סדר הקריאה והברכות, דיני הפסק בבירכות התורה

 

א. במקום שנהגו שהעולה עצמו קורא בקול רם את פרשת עלייתו, אם לא הכין את הקריאה וסידרה בתחילה לעצמו פעמיים ושלוש, לא יעלה ויקרא בעצמו, אלא יקרא השליח ציבור. ובמקומות שהשליח ציבור קורא בתורה לכל העולים, צריך הוא לסדר הפרשה תחילה. ואם הוא רגיל בקריאה, שהוא חוזר וקורא התורה מידי שנה בשנה, יכול להסתפק בקריאת שנים מקרא ואחד תרגום שקורא ביום שישי או בליל שבת. ובפרט למי שטרוד בלימודו לאסוקי שמעתתא אילבא דהלכתא.

ב. לא יעלה אדם לספר תורה עד שיאמרו לו שיעלה, ויש שנהגו שהשליח ציבור הקורא בתורה, כשרוצה מברך וקורא בלי נטילת רשות, משום דהוי כאילו הרשוהו על כך.

ג. אין צריך לקרוא לעולה לתורה בשמו, אלא די ברמז בעלמא. וכן המנהג הפשוט.

ד. כבר פשט המנהג שסומא (עיוור) הרוצה לעלות לספר תורה, בשבתות וימים טובים, ואפילו בימי שני וחמישי, שאין מונעים ממנו לעלות לתורה. ובפרט אם יש לו אזכרה וכו’. ואם אפשר טוב יותר שיעלה מפטיר, באופן שיודע לקרוא ההפטרה בכתב ברייל, או לעליית מוסיפין. ובשעת הדחק כשאין כהן אחר בבית הכנסת אלא כהן סומא, יש לסמוך על דעת המתירין להעלות סומא לספר תורה, כשיש חזן שקורא בתורה, והסומא יקרא אחריו בלחש מילה במילה.

ה. קודם שיברך פותח הספר ורואה הפסוק שצריך להתחיל בו, כדי שידע על מה הוא מברך, ואחר כך יברך. ואין צריך לסגור הספר תורה בעת שמברך. אך נהגו לכסות הכתב במפה בין גברא לגברא. ובברכה אחרונה עדיף יותר שיסגור הספר תורה, או שיכסה הכתב במפה ויברך.

ו. העולה לתורה אומר בקול רם "ברכו את ה’ המבורך", והקהל עונים אחריו "ברוך ה’ המבורך לעולם ועד". ואחר שיסיימו הציבור אמירתם, חוזר העולה ואומר "ברוך ה’ המבורך לעולם ועד", כדי לכלול עצמו בכל המברכים. ומברך הברכה בקול רם, והאומרה בלחש טועה. ומכל מקום בדיעבד אין מחזירים אותו לומר ברכו ולברך בקול רם.

ז. מי שעלה לתורה, וטעה בברכה הראשונה, ובירך אשר נתן לנו וכו’, במקום אשר בחר בנו וכו’, ואם חתם ברוך אתה ה’, אינו חוזר לברך ברכת אשר בחר, אלא יקראו בספר תורה ואחר הקריאה יברך ברכת אשר בחר בנו.

ח. העולה לתורה ובירך ברכה ראשונה כהוגן, ובברכה האחרונה טעה ואמר אשר בחר בנו, אם לא סיים ברוך אתה ה’, חוזר ואומר אשר נתן וכו’, ואם סיים וחתם נותן התורה, יצא ידי חובה ולא יחזור לברך. והוא הדין אם טעה ובירך בראשונה ברכת אשר נתן, ואף בסוף בירך אשר נתן וכו’ וחתם כבר, אינו צריך לחזור ולברך. אלא יכוין בברכה ראשונה של מי שעולה אחריו ויצא ידי חובה. אבל לכתחילה אם בירך בתחילה ברכת אשר נתן וכו’ יברך בסוף ברכת אשר בחר.

ט. אם בירך העולה לתורה ולא שמעו הקהל את חתימת הברכה, יענו אמן עם השליח ציבור העונה אמן, כיון שיודעים איזו ברכה בירך.

