דין אם הכניס לפיו אוכלין בלי ברכה, ועוד

 

א. מותר לברך כאשר בפיו מונחות שיניים תותבות, ואין בזה משום "ימלא פי תהילתך".

ב. מי שאכל בשר, ובתוך שש שעות מאכילת הבשר טעה ובירך ברכת הנהנין על מאכלי חלב, יטעם מעט, כדי שלא תהיה ברכתו ברכה לבטלה. והוא הדין במי שטעה ובירך על בשר אחר ראש חודש אב, או שטעה ובירך על מאכל או משקה בתעניות ציבור (חוץ מיום כיפורים), במוצ"ש ויו"ט קודם שהבדיל, בכל אלה יטעם מעט כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה. וכן אם קיבל עליו תענית שלא בלשון נדר. אבל אם טעה ובירך על נבילה וטריפה, או אפילו על איסור דרבנן כמו בישולי גויים, לא יטעם כלל, ויאמר "ברוך שם כבוד מלכותו". וכן אם קיבל עליו תענית בלשון "נדר" ושכח ובירך על מאכל, לא יטעם, ויאמר "ברוך שם כבוד מלכותו".

  

 

ג. מים אמצעיים רשות, והני מילי בין תבשיל לתבשיל, אבל בין גבינה לתבשיל, חובה.

ד. ולפיכך האוכל מאכלי חלב, ורצה לאכול מאכלי בשר, יקנח פיו בפת וכיוצא בזה, וידיח פיו במשקים, ויטול ידיו, או ינקה אותם היטב.

ה. השותה חלב נוזלי מתוך כלי, ורצה אחר כך לאכול בשר, ואפילו בשר בהמה, אין צריך נטילת ידיים, ודי בהדחת הפה בלבד, ואינו צריך לקנח פיו בפת.

ו. המנהג להחמיר גם בתבשיל מרק שבישלו בו בשר, ולא אכלו את הבשר, ולהמתין שש שעות בין בשר לחלב, אך בחולה וכדומה יש להקל.

ז. בין בשר לדגים חובה ליטול ידיים, משום דקשה לצרעת, וחמירא סכנתא מאיסורא. וגם בזמן הזה יש להקפיד בזה. ויש לנהוג כן בין בשר עוף לדגים. וצריך גם להדיח פיו במשקה, ויאכל מעט פת וכל דבר שאינו נדבק בפה, בין אכילת הדגים לבשר. וגם בין בשר עוף לדגים צריך נטילת ידיים. אבל בין ביצים לדגים אין צורך ליטול ידיו, אף שהביצים באו מהעוף. ומותר אף לאכול ביצים אלה עם גבינה ללא חשש כלל.

ח. האוכל דגים על ידי מזלג, וידיו נקיות, ואוכל אחר כך בשר, יש אומרים שאין צריך ליטול ידיו. והמיקל בזה יש לו על מה שיסמוך. ומכל מקום לכתחילה ראוי לו ליטול את ידיו, שפעמים אוכל דג שיש בו עצמות דקים, והוצרך להוציאם מפיו, וממילא נגע בדגים בידיו. וצריך להדיח פיו במשקה, ויאכל מעט פת בין הדגים לבשר.

ט. שני בני אדם המכירים זה את זה מותר להם לאכול זה ליד זה האחד דגים והאחד בשר, ואין לחוש שמא יקח האחד מהשני ויאכל דגים ובשר יחד, שכיון שחמירא סכנתא מאיסורא, נזהרים בזה יותר.

י. חולה האוכל על ידי אדם אחר, ואינו נוגע במאכל בידיו, אין צריך ליטול ידיו מים אמצעיים. וכן המאכיל לאחרים אין צריך ליטול את ידיו.

יא. מי שאכל דגים, והביאו לפניו בשר, ונגע בבשר קודם שנטל ידיו, אין לאסור הבשר באכילה. ויקנח אותו מקום היטב, ויטול ידיו ויאכל הבשר.

יב. מים אמצעיים צריכים ניגוב כמים ראשונים. וראוי להקפיד לכתחילה שלא ליטול מים אמציים על קרקע. ויש אומרים שבמים אמצעיים צריך ליטול דוקא ממים, ולא משאר משקים. מה שאין כן במים אחרונים שכשר בכל המשקים. ובשעת הדחק, כשאין לו מים יוכל ליטול מים אמצעיים בשאר משקים. והיסח הדעת פוסל באמצעיים, מפני שעדיין רוצה לאכול וידיו צריכים שימור.

