אמירה לעכו”ם במקום צער,אמירה לגוי במקום מצווה ועוד

סימן שז – אמירה לעכו"ם במקום צער

 

א. המהלך בדרך בשבת במקומות שיש בהם עירוב, והמטר ניתך ארצה, ויש לו צער מזה, מותר לומר לגוי שיפתח את המטריה וישאנה מעליו בשבת. והמחמיר תבוא עליו ברכת הטוב.

ב. זגוגיות של משקפיים (עדשות) שנפלו מהמסגרת שלהם, אם אין צריך לזה מעשה אומן, יכול אף הישראל להחזירם למסגרת בשבת. אך יעשה זאת בנחת. ואם צריך לזה מעשה אומן, אם יש בזה צורך מצווה של רבים, וכגון בעל קורא שצריך לקרוא בתורה ואין שם בעל קורא אחר, או תלמיד חכם שצריך למסור שיעור בהלכה לרבים, מותר לומר לגוי שיחזיר את העדשות למסגרת שלהם אף שהוא מעשה אומן. והיכן שאפשר טוב לעשות כן על ידי אמירה לגוי שיאמר לגוי חבירו לעשות כן.

ג. מערכת אזעקה של חנות או של רכב שנתקלקלה והתחילה לפעול בליל שבת, מותר לומר לגוי שיפסיק את פעילות האזעקה. ומותר להראות לגוי את המתג הסודי לכיבוי מערכת האזעקה.

ד. אם שכחו לחתוך נייר טואלט לקינוח מערב שבת, מותר לומר לגוי שיקרע את הנייר בשבת. ואם אין שם גוי יכול אף הישראל לחתוך את הנייר בשינוי דרך מרפקו, ולא יקפיד לחותכו בנקבי הנייר, ואם הנייר נחתך בנקבים אין בכך כלום.

ה. יש אומרים שאם עכבר מסתובב בבית, והדבר מבהיל את בני הבית, ואי אפשר לסלקו על ידי מקל, מותר לומר לגוי שיצוד אותו, ויסלקנו מהבית, מאחר שזו מלאכה שאינה צריכה לגופה, מותר לומר לגוי לעשותה. ויש חולקים. והעיקר לדינה להקל בזה, בפרט אם הדבר מונע מבני הבית לאכול סעודות שבת, או כשאירע כן בבית הכנסת והדבר מפריע למהלך התפילה או השיעור.

ו. מנורה פלורוסנטית (ניאון) שנתקלקלה והיא מהבהבת והדבר מפריע הרבה ליושבים בחדר הרוצים לישון או ללמוד, מותר לומר לגוי שיכבה מנורה זו, כיון שמלאכת הכיבוי היא מדרבנן. אך אם הגוי טעה וכיבה את כל המנורות שבחדר, אסור לומר לו שיחזור להדליק את המנורה הטובה, שהרי מלאכת ההדלקה היא מלאכה האסורה מן התורה.

ז. נעל שאי אפשר לנעול אותה מחמת מסמר שבולט בה, ואין לו נעל אחרת שיוכל ללכת עמה בשבת, אם אפשר להניח שם ספידה ועל ידי כך יוכל ללכת בנעליים אלו, מה טוב, ואם אי אפשר, מותר לומר לגוי שידפוק את המסמר בשבת באבן, כדי שיוכל לנעול אותה.

 

 

ח. מלאכה שאיסורה מן התורה, אין להקל לומר לגוי לעשותה אף במקום מצווה. אבל מלאכה שאינה אסורה אלא מדרבנן, יש להקל לומר לגוי שיעשנה במקום מצווה.

ט. אם כבה החשמל בבית הכנסת באמצע התפילה בליל שבת או בליל יום הכיפורים, מותר לומר לגוי שידליק את החשמל לצורך הרבים. שבמקום מצווה דרבים, יש לסמוך על סברת בעל "העיטור" המקל לומר לגוי לעשות אף מלאכה האסורה מן התורה. וטוב לעשות כן על ידי אמירה לגוי שיאמר לגוי חבירו שיעשה כן. אבל לצורך מצווה של יחיד, אין להקל לומר לגוי לעשות מלאכה האסורה מן התורה.

י. מותר לומר לגוי בבין השמשות לעשות מלאכה אף שהיא אסורה מן התורה, אם יש בה צורך מצווה, אף במצווה של יחיד, או בדבר שהוא טרוד ונחפז עליו. והוא הדין בבין השמשות של מוצאי שבת.

