אם נימצא טעות בספר תורה, שלא ליגלול הספר תורה

 

א. ספר תורה שנטף עליו שעווה, ובאמצע הקריאה שמו לב לכך, אם הוא בשני וחמישי, ראוי שיגרדו בזהירות את השעווה לגמרי, ואפילו אם האות נראית מתחת לשעווה, וגם כן נכון לכתחילה להסיר השעווה. ואם הוא בשבת ויום טוב, אם האות נראית תחת השעווה, יש להקל להמשיך לקרוא בספר תורה זה. אולם אם השעווה עבה כל כך, עד שהאות מתכסית לגמרי ואינה נראית, יש להחמיר מלקרוא בספר תורה זה, וצריך להוציא ס"ת אחר, וגם לא ימתינו בין גברא לגברא כדי להוציא ס"ת אחר, אלא אפילו באמצע הקריאה, אם נמצאת שעווה המכסה את האות לגמרי, אין לקרוא את האות בעל פה, אלא יוציא ספר תורה אחר. ואם השעווה נמצאת באות מפרשה אחרת, שלא מהפרשה הנקראת היום, אף שהאות אינה נראית, אין להוציא ספר תורה אחר, אלא יסיים את הקריאה בספר תורה זה, ואחר השבת יתקנו את הספר תורה כדין.

ב. ספר תורה שנכתב על קלף משוח במשיחה לבנה, כשר לקרוא בו בציבור בברכות התורה. אלא שלכתחילה קודם הכתיבה יש להעביר על המשיחה מטלית לבנה ולקנח היטב את הקלף, שלא תהיה המשיחה עבר כל כך. אך אם לא עשו כן אין זה מעכב. ומכל מקום בקריאת פרשת זכור ופרשת פרה, טוב ונכון להחמיר שלא לקרוא בספר תורה משוח, היכא דאפשר, אלא יקראו בספר תורה הכשר והמהודר ביותר, ושנכתב על קלף שאינו משוח.

ג. ספר תורה שהוגה כולו על ידי סופר מומחה, ואחר כך נמצאו בו ג’ טעויות או יותר, ומיד כשנמצאת הטעות האחת, תיקן הסופר את הספר תורה, טרם שנמצאת הטעות האחרת, רשאים להמשיך לקרוא בספר תורה זה בברכות, לאחר תיקון הטעות, ואין צריך להגיהו כולו פעם שנית. ואפילו אם היו טעויות גמורות בחסרון וחילוף תיבות ואותיות, הדין כן. ואף בקריאת פרשת זכור יש להקל לקרוא בספר תורה כזה.

ד. סופר המגיה ספר תורה, ומתקן בו בדיבוקים ופירודים, צריך שיאמר קודם התיקון: "לשם קדושת ספר תורה". ואם לא ידע שצריך לומר כן, ותיקן בכמה מקומות בדיבוקים ופירודים, ופעמים שינה את ה’ לאות ח’ וכיוצא בזה, נכון החמיר שלא לקרוא בס"ת זה בפרשת זכור ובפרשת פרה, אלא יקראו בספר תורה אחר, אם לא שיחזור לתקן את כל מה שתיקן שלא לשם קדושת הספר תורה. ובשאר שבתות השנה, אין לפסול לקרוא בספר תורה כזה. אם אינו יודע את המקומות שתיקן, שהרי בודאי בשעה שבא לתקן הספר תורה כוונתו היתה לשם קדושת הספר תורה, ומאחר ולא ידוע לו איפוא תיקן, יש להקל בדיעבד.

ה. ספר תורה שאין בו תגין, מותר לקרוא בו בדיעבד, כשאין שם ספר תורה אחר עם תגין, ומותר אף לברך ברכות התורה כשעולים לספר תורה כשר רק בדיעבד. ומכל מקום יש לתקן את הספר תורה ולעשות בו תגין כדין.

ו. אם תייגו אות נ’ שבספר תורה משמאל לימין, אף שהתג השמאלי עשאו כאות למ"ד, מותר לברך ולקרוא בספר תורה זה, ולא חשיב כחק תוכות.

ז. ספר תורה שאותיותיו האדימו מחמת ישנות הספר תורה ועתיקותו, והוא בחזקת כשרות, מותר לקרוא בספר תורה זה, ולברך עליו ברכות התורה.

ח. אם נמצא נקב בספר תורה בסוף אות מסויימת, באופן שאין האות מוקפת גויל, ולא ידוע מתי נעשה הנקב, יש להכשיר את הספר תורה. ובנקב דק מאוד, יש מצדדים להחמיר, והעיקר לדינא שגם בזה יש להכשיר את הספר תורה.

