דיני הפסק וטעות בברכות,דין ברכה אחרונה

 

א. נטל בידו פרי לאוכלו, ובירך עליו ונפל מידו ונאבד, או נמאס, והביאו לו פרי אחר, צריך לחזור ולברך. אף אם הפרי היה לפניו בעת שבירך בתחילה. ולכן אם בירך על כוס משקה, והחליפו לו בכוס אחר עם משקה, או שנפל הכוס מידו ונשפך, והביאו לו מיד כוס אחר, חוזר ומברך. ואם היה לפניו, יברך אם לא היה בדעתו לשתות ממנו.

ב. אם הביאו לפניו כוס תה, ובירך עליו שהכל, וטעם ממנו וראה שאין בו סוכר, ואינו יכול לשתותו מחמת המרירות, ונתנו לתוך הכוס סוכר, יש להסתפק אם צריך לחזור ולברך שהכל, באופן שאינו יכול כלל לשתות מתה זה. ומכל מקום אם הוא לפעמים שותה תה בלי סוכר, לכולי עלמא אף שעתה נותן בו סוכר, אינו חוזר לברך. ואם טרם שטעם מהתה החליפו לו הכוס והביאו לפניו כוס תה אחר עם סוכר, ואינו אורח אצל בעל הבית, חוזר ומברך.

ג. מי שבירך על מאכל ולאחר שבירך נמאס המאכל בעיניו, או שנפל לארץ למקום מלוכלך, יש אומרים שמאחר ואיסור בל תשקצו באכילת דבר מאוס הוא איסור מדרבנן בעלמא, ואילו איסור ברכה לבטלה לדעת מרן הוא איסור מן התורה, לכן יש לטעום מעט, כדי שלא תהיה ברכתו ברכה לבטלה לגמרי. וכל שכן אם נמאס בעיניו מעט. וכל זה הוא ממידת החסידות, ולא מדינא, שעיקר להלכה שאין צריך להכריח את עצמו לאכול ממאכל שנמאס בעיניו, ואין הברכה ברכה לבטלה.

ד. מי שבירך על מאכל, ולפני הטעימה נתברר שהמאכל הוא מאכל איסור, אין לו לטעום.

ה. העומד לפני המעיין, מותר לו לברך על המים, אף על פי שהמים ששותה לא היו לפניו כשבירך, מפני שלכך נתכוין מתחילה.

ו. מי שבירך על פירות שלפניו, ואחר כך הביאו לו יותר מאותו המין, או ממין אחר שברכתו כברכת הראשון, אפילו אחר שכבר סיים אכילת הפירות הראשונים, אין צריך לברך. ואפילו אם לא היה בדעתו בהדיא על כל מה שיביאו, רק שבירך על פירות אלו שהיו לפניו בסתם, שבזה פוטר כל מה שיביאו לו עוד מאותו המין, או מין אחר שברכתו כמותו. שדרך האדם להיגרר מאכילה קטנה לאכילה גדולה. וחשיב כאילו היתה דעתו על הפירות האחרים שיביאו לו. אבל אם חשב בדעתו בפירוש שלא לאכול יותר מאותו הפרי, ואחר כך הביאו לו עוד מאותו פרי, צריך לברך שנית על הפרי שהביאו לפניו. ולכתחילה טוב להיזהר לכוין דעתו על כל מה שיביאו לו. וכל זה באדם בביתו, אבל אורח אצל בעל הבית, סומך על דעתו, ואינו מברך על הפירות הנוספים שהביאו לפניו. במה דברים אמורים שאם בירך על מין אחד, והביאו לפניו מין אחר שברכתו שווה לברכת הראשון, שאינו מברך על המין השני, כשאין המין השני חשוב יותר מן הראשון, אבל אם המין השני חשוב יותר מהמין הראשון, החוזר לברך על המין השני לא הפסיד. ואם כיון בדעתו כשבירך על הראשון לפטור גם את השני, אינו חוזר ומברך על השני.

ז. טעה ובירך על הפת בורא פרי העץ, לא יצא. ואם בירך בורא פרי האדמה או בורא מיני מזונות, יצא.

ח. טעה ובירך על היין בורא פרי העץ, או בורא פרי האדמה, או בורא מיני מזונות, יצא. ומי שטעה ובירך על עוגה ברכת המוציא, יצא ידי חובה.

ט. טעה ובירך על הלחם בורא מיני מזונות, יצא. ואפילו שאר מיני מאכל ומשקה אם טעה ובירך עליהם בורא מיני מזונות יצא, שבלשון תורה הכל נקרא מזון. חוץ ממים ומלח שאם בירך עליהם בורא מיני מזונות לא יצא. וצריך לומר: ‘ברוך שם כבוד מלכותו’ וכו’, ויברך עליהם שנית.

י. מה שקבע עצמו לאכול בשר ודגים ושאר משקאות, וסמוך לאכילתו בירך על היין בורא פרי הגפן, אף שפוטר את שאר המשקים ואינו מברך עליהם שהכל, מכל מקום צריך לברך על הבשר והדגים שהכל. ואם טעה ובירך שהכל על שאר משקים, פטר את הדגים, אף על פי שברכתו היתה על שאר משקים.

