דיני הוצאה בשבת

 

א. עיור הרגיל לילך עם כלב הנחיה, מותר לו לצאת עם הכלב לרשות הרבים בשבת, ולאחוז ברצועה הקשורה לכלב. אך אסור לו לצאת במקל לרשות הרבים. ובמקומות שיש שם עירוב, יכול לסמוך על העירוב ולצאת עם מקל בידיו. והמחמיר תבוא עליו ברכה.

ב. אסור לצאת בשבת לרשות הרבים, במקומות שאין עירוב, עם שרשרת חרוזים בידיו או בכיסו, [הרגילים להשתמש בה להתעסקות בידיו]. והוא איסור גמור מן התורה, ויש להזהיר את המון העם הנכשלים בזה. (ילקו"י ד/ב נה)

ג. במקרים שאין עירוב אסור לשאת ילד בידים ולהוציאו מרשות לרשות. או להעבירו כך ארבע אמות ברשות הרבים או בכרמלית. (ילקו"י ד/ב נו)

ד. ילד חולה שצריך להביאו לרופא, אם הוא יכול ללכת, אלא שההליכה קשה עליו, מותר לשאתו ברשות הרבים, גם במקומות שאין בהם עירוב. ובמקום פיקוח נפש, מותר בכל אופן. אך יש להיזהר שבשעה שמרים את הילד, לא יהיו עליו או בכיסו חפץ כל שהוא.

ה. ילד בריא הנמצא בעגלה, אף שיודע לילך לבדו, אין לדחוף את העגלה ברשות הרבים, במקומות שאין בהם עירוב. ואין לעשות כן גם אם יוליך את העגלה בעזרת אדם אחר. אך לצורך מצוה יש להקל על ידי גוי, וכגון כשהולכים לסעוד סעודות שבת בבית ההורים, וכדומה, מאחר שזה שבות דשבות. ובמקומותינו שיש עירוב כדת, אף הנוהגים להחמיר שלא לסמוך על העירוב, יש נוהגים להקל להרים ילד קטן היכול ללכת על ידיו ברשות הרבים, או לקחתו בעגלה. ומכל מקום נכון להחמיר ולא לסמוך על העירוב גם בכהאי גוונא, אלא אם כן במקום שאי אפשר בלאו הכי. ואם אפשר טוב ששנים ידחפו את העגלה. ומותר להוליך את העגלה גם בדרך עפר וחול, ואף בעגלה כבדה כגון עגלת תאומים, ומותר אף להפנות את העגלה לצדדים. (ילקו"י ד/ב נו)

ו. מותר להתעטף בטלית גם מתחת למעיל, ולצאת כך לרשות הרבים גם במקומות שאין בהם עירוב.

ז. מותר לצאת גם בליל שבת בטלית מצוייצת כהלכתה, כדרך לבושו, אף לרשות הרבים גמורה. שאף שלילה לאו ומן ציצית הוא, מכל מקום הוי דרך לבוש.

ח. מותר לצאת לרשות הרבים בשבת בטלית קטן שאין בה כשיעור, או בבגדים שאינם חייבים בציצית אלא רק מדרבנן, כגון טלית משי וכדומה. ואין בזה איסור הוצאה.

ט. היוצא בשבת בטלית שאינה מצוייצת כהלכתה, חייב, מפני שאותם החוטים חשובים הם אצלו, ודעתו עליהם עד שישלים ויעשה ציצית. ואם היא מצוייצת כהלכתה, אף שאין בה תכלת, מותר לצאת בה בשבת (שלחן ערוך סימן שא)

י. מותר לצאת בשבת לרשות הרבים עם צעיף מסביב לצוואר. (ילקו"י שבת כרך ב’ עמ’ נח)

יא. אסור לצאת בשבת עם מעות התפורים בבגדו, דחשיבי ולא בטלי. (ילקו"י ד/ב נח)

יב. הרואה את חבירו בשבת לבוש ציצית פסולה ומהלך ברשות הרבים במקום שאין שם עירוב, חייב להודיעו שצריך להסיר מעליו את הציצית, שיש בזה משום איסור הוצאה. אבל בכרמלית או במקום שיש עירוב אין צריך להודיעו. (ילקוט יוסף ד/ב נח)

