דיני ברכת האילנות, ברכה על ברקים ורעמים ועוד

 

א. היוצא בימי ניסן ורואה אילנות שמוציאים פרחים, מברך ברכת האילנות ואין מברכים שהחיינו על ברכת האילנות, ואין מברכים אלא פעם אחת בשנה.

ב. גם הנשים מברכות ברכת האילנות, שאין ברכה זו נחשבת כמצווה שהזמן גרמא.

ג. טוב לברך על אילנות הנטועים מחוץ לעיר, ומכל מקום אין זה מעכב, ולכן אם קשה לו לצאת מחוץ לעיר, או שחושש מפני ביטול תורה, יברך ברכת האילנות גם על אילנות שבתוך העיר.

ד. טוב שיצטרפו עשרה אנשים, ויעשו כולם אגודה אחת, לצאת לברך ברכה זו ברוב עם, ויסיימו באמירת קדיש יהא שלמא. וטוב שאחד יברך בקול רם, והשאר יאמרו אחריו בלחש.

ה. אין לברך ברכת האילנות אלא על אילנות של מאכל כשיש בהם פרחים, אבל על אילני סרק שאין מוציאים פירות אין לברך.

ו. מצד הדין די בשני אילנות אפילו ממין אחד. והמברך על מיני אילנות הרבה הרי זה משובח.

ז. אילנות המורכבים מין בשאינו מינו, הרוצה לסמוך ולברך עליהם ברכת האילנות, אין למחות בידו, ומכל מקום הבא לשאול מורים לו שלא יברך עליהם. אבל אין לחשוש מלברך על אילן שמא הוא עץ מורכב, ורק כשיודע שהוא מורכב עדיף להימנע מלברך עליו ברכת האילנות. ומותר לברך על עצי ערלה בתוך שלוש שנים לנטיעתם. אבל על עצי אשרה אין לברך.

ח. הזריזים מקדימים לברך בהקדם כל מה שאפשר, בראש חודש ניסן, ואין להשהות קיום המצווה כדי לאומרה בעשרה.

ט. לכתחילה אין לברך ברכת האילנות בחודש אדר, אלא ימתין לחודש ניסן ואז יברך. ואם לא נזדמן לו לברך ברכה זו עד שיצא ניסן, רשאי לברך ברכת האילנות בחודש אייר, ולא יאבד ברכה יקרה זו מידו, ובלבד שיהיו האילנות עדיין בפריחתם, ולא גדלו פירותיהם.

י. אם ראה אילנות מלבלבים ולא בירך עליהם ברכת האילנות, אף על פי כן יכול לברך ברכה זו כשיראה שוב אילנות מלבלבים.

יא. אם לא בירך ברכה זו עד שגדלו הפירות, שוב אינו מברך. וכל שנפלו הפרחים, אפילו לא גדלו הפירות באופן שראויים לאכילה, רק שהתחיל גידול הפרי, אין לברך ברכה זו.

יב. מותר לברך ברכה זו בשבת ויום טוב, ואין לחוש למי שמחמיר בזה.

 

 

יג. צריך לברך על שמיעת רעמים בשם ומלכות: "שכוחו וגבורתו מלא עולם", ואין מברכים אלא תוך כדי דיבור (שהוא שיעור זמן אמירת: שלום עליך רבי) לראיית הברקים ושמיעת הרעמים. ואם עבר זמן של תוך כדי דיבור לא יברך, אלא ימתין לברק או לרעם אחר. ואין חילוק בזה בין אם לא בירך על הרעמים בתוך כדי דיבור מחמת אונס, או שלא נתברר לו שהם ברקים או רעמים.

יד. העיקר להלכה ולמעשה לברך בשם ומלכות על הרעמים ‘שכוחו וגבורתו מלא עולם’, והרואה ברק עדיף להמתין עד שישמע את הרעם, ויברך על הרעם שכוחו וגבורתו מלא עולם, ויפטור את הברק. אבל מי שמברך גם על הברק וגם על הרעם, יש לו על מה שיסמוך.

טו. אין לברך יותר מפעם אחת ביום, אלא אם כן נתפזרו העננים לגמרי, וזרחה השמש, וחזרו ונתקשרו העבים, שאז יש  לחזור ולברך על הרעמים. וכל שעבר הלילה אפילו לא נתפזרו העננים כלל, חוזר ומברך על הרעמים, וכן העיקר.

טז. השומע קול רעמים בהיותו ישן על מיטתו, והתעורר משינתו, ואין לו שהות לקום וליטול ידיו כדי לברך בתוך כדי דיבור ברכת שכוחו וגבורתו מלא עולם בשם ומלכות כדת, או שיש לו טורח לקום ממיטתו באישון לילה ואפלה, ישפשף ידיו בשמיכה או בסדין, ויברך מיד את הברכה על שמיעת הרעמים בשם ומלכות בתוך כדי דיבור לשמיעת הרעם.

 

 

יז. המנהג שלא לברך ברכת שעשה את הים הגדול על הים הגדול בשם ומלכות, כי יש ספק מה הוא הים הגדול שדיברו בו חכמינו, אם הוא ים התיכון המגיע לארץ ישראל, או ים האוקיינוס. ולכן הרואה את הים התיכון או האוקיינוס, אחת לשלושים יום, אינו מברך בשם ומלכות.

 

 

יח. הרואה את הקשת מברך בשם ומלכות: ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם זוכר הברית, נאמן בבריתו, וקיים במאמרו. ואסור להסתכל בה ביותר. אבל מותר לומר לחבירו שיש קשת, כדי שגם חבירו יוכל לברך על הקשת.

יט. מברכים על הקשת אפילו אינו רואה אלא חלק ממנה. אבל הרואה את הקשת בתוך שלולית מים וכו’, ואינו רואה את הקשת עצמה מפני שיש איזה דבר המסתיר לראות הקשת, אינו מברך. וכן הרואה את הקשת דרך ראי, אינו מברך. אבל אם רואה את הקשת דרך חלון ביתו או המכונית, מברך אף שיש הפסק זכוכית.

כ. הרואה חמה בתקופתה, שהוא אחת לכ"ח שנה, מברך בשם ומלכות: עושה מעשה בראשית. וזמן ברכת החמה נמשך עד סוף ג’ שעות זמניות של היום, והזריזים מקדימים לברך. ומי שאיחר ולא בירך עד סוף שלוש שעות, לא יברך יותר ברכה זו, אלא בלי הזכרת שם ומלכות. והמנהג בירושלים עיה"ק ת"ו, שביום שמברכים ברכת החמה משכימים לקום ולהתפלל בהנץ החמה, ואחר קדיש תתקבל כשעלה כבר גלגל החמה מן האופק, יוצאים לחצר בית הכנסת ומברכים ברוב עם ובשמחה ברכת החמה. ונוהגים לומר מזמורי תהלים השייכים לעניין. כגון: השמים מספרים כבוד אל. והללויה הללו את ה’ מן השמים, עד חק נתן ולא יעבור. והלל הגדול (תהלים קלו). ומסיימים ב"אל אדון על כל המעשים". שמדבר מיצירת המאורות. ואחר כך נכנסים לבית הכנסת ומשלימים התפילה, בית יעקב וכו’, עד סוף עלינו לשבח, ומברכים איש את רעהו בברכת: תזכו לשנים רבות נעימות וטובות.