יא. מי שנתקע במעלית סמוך לשבת, ונכנסה השבת, או מי שהשתמש במעלית אוטומטית בשבת והמעלית נתקעה, אם יש חשש סכנה לנמצא בתוכה, כגון ילד קטן או זקן וחולה, מותר לחלצו ולעשות בשבילו אף מלאכות גמורות, וכגון לטלפן בשבת לחברה כדי שיבואו לחלצו וכו’. וכן לגבי ילד קטן שנתקע במעלית, מותר לחלל בשבילו את השבת אף על ידי ישראל, שמא מתוך פחד יבוא לידי כלל סכנה. ואם אין חשש סכנה, מותר לחלצו בשבת על ידי גוי כדי שיוכל לקיים מצוות עונג שבת. ויאמרו לו שיעשה כן דרך קלקול ומלאכות דרבנן. ואם אין שם גוי מותר לחלצו על ידי סיבוב הגלגל אף על ידי ישראל, שהרי אין כאן אלא טלטול מוקצה וחשיב טלטול לצורך גופו ובפרט שיש אומרים שאין מוקצה במחובר. וברור שאם הדבר גורם להדלקת מנורה עם פתיחת הדלת אין לחלצו על ידי ישראל אלא במקום שיש חשש סכנה.

יב. ילד קטן שנסגר בחדר בשבת, ויש חשש שמתוך הפחד יבוא לידי סכנה, מותר לחלצו אף על ידי הישראל, ונכון שיעשו כן דרך קלקול. וישראל גדול שנסגר בחדר והמנעול נשבר, מותר לפרוץ את הדלת על ידי נוכרי, בדרך קלקול כדי שיוכל לקיים מצוות עונג שבת.

יג. אם אבד מפתח דירה, ואי אפשר להיכנס אליה, אין להקל לפרוץ את דלת הדירה על ידי אמירה לגוי, אלא ילך להתארח אצל שכנים או קרובים. ואם אין לו מקום אחר להיות שם בשבת או שיש לו צער מזה וגם יתבטל מעונג שבת באכילה ושתיה, יש כתבו להקל לומר לגוי שיפרוץ את הדלת דרך קלקול. וטוב שיאמר לגוי שיאמר לגוי חבירו שיעשה כן.

יד. ארון קודש שיש בו ספרי תורה והוא נעול, והמפתח אבד, יש מקילים לומר לגוי לפרוץ את דלת הארון, כדי להוציא את ספרי התורה ולקרוא בו פרשת השבוע. וטוב שיאמר לגוי שיאמר כן לגוי חבירו. ואם יש בית כנסת אחר אין להקל בזה.

טו. וכן בית כנסת הסגור במנעול, והמפתח אבד, יש אומרים שמותר לפרוץ את דלת בית הכנסת על ידי גוי דרך קלקול. ולהלכה נראה שיש שם בית כנסת אחר ילכו להתפלל ולשמוע קריאת התורה בבית כנסת אחר. ואם אין שם בית כנסת אחר, מותר לפרוץ את הדלת על ידי אמירה לגוי. וטוב שיאמרו לגוי שיאמר לגוי חבירו שיפרוץ את הדלת.

טז. ספר תורה שנקשר בב’ קשרים, אין ראוי לתת לגוי לפתוח את הקשרים, אלא יעשו כן על ידי ישראל.

יז. יש שנהגו בכמה בתי כנסיות בחו"ל, לומר לגוי מערב שבת לבוא בשבת אל חדר הסמוך לבית הכנסת לכתוב את הנדרים והנדבות של העולים לספר תורה, וכן נדבות הזוכים במצוות פתיחת ההיכל והקמת ספר תורה. והנוהגים כן יש להם על מה שיסמוכו. ואין הדבר כדאי להכנס בריב ומחלוקת עם גבאי בית הכנסת הנוהגים היתר בדבר מכבר. ובלבד שהגוי שכותב עושה זאת בצינעא ולא לעיני הקהל חלילה, שיש בזה זילזול בכבוד השבת. וכל זה דווקא בבית כנסת שנהגו מנהג זה שנים רבות, אבל הרוצים לעשות כעת חדשה בארץ לנהוג כך יש למחות בידם, ואפילו בבתי כנסת בחו"ל הנוהגים להקל בזה מה טוב יהיה להוכיח את הגבאים בלשון רכה ואמירה נעימה שיחדלו ממנהג זה, ויעשו סימנים בפתקאות וכו’ כנהוג.

יח. יש אומרים שמותר לגוי בשבת שילך מחוץ לתחום להביא לו שופר כדי שיוכל לתקוע בו למחרת, ביום טוב שני של ראש השנה, שבמקום מצווה מותר אף בדבר שאין בו צורך בו ביום. ויש חולקים. והמקל יש לו על מה שיסמוך.

יט. אסור לומר לגוי להביא לו מיגדנות ומאכלים מחוץ לתחום בשבת וביום טוב. ואפילו אם המאכלים הם לצורך שמחה ויום טוב, אין להקל בזה. ויש לחוש שמא יאמר לו שיביא לו פירות מן המחובר, או שמא יאמר לו שיביא מחוץ לתחום 12 מי"ל.

כ. אם נקרע חוט העירוב בשבת, מותר לומר לגוי לקשור את החוט בשבת, דהוה ליה שבות דשבות במקום מצווה. ויאמר לו שיקשור את החוט על דעת להתירו במוצאי שבת או למחר.