דיני ברכו , הלכות קריאת שמע וברכותיה

  

א. צריך כל אדם להשתדל להתפלל במנין, כדי שיאמר ברוך ה’ המבורך וגו’. ומרן החיד"א כתב לומר הברייתא: "אמר רבי עקיבא, חיה אחת יש ברקיע ושמה ישראל, ועומדת באמצע הרקיע, ואומרת ברכו את ה’ המבורך, וכל גדודי מעלה עונים ואומרים ברוך ה’ המבורך לעולם ועד". אולם האומר ברייתא זו אינו רשאי לומר שם שמים כקריאתו, אלא יאמר "השם". וגם אין להפסיק לאומרה בין ישתבח ליוצר, מאחר שאין באמירת ברייתא זו תועלת כל כל, אחר שאינו אומר שם שמים כקריאתו. ואף שאין בזה איסור ממש, שהרי הוא כלומד תורה, מכל מקום נכון יותר לומר הברייתא הזאת אחר התפילה קודם "עלינו לשבח".

ב. אף שלא שמע אמירת ברכו מהשליח ציבור, רק ששומע מהציבור שעונים ברוך ה’ המבורך לעולם ועד, וענה יחד עמהם.

ג. בעת שהשליח ציבור אומר "ברכו את ה’ המבורך", יש נוהגים להחמיר לעמוד על רגליהם ולענות "ברוך ה’ המבורך לעולם ועד". אולם מן הדין אין צורך בזה, אלא רשאי לישב בעת שעונים "ברוך ה’ וגו’". וכן מנהג הספרדים בא"י (זולת כשעונים ברוך ה’ המבורך בערבית של ליל שבת, שאז מקבלים תוספת של נשמה יתירה, אז המנהג לעמוד על רגליהם).

ד. בעת שהשליח ציבור אומר ברכו את ה’ המבורך, צריך השליח ציבור לכרוע מעט בברכו, ולזקוף בשם.

ה. לכתחילה אין לציבור להשתחוות בעת עניית ברוך ה’ המבורך לעולם ועד, אף בכפיפת ראש בלבד, ומכל מקום הנוהגים להשתחוות מעט בעת אמירת ברוך ה’ המבורך לעולם ועד, יש להם על מי שיסמוכו.

ו. אחר עניית "ברוך ה’ המבורך לעולם ועד" שלפני יוצר אור, בשחרית, ושלפני מעריב ערבים, בערבית, אין להפסיק בדיבור אפילו לצורך מצווה. וכן אין לענות "ברוך הוא וברוך שמו". וכן אם שמע מהציבור שאומרים פסוק "שמע ישראל", לא יפסיק לומר עמהם הפסוק, אלא יתחיל מיד בברכת יוצר אור או מעריב ערבים. אולם מותר לענות אמנים דברכות. וכן מותר לעיין בספר בהרהור בלבד. ומי שלא הספיק לומר "והוא רחום" שלפני תפילת ערבית, וענה "ברוך ה’ המבורך וגו’", לא יאמר הפסוק אלא לאחר התפילה.

 

ז. מצווה מן המובחר לקרוא קריאת שמע שתים או שלוש דקות קודם זריחת החמה, כדי שיסיים קריאת שמע וברכותיה עם הנץ החמה, ויסמוך התפילה מיד בהנץ החמה. ומי שיוכל לעשות כן, שכרו מרובה מאוד. ואם קראה משעלה עמוד השחר, אף על פי שלא היה אנוס יצא בדיעבד.

ח. לא קראה עם הנץ יש לו להשתדל לקוראה מוקדם ככל האפשר, וזריזין מקדימין למצוות, ובפרט למצוות קריאת שמע שיש בה קבלת עול מלכות שמים.

ט. הלכה רווחת שזמן ק"ש שחרית נמשך עד סוף שלוש שעות מהיום. וכתבו הפוסקים, ששעות אלו זמניות הן, שאם היום ארוך, השעות יותר ארוכות לפי חשבון אורך היום, ואם היום קצר השעות קצרות, באופן שהשלוש שעות מסתיימות בסוף רבע היום. אולם נחלקו הפוסקים מאיזה זמן חושבים את שעות היום, לדעת התרומת הדשן והמגן אברהם יש לחשוב השעות מעמוד השחר עד צאת הכוכבים, ולדעת הגר"א מחשבים ג’ שעות אלו מזריחת החמה. ויש להחמיר כדעת התרומת הדשן לגבי סוף זמן ק"ש, לחשוב משעת עלות השחר, שהיא שבעים ושתים דקות לפני זריחת השמש. ולענין ברכות קריאת שמע שהם מדרבנן, יש לחשב ד’ השעות מהזריחה. ובשעת הדחק, הנוהגים לחשוב השעות משעת הזריחה, יש להם על שיסמוכו. ולכן אין למחות בציבור שנוהגים להתאחר בתפילה בשבת ויום טוב, ומגיעים לק"ש לאחר שלוש שעות זמניות מזמן עלות השחר, ובלבד שיזהרו על כל פנים להגיע לק"ש לפני סוף זמן ק"ש משעת הזריחה. ונכון שיקדימו גם כן לקרוא ק"ש שלימה לפני הודו או לפני ברוך שאמר כדי לצאת ידי חובת מצוות ק"ש לכל הדעות.

י. אם עברו ג’ שעות ולא קרא ק"ש, קורא אותה בברכותיה כל שעה רביעית, שהוא שליש היום. אולם אין לו שכר כקורא ק"ש בזמנה. ואם עברה שעה רביעית ולא קראה, קוראה בלא ברכותיה כל היום, כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים.