  

 

יג. יין פוטר כל שאר משקים. ואם בירך על היין אינו מברך על שאר משקים, לא ברכה ראשונה ולא ברכה אחרונה. ואם שתה מהיין פחות משיעור רביעית, ושתה כשיעור מהמים, מברך נפשות. ולכן השומעים קידוש מכוונים לצאת ידי חובה, אם טעמו מעט מהיין, כפי שנוהגים לעשות כן לחיבוב המצווה, אינם מברכים על שתיית שיכר ושאר כל המשקים, אפילו אם שותה בין הקידוש לסעודה. אבל אם לא טעמו מהיין, צריכים לברך על שאר משקים קודם הסעודה.

יד. השותה יין בתוך הסעודה מברך עליו בורא פרי הגפן, שאין ברכת המוציא שבירך על הפת פוטרתו. אפילו אם היין בא מחמת הסעודה. והדין כן אף אם היין מבושל. אבל אינו מברך עליו ברכה אחרונה, שברכת המזון פוטרתו. ואם קידש על היין ושותה יין בסעודה, אינו מברך הגפן, אם היה בדעתו לשתות עוד מהיין בסעודה. ומי שמיסב לאכול מיד אחר ההבדלה, כשהוא עצמו מבדיל ושותה מהיין, ורוצה לשתות יין בסעודה, יכוין בעת שמבדיל שאינו רוצה לפטור בברכת הגפן את היין שישתה בתוך הסעודה, ואז יוכל לברך הגפן על היין שבסעודה.

טו. מי שבירך על היין ופטר את כל המשקים, ולאחר מכן רוצה לשתות קפה, ורצה לאכול מעט סוכר לבדו כדי למתק את הקפה, אין צריך לברך גם על הסוכר.

טז. המברך על כוס יין של ברכת המזון, ושתה מהיין שיעור רביעית, ורצה אחר כך לשתות קפה, לא יברך על היין ברכה אחרונה, וגם לא יברך על הקפה ברכה ראשונה. ואם קדם ובירך "על הגפן" ושותה אחר כך קפה, צריך לברך על הקפה. ומי שלא טעם כוס של ברכת המזון, בודאי שצריך לברך על הקפה ששותה אחר ברכת המזון.

יז. השותה מים או שאר משקים בתוך הסעודה, לא יברך עליהם דחשיב כבאים מחמת הסעודה. אפילו היה צמא קודם הסעודה. והרוצה להסתלק מן הספק ישב קודם הנטילה במקום סעודתו, ויברך שהכל על מים, כדי לפטור מה שישתה בסעודה. אלא שאם אינו צמא לשתות, אין לו לברך שהכל על המים, שהשותה מים שלא לצמאו אינו מברך, אפילו בקיץ ששותה כדי לא לאבד נוזלים, אם אינו צמא לא מברך. ועל כן יברך שהכל על שאר משקים שיש הנאה בשתייתם, או על סוכר ומיני מתיקה. וכל זה ממידת חסידות, שכבר נהגו אף לכתחילה לשתות מים בתוך סעודה בלא ברכה. והשותה שיכר בתוך הסעודה לא יברך שהכל. ואם רוצה לצאת מהספק ישתה שיכר קודם הסעודה, ויכוין לפטור את השיכר ששותה בתוך הסעודה. וכן אם שותה יין פוטר השיכר בברכת הגפן, שיין פוטר כל מיני משקים.

יח. השותה יין או שאר משקים קודם הסעודה, אפילו שתה רביעית בבת אחת, לא יברך ברכה אחרונה, כיון שיש אומרים שברכת המזון פוטרת כל משקים ששותה קודם הסעודה. ומ"מ הרוצה לברך על מים ששתה קודם הסעודה, אין למחות בידיו שיש לו על מה שיסמוך. ובלבד שאין בדעתו לשתות עוד בתוך הסעודה. אבל אם יש בדעתו לשתות עוד בתוך הסעודה, אינו רשאי לברך ברכה אחרונה על המים ששתה קודם הסעודה.

יט. השותה תה או קפה באמצע הסעודה, או בגמר הסעודה ובסיומה, אין לו לברך עליהם. דספק ברכות להקל. וטוב שיניח התה והקפה לאחר ברכת המזון, ואז יוכל לברך לכולי עלמא. או שיברך באמצע הסעודה על סוכריה, כדי לפטור את התה והקפה. ואם התחיל לשתות או לאכול בתוך הסעודה, וממשיך לשתות או לאכול הדבר אחרי ברכת המזון, צריך לברך.

כ. יש המקפידים לכתחילה שלא לשתות עארק, או שאר חמר מדינה, בתוך סעודתו, ומכל מקום העיקר לדינא שאין מברכים על חמר מדינה ששותים בתוך הסעודה, כמו עראק, קונייאק וכו’, שרק יין קובע ברכה לעצמו בסעודה.