י. מה שיש נוהגים לכרוע מעט בברכות התורה, כשהם עולים לספר תורה, אין בזה כל חשש איסור, מאחר ואין בכוונתם אלא לכבוד התורה.

יא. אם טעה העולה לתורה ופתח בברכת אשר בחר בנו, ושכח לומר ברכו את ה’ המבורך, יסיים הברכה ויקראו בספר תורה, ואין לו לומר ברכו את ה’ המבורך לאחר מכן.

יב. המנהג שאין עונים אמן אחר אמירת "ברוך ה’ המבורך לעולם ועד" שאומר העולה לספר תורה, מאחר שכבר עונים כל הקהל ברוך ה’ המבורך לעולם ועד.

יג. אפילו אם בירך ברכות התורה לעצמו, ותיכף קראוהו לקרוא בתורה, ולא הספיק לומר עדיין שום פסוק, עם כל זה צריך לחזור ולברך ברכת אשר בחר בנו וכו’, שמשום כבוד התורה נתקן לברך כשקורא בציבור. ונכון שבדרך הילוכו לספר תורה יאמר לכל הפחות פסוק אחד, יברך ה’ וגו’. אבל אם קראוהו לקרוא בתורה קודם שיברך לעצמו ברכות התורה, ועלה ובירך, כבר נפטר מלברך ברכת אשר בחר בנו, וכדין מי שלא בירך ברכות התורה ונזכר לאחר התפילה, שנפטר באהבת עולם.

יד. מנהג הספרדים הוא שהמברך ברכה אחרונה אחר קריאת התורה, אינו עונה אמן אחר ברכתו, אף על פי שכל העונה אמן אחר ברכותיו הרי זה משובח, הכא שאני, שהרי מעיקר הדין מותר להפסיק בדברי תורה קודם שבירך ברכה אחרונה.

טו. העולה לתורה צריך לאחוז בספר תורה בשעת הברכה. וטוב שיאחז בתיק הספר תורה גם במשך כל הקריאה.

טז. טוב לעשות ההשכבה בהזכרת שם הנפטר ושם אביו, ולאשה על שם אמה. ומנהג ספרדים לעשות תמיד ההשכבה על שם האם, ואין לשנות מהמנהג. ויש להזכיר בהשכבה את שם הנפטר כפי שנקרא בפי רוב העולם, ולכן אם נשתקע שמו העברי, והכל קוראים אותו בשם לועזי, יזכירוהו בשמו הלועזי. ואין להימנע מעשיית השכבה שאינו נודר איזה סך לצדקה.

 

  

יז. העולה לקרוא בתורה, ואחר שבירך וקרא חלק מהקריאה נשתתק, והעלו אחר במקומו, יחזור ויברך ברכה ראשונה ויתחיל לקרוא ממקום שהתחיל הראשון לקרוא.

יח. העולה לקרוא בתורה, ובירך ברכות התורה, אסור לו להפסיק בשיחה בטלה עד סיום הקריאה והברכה האחרונה. ומכל מקום אם לאחר שקראו לו מקצת פסוקים, עבר ודיבר שיחה בטלה, רשאי להמשיך ולקרוא בתורה, ולברך לאחר מכן ברכה אחרונה, שמאחר והתחיל כבר במצווה, לא חשיב הפסק. אבל אם לא קרא כלל אם הפסיק אפילו בדברי תורה צריך לחזור ולברך. אבל אם דיבר מענין הקריאה, אינו חוזר ומברך.

יט. אם בירך העולה לספר תורה ברכת "אשר בחר בנו", ולפני שהתחיל השליח ציבור לקרוא נמצא טעות בספר תורה, ישתוק המברך עד שיוציאו ספר תורה שני, ויקרא השליח ציבור מהספר תורה השני בלי שהעולה יברך שנית, שספק ברכות להקל.

כ. העולה לקרוא בתורה, צריך לראות את המקום שממנו צריך לקרוא, לפני שיברך ברכת אשר בחר בנו וכו’, ואם הראו לו מקום אחר בטעות, ובירך אשר בחר בנו, ואחר הברכה נתברר שצריך לקרוא ממקום אחר, אין צריך לחזור ולברך, אפילו  אם היו צריכים לגלול את העמוד לצורך הקריאה, שספק ברכות להקל.