ט. ספר תורה שאות י’ נכתב בתורך אות נ’ כגון: פני, ומצאו הדבר באמצע קריאת התורה, יש להראותו לתינוק דלא חכים ולא טיפש, ואם יקראנו נו"ן אין להוציא ספר תורה אחר, אבל אם ברור שלא אבדה צורת האות, יש להכשיר הספר תורה  ולהמשיך לקרוא בו בברכות, ואין בזה חשש ברכה לבטלה.

י. אות למ"ד שהוא"ו שעל גבה קצר, ודומה לאות יו"ד, אין לפסול את הספר תורה, ומותר להמשיך ולקרוא בו בברכות.

יא. ספר תורה שראש אות הלמ"ד נכתב בצורה ז’ למעלה, ונמצא הדבר באמצע קריאת התורה, אין להוציא ספר תורה אחר מפני זה, ויש להכשיר הספר תורה ולברך עליו. ואף אם היתה צורת הוא"ו שעל הלמ"ד הפוכה,יש להכשיר בדיעבד.

יב. ספר תורה שראש אות למ"ד שבשיטה השניה נכנס בתוך אות כ"ף סופית שבשורה העליונה, יגרור ראש הלמ"ד, ויחזור ויכתבנו מחוץ לאות כ"ף וכשר.

יג. יש לכתוב את שירת האזינו בספר תורה ע’ שורות, ואם טעו וכתבו ס"ז שורות, יש להכשיר בדיעבד. וכיוצא בזה בשירת הים שצריך לכותבה לכתחילה בשלושים שורות, שאם כתבה בכ"ח שורות, יש להכשיר הספר תורה.

יד. ספר תורה שבפרשה פתוחה שלו נסתיימה הפרשה בסוף השורה, והסופר השאיר ב’ שורות פנויות, והתחיל בראש השלישית, יש להכשיר הספר תורה.

טו. ספר תורה שיש בו יריעות במספר שורות פחות מיריעות אחרות, יש להכשיר הספר תורה.

טז. אות ה’ אחרונה של שם שנמצאת בספר תורה כשהיא דבוקה ברגלה השמאלית דיבוק דק מאוד בגגה, כל שנתברר שהאות נכתבה כהלכתה ורק אחר כך נפסלה, כגון שנתפשט הדיו ונדבקה, מותר להפריד את הדיבוק כל שהוא, ואין בזה משום חק תוכות, כיון שהאות נכתבה בהכשר כתקנתה. והכי עדיף טפי מלסלק היריעה ולהביאה לידי גניזה עם האזכרות שבה.

יז. ספרי תורה שנתקבלו מחוץ לארץ, ונמצאו בהם יריעות רבות שכל יריעה פחות משלושה דפים בלבד, בינגוד למה שאמרו שאין לעשות יריעה פחותה משלושה דפים (במנחות ל.), מותר לקרוא בספרי תורה אלא אף לכתחילה, אפילו אם יש בבית הכנסת ספרי תורה אחרים שנעשו כדת וכהלכה, ומברכים על ספר תורה זה ברכות התורה, שהדבר נחשב כדיעבד.

 

  

יח. אין גוללין ספר תורה בציבור מפני כבוד ציבור. ולכן כשקוראים בשני עניינים, כמו במועדים, ד’ פרשיות וכו’, מוציאים שני ספרי תורה, ויכינו הספרים מבעוד מועד לקריאת היום. ואם אין להם אלא ספר תורה אחד כשר, מותר לגלול הספר תורה, ואין חוששים לטורח ציבור. ואף בזמן הזה כשיש שם שני ספרי תורה כשרים, אין לגלול הספר תורה בציבור.

יט. אם הוציאו הספר תורה, ונמצא שאינו פתוח בסדר היום, ועומד כבר מחוץ לארון הקודש, אסור להחזירו ולהוציא ספר תורה אחר, משום פגם הספר תורה, אלא יגללו הספר תורה שכבר הוציאו, ויקראו בו.

כ. אין קוראים לאדם אחד בשני ספרי תורה, שנראה שמטיל דופי בראשון, ואפילו בשני עיניינים. ומכל מקום מי שכבר קנה עליית שישי, וקנה גם כן עליית מפטיר בשבת וראש חודש שיש בו שני ספרי תורה, ובא לעלות למפטיר, יש מקילין בזה כשיש לו צער אם לא יעלה, וכל שכן שיש להקל בזה באופן שכבר עלה, דשוב לא ירד.

כא. נמצא הספר תורה פסול והוציאו ספר תורה אחר, כתב בשולחן גבוה, שמנהג ירושלים להחזיר את שני הספרי תורה כשהם פתוחים. והנח להם לבני ישראל.