יג. אסור לצאת לרשות הרבים בשבת בכובע שאינו מהודק היטב בראשו של האדם, שמא יעוף ברוח ויבוא להוליכו ד’ אמות ברשות הרבים בעודו בידו. ואם אינו חובש כיפה תחת הכובע, מותר לצאת עם הכובע אף שאינו מהודק, שאף אם הכובע יעוף ברוח, ליכא למיחש שילך בגילוי ראש והכובע בידו. ואדם חשוב שאין דרכו ללכת ברחוב בלי כובע, מותר לו לצאת לרשות הרבים בכובע אפילו אם חובש כיפה תחת הכובע. ובמקומותינו שיש עירוב, אפשר להקל בזה לכל אדם. (ילקו"י שבת כרך כ’ עמוד נט)

יד. כובע שיש בו שרוך או גומי, ומותחים את הגומי מהראש עד לסנטר, הוי כקשור בו, ולא חיישינן שמא יעוף ברוח ויבוא לטלטלנו ד’ אמות ברשות הרבים, ואם אינו משתמש בגומי או בשרוך, אפילו הכי אין זה חשיב כטלטול הגומי או השרוך, מאחר והוא מחובר לכובע.

טו. כובע שיש בשוליו רוחב טפח אם הוא נכפף למטה מותר ללובשו בשבת. ואם הוא מהודק ואינו נכפף, אסור ללובשו בשבת. ולכן כיום מותר לצאת עם מגבעת, ואין בזה כל חשש. [בפרט שאין הכובע מיועד להציל מפני הגשמים או השמש, אלא מפני הכבוד]. (שם מו)

טז. במקומות שאין עירוב, והרחובות שם רחבים ט"ז אמה, אין לחלק בבית הכנסת עלונים ובהם דברי תורה והלכה, שבכך מכשילים את הרבים לטלטל עלונים אלה לביתם בשבת, ונכשלים באיסור הוצאה. ואף אם הבאים לבית הכנסת הם אנשים הרחוקים משמירת חוקי ההלכה, ובלאו הכי מטלטלים מטפחת וכדומה, גם בזה אין להקל. ולכן יש לחלק דפים אלה ביום ה-ו’ או במוצאי שבת. ובמקומותינו שיש עירוב, ראוי לטלטל עלונים אלה על ידי קטן, או שיניחם בבית הכנסת עד מוצאי שבת. (ילקו"י שבת כרך ב’ עמוד מז)

יז. בגד שנרטב או נשרה במים, אסור לסוחטו בשבת משום מלבן. ואם נרטב ביין או בשאר משקים, יש אומרים שהאיסור לסוחטו הוא מדרבנן. ויש חולקים. (ילקו"י ד/ב סג)

יח. בגד שנפל למים, וכדומה, אסור לטלטלו בשבת, שיש לחוש שמא יסחוט את המים שבו בשבת. אבל מותר לאוחזו על ידי שני בני אדם. ובגד שאינו מקפיד על מימיו, וכן השרוי שרייה מועטת, שאין דרך לסוחטו, מותר לטלטלו בשבת. (ילקו"י שבת כרך ב’ עמוד סד)

יט. בגד שאדם לבוש בו שנרטב בגשם עז, וכדומה, אין צריך להסירו, ומותר לילך עמו בשבת, ואין לחוש שמא יסחוט את המים שבבגד. ומכל מקום אין ללבוש בגד רטוב לכתחילה אם יש לו בגד אחר, ורק אם הוא כבר לבוש בו אין צריך להסירו. (ילקו"י ד/ב סד)

כ. מי שנפל לשלולית מים בשבת ובגדיו נתרטבו, יכול לילך בהם ואינו חושש שיבא לידי סחיטה בשבת. אבל לא ישטח בשבת את בגדיו שנשרו במים, כדי לייבשם, מפני מראית העין, שיחשדוהו שכיבסן בשבת. ולא אסרו אלא לשטחן בשבת, אבל אם שטח על חבל כביסה מערב שבת בגדים המכובסים, יכול להשאירם על החבל במשך יום השבת, ואינו חייב להסירם.