 

 

יא. על פירות האילן, חוץ מחמשת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, וכן על פירות האדמה וירקות, וכל דבר שאין גידולו מן הארץ, אם אכל מהם שיעור כזית (כ-27 גרם) בכדי אכילת פרס, (שהוא כ-7.5 דקות), מברך עליהם ברכה אחרונה ברכת בורא נפשות. וכן אם שתה רביעית בבת אחת ממים או משאר משקים, חוץ מן היין, מברך ברכה אחרונה בורא נפשות רבות, אם שהה מתחילת השתיה עד סוף השתיה יותר משיעור שתיית רביעית בבת אחת, אין מצטרפים לברך ברכה אחרונה. ואם אכל כזית מפירות העץ, שלא משבעת המינים, וכזית מפירות האדמה, או כזית מגבינה, ושתה רביעית מים, מברך לאחר כולם ברכה אחת.

יב. בברכה זו חותם: "ברוך חי העולמים" בלי שם ומלכות. והמנהג לחתום חי העולם, בפת"ח.

יג. אכל תפוח עץ, או שאר פירות העץ שאינם משבעת המינים, וטעה ובירך לאחריהם על העץ ועל פרי העץ, יצא ידי חובה בדיעבד, ולא יברך בורא נפשות.

יד. השותה כוס תה או כוס קפה בעודם חמים אינו מברך אחר השתיה ברכת בורא נפשות רבות, הואיל והוא שותה את התה והקפה לאט לאט ושוהה בינתיים יותר משיעור כדי שתיית רביעית בבת אחת. וכן המנהג. ואף על פי שיש חולקים וסוברים שכל שאינו שוהה בשתייתו יותר מכדי אכילת פרס, ושתה רביעית מהמשקה, צריך לברך בורא נפשות, וכן נוהגים האשכנזים, מכל מקום ספרדים נוהגים שלא לברך. והשומע מחבירו (אשכנזי) שמברך בורא נפשות אחר הקפה והתה חמים, לאחר ששתה אותם בתוך כדי אכילת פרס, עונה אחריו אמן. ונוהגים לברך בורא נפשות אחר הקפה שהצטנן קצת ושתה ממנו רביעית בבת אחת, יש להם על מה שיסמוכו, ואף על פי כן הבא לשאול מורים לו שלא יברך גם בזה. ואם אינו צמא, אין לו לברך על מים ולשתות רביעית, כדי לפטור הקפה והתה מברכה אחרונה. אולם השותה כוס תה כשהוא צונן או פושר, ושתה רביעית בבת אחת, יכול לברך בורא נפשות רבות אף לכתחילה. ועונים אחריו אמן.

טו. השותה מרק חם על ידי כף, שלא בתוך הסעודה, אינו מברך לאחריו "בורא נפשות רבות", וכמו שנתבאר בדין התה והקפה. והוא הדין למי שאוכל גלידה קרה על ידי כפית, או שמלקק גלידה המונחת בגביע, שאין לו לברך ברכה אחרונה, הואיל ושוהה בה יותר משיעור שתיית רביעית בבת אחת. אבל השותה מים קרים, או סודה קרה, ושתה רביעית בבת אחת, צריך לברך בורא נפשות אחר השתייה. אבל אם המשקה היה קר ביותר, או שיש בו חתיכות קרח, ושהה בשתייתו, אינו מברך אחריו בורא נפשות, וכדין התה והקפה. והמנער "לבן" או "אשל" ושותה רביעית בבת אחת, מברך אחריו נפשות.

טז. השותה יין שיכר (עראק או קוניאק) רביעית בבת אחת, יש אומרים שבמקומות שאין רגילים לשתות יין שיכר רביעית בבת אחת, אין לברך ברכה אחרונה, שבטלה דעתו אצל כל אדם.

יז. המוצץ מיץ שבפירות, בשיעור רביעית, אין לו לברך ברכה אחרונה משום שדינו כמשקה, דבעינן שישתה רביעית בבת אחת. וברכה ראשונה מברך ברכת שהכל. ואם מוצץ את המיץ שבתפוז או הענב על ידי לעיסה בשיניו, ואחר כך זורק את התפוז או את הענב, מברך בורא פרי העץ. ואם אכל כזית מברך נפשות אחר התפוז, ומעין שלש אחר הענבים, שדינו כאוכלים. והוא שיאכל שיעור כזית בכדי אכילת פרס.

יח. מי שאכל פרי, או ששתה מים, נתחייב לברך ברכת בורא נפשות רבות, וגם הטיל את מימיו, ונתחייב בברכת אשר יצר, יקדים לברך "אשר יצר", ואחר כך יברך בורא נפשות. ואף אם אכל מפירות שבעת המינים כדי שיעור שביעה, יקדים לברך תחילה אשר יצר ואחר כך ברכה מעין שלש.

יט. האוכל בוסר ענבים (שלא הגיע לכפול הלבן), כשיעור ברכה אחרונה, אין לו לברך אחריו נפשות. ואפילו אם בישלו ונעשה ראוי לאכילה על ידי הבישול. ולכן לכתחילה יש להיזהר שלא לאכול בוסר כשיעור כזית.

כ. האוכל שוקולד ואינו לועס אותו בשיניו, אלא מוצץ וממחה אותה בפיו, אין לדונו כאוכל, כיון שלא לעס אותה בשיניו, ולכן אפילו אם אכל כזית בתוך כדי אכילת פרס, אינו מברך ברכה אחרונה. ורק אם לעס אותה בשיניו ואכל כזית בתוך כדי אכילת פרס, מברך ברכה אחרונה. אך האוכל גלידה אפילו כשיעור רביעית בתוך כדי אכילת פרס, אינו מברך ברכה אחרונה.