יא. המשכים לקרוא ק"ש בלי ברכותיה, מפני שחושש שמא יעבור זמן ק"ש, או שיודע שיעבור זמן ק"ש לסברת האומרים שיש לחשוב היום מעלות השחר, נכון שיעשה תנאי ויאמר: אם יעבור זמן ק"ש כשאגיע לק"ש שלאחר ברכת אהבת עולם, אני מכוין לצאת ידי חובה בק"ש שאני קורא עתה, ואם לא יעבור זמן ק"ש עד אז, תהיה קריאתי עתה כקורא בתורה, ואיני רוצה לצאת ידי חובה, אלא בק"ש שאקרא על סדר הברכות.

יב. זמן ברכות ק"ש, שהן ברכת יוצר אור, אהבת עולם, ואמת ויציב, עד סוף ארבע שעות זמניות מהיום, דהיינו שליש היום, ואפילו עם עברו שלוש שעות מהיום, שכבר עבר זמן ק"ש, קורא אותה עם ברכותיה עד סוף ארבע שעות, אבל אין לו שכר כמו הקורא ק"ש בזמנה, אלא כקורא בתורה. והנוהגים לברך ברכות ק"ש עד סוף ארבע שעות מהנץ החמה, יש להם על מה שיסמוכו. אבל אם עברו ארבע שעות זמניות מהנץ החמה, בין באונס בין ברצון, אסור לברך ברכות ק"ש, שלדעת הרבה פוסקים הן ברכות לבטלה הן, ועובר על לא תשא וגו’.

יג. קודם שיקרא ק"ש יכוין לקיים מצוות עשה של ק"ש שנצטוינו לקראה פעמיים ביום.

יד. לא קרא קריאת שמע ביום, אין לה תשלומין לקוראה פעמיים ערבית.

טו. אדם שנסתפק אם קרא ק"ש, קורא את כל פרשיותיה מספק, אף שהן מדרבנן, שבשעה שתיקנו חכמים קריאת שלוש הפרשיות, תיקנו לאומרם יחד, בכל אופן. ואפילו כשהוא קוראה משום ספק שמא יעבור זמנה, שמא לא יעבור, והוא מכח ספיקא דדינא, שאם זמן קריאת שמע מתחיל מעלות השחר יעבור זמן ק"ש ואם הוא מתחיל מהנץ החמה עדיין יש לו זמן לקוראה עם ברכותיה, גם בזה יקרא את כל ג’ הפרשיות של הק"ש מספק, פן יעבור זמנה.

טז. באמצע פסוק "שמע ישראל", ובאמצע "ברוך שם כבוד מלכותו", אין לענות אפילו קדיש וקדושה וברכו, שדינם כמו באמצע תפילת שמונה עשרה שאסור להפסיק כלל לדברים שבקדושה. ואפילו בין פסוק שמע ישראל לברוך שם אין להפסיק. אולם כל זה כשקורא ק"ש בזמנה שיוצא בה ידי חובת המצווה, אבל אם מתפלל ערבית אחר פלג המנחה קודם צאת הכוכבים, ובעודו קורא פסוק שמע ישראל שמע קדיש או קדושה, יפסיק ויענה אפילו באמצע הפסוק. ואפילו היה זה אחר השקיעה קודם צאת הכוכבים, שהוא ספק יום ספק לילה, מכל מקום כיון שדעתו לחזור ולקרוא ק"ש לאחר מכן, לצאת ידי חובה באופן ברור, נחשב כאילו מתכוין בפירוש שלא לצאת ידי חובה באותה ק"ש שקורא בבין השמשות קודם צאת הכוכבים, ולכן יפסיק ויענה דברים שבקדושה. והוא הדין בשחרית, אם קרא ק"ש לפני התפילה, לפני שיעבור זמנה, ואחר כך קורא ק"ש עם ברכותיה, יש לו להפסיק לדברים שבקדושה אפילו באמצע פסוק שמע ישראל. וכן כשקורא ק"ש אחר התפילה עם התפילין של רבינו תם, דינו גם כן כאמור. אבל כשקורא קריאת שמע קודם התפילה כדי לצאת ידי חובה, לא יענה אמן באמצע פסוק שמע וברוך שם.

 

  

יז. כשאומר יוצר אור בברכת יוצר יש אומרים שימשמש בתפילין של יד בלבד, ויש הנוהגים למשמש בתפילין של יד כשאומר יוצר אור, ומנשק, וכשאומר ובורא חושך ממשמש בתפילין של ראש ומנשק. ויש להם על שיסמוכו, ואין צריך לבטל מנהגם.

יח. אין לענות אמן אחר ברכת יוצר המאורות, וכן אחר ברכת הבוחר בעמו ישראל באהבה, ומאחר מעריב ערבים, ואוהב עת עמו ישראל.

יט. בנוסח ברכות ק"ש יש לומר: בשפה ברורה ובנעימה, קדושה כולם כאחד וכו’. ויש להפסיק בין תיבת ובנעימה, לתיבת קדושה. ובתיבת קדושה תהיה הדל"ת בניקוד שורוק. ויש נוהגים לומר, ובנעימה קדושה, (הדל"ת בחולם) כולם וכו’. וצריך לומר מתנשאים, לעומתם משבחים ואומרים וכו’.

כ. יש לומר לאל ברוך נעימות יתנו, בניקוד קמ"ץ תחת תיבת הלמ"ד של תיבת לאל, ולא בניקוד שוא. ובתיבת למלך אל חי יאמר הלמ"ד בפתח. ומה שכתבו תלמידי רבינו האר"י לאומרו בקמץ, הוא לפי מבטא הספרדים שההבדל בין קמץ לפתח אינו ניכר כל כך.