מאחר שאינו אוכל שיעור כביצה בתוך כדי אכילת פרס.

 

 

ט. הנוטל ידיו צריך להגביה ידיו למעלה, כדי שלא יצאו מים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידיים. ואם שפך על שתי ידיו רביעית בפעם אחת, כיון שאין שם מים טמאים כלל, אין צריך להגביה את ידיו. וכן המטביל ידיו, או אם נוטלן עד פרק הזרוע, אין צריך להגביה. ועל פי הסוד יש להגביה הידיים אחר הנטילה, בעת שמברך, בכל אופן.

י. אם נטל יד אחת ונגע בה בידו השנייה שעדיין לא נטלה, לא הועילה לו נטילה זו, וצריך לנגבם ולחזור וליטול. ואם כבר בירך, יטול בלי ברכה.

יא. מי שנטל ידיו ולפני הניגוב נגע בידיו הרטובות אדם שלא נטל את ידיו, צריך לחזור וליטול. אפילו אם שפך על כל יד רביעית בבת אחת. ואם כבר בירך על נטילת ידיים, ולפני הניגוב נגע בו מי שלא נטל ידיו, אף על פי כן צריך לחזור וליטול, אבל לא יברך על נטילת ידיים.

יב. יש אומרים שצריך לנגב את הידיים אחר שנגעו בידית הכלי הרטובה, קודם שיטול את ידיו, או לנגב את ידית הכלי שנוטלים בו ידיים, ונכון לנהוג כן, ולנגב הידיים מהרטיבות שאחזה בהם מאחיזת הכלי.

 

יג. אם אין מים מצויים לפניו בריחוק יותר מארבעה מילין, ולאחריו מיל אחד, כורך ידיו במפה ואוכל פת, או דבר שטיבולו במשקה. וכן הנוסע במכונית ורוצה לאכול תוך כדי נסיעתו, אם יודע שיש לפניו בדרך מים ליטול ידיו בריחוק ד’ מילין, ימתין כדי שיטול ידיו כדת, ואם לאו כורך מפה על ידיו ואוכל.

יד. המאכיל לאחרים אינו צריך נטילה, אבל האוכל צריך נטילת ידיים אף על פי שאחר נותן לתוך פיו ואינו נוגע במאכל. וכן מי שאוכל את הפת על ידי מזלג וכו’, חייב בנטילה.

טו. מי שהגיע לביתו אורח מכובד שאינו שומר תורה ומצוות, והזמינו לסעוד בביתו, נכון שיבקש ממנו בלשון רכה שיטול ידיו ויברך כדת. ואם אי אפשר לו לבקש ממנו דבר זה, ומן הסתם לא ישמע לו לעשות כן, ויש לאורח זה הוקרה לתורה ותלמידי חכמים, ואם לא יגישו לפניו לאכול יתכן ויתרחק יותר מהתורה, ויבוא לידי שנאה לשומרי תורה, מותר לכבדו באכילה ושתיה, אף שאינו מברך ואינו נוטל את ידיו. ואם אפשר יאמר לו שיכוין לברכת המוציא שבעל הבית מברך, וכן לברכת המזון, ויצא ידי חובה מדין שומע כעונה.

טז. בתי מלון ומסעדות שהמאכל והמשקה ניתן לבאים בתשלום, מותר למכור מאכל ומשקה גם לחילוניים שאין מקפידים ליטול את ידיהם קודם אכילת הפת, או לברך קודם ואחר האכילה. וכן מותר להשכיר להם אולם שמחות לצורך עריכת חגיגת נישואים וכו’.

יז. מי שנגע באמצע הסעודה בידו אחת במקום מטונף, נכון להחמיר ליטול שתי ידיו. אבל אם רוצה לאכול פירות או לשתות, שיטול אותה יד בלבד.

יח. מותר לגעת בספרי קודש באמצע הסעודה, או לעיין בהם, ואין צריך נטילה. אבל הנוגע במגילת אסתר או בספר ותפילין, נכון להחמיר ליטול בלא ברכה. והמיקל יש לו על מה שיסמוך.

 

  

יט. אם הוצרך לנקביו ורוצה לאכול מיד, יטול ידיו בסירוגין ג’ פעמים, ויכוין בנטילה זו אדעתא דהכי שרוצה לאכול, ויברך על נטילת ידיים וינגב, ומיד יברך אשר יצר. ואין ברכה זו חשובה כהפסק בין הנטילה לבציעת הפת, שבלאו הכי מעיקר הדין לדעת מרן מותר להפסיק בין הנטילה לברכת המוציא. ואם אינו חושש שישכח מלברך ברכת אשר יצר, יאכל כזית של המוציא, ואחר כך יברך אשר יצר. ומה שכתבו בכמה אחרונים שיטול ידיו לעשיית צרכיו, ויברך אשר יצר, ואחר כך יחכך ידיו במקומות המכוסים שבגופו, ושוב יטול ידיו ויברך על נטילת ידיים, אין זה נכון לנהוג כן לפי ההלכה, שמכניס עצמו בידיים לספק ברכה שאינה צריכה.

כ. אם רבים מסובים בסעודה, הגדול נוטל ידיו תחילה, ויש שהחמירו על עצמם ליטול באחרונה משום הפסק, אם נטל בתחילה והמתין עד שבני הבית יטלו ידיהם, אינו הפסק.