הלכות ברכות השחר , הלכות ברכות התורה
סימן מו – מהלכות ברכות השחר (המשך)- א.יש לברך ברכת "הנותן ליעף כח" עם ברכות השחר. ואף על פי שלא נזכרה ברכה זו בתלמוד, וכתב מרן בשולחן ערוך שמטעם זה לא יברכו ברכה זו בשם ומלכות, וכן נהגו הפרי חדש...
סימן מו – מהלכות ברכות השחר (המשך)
א. יש לברך ברכת "הנותן ליעף כח" עם ברכות השחר. ואף על פי שלא נזכרה ברכה זו בתלמוד, וכתב מרן בשולחן ערוך שמטעם זה לא יברכו ברכה זו בשם ומלכות, וכן נהגו הפרי חדש והגאון רבי אליהו מוילנא, מכל מקום הואיל והגאונים הראשונים הביאוה, ואפשר שכך היתה נוסחתם בגמרא, ועוד, שפשט המנהג בכל תפוצות ישראל לאומרה בשם ומלכות, ומה גם שרבותינו המקובלים סמכו ידיהם על אמירתה, לפיכך יש לאומרה בשם ומלכות.
ב. יש נוהגים שביום הכיפורים ובתשעה באב אין מברכים ברכת "שעשה לי כל צרכי", שנתקנה על לבישת נעלים, ובימים אלו אוסרים בנעילת הסנדל. אולם יש אומרים שצריך לברך ברכה זו גם בימים אלה, שעל מנהגו של עולם הוא מברך, ועוד שרגילים לנעול נעליים שאינם של עור, שמותרים גם בימים אלה , וגם יש נועלים נעלים של עור במוצאי יום הכיפורים ובמוצאי תשעה באב עם צאת הכוכבים. לפיכך העיקר שיש לברך ברכה זו גם בתשעה באב וביום הכיפורים. וכן המנהג, ובמקום מנהג לא חוששין לספק ברכות להקל.
ג. נשים חייבות לברך כל ברכות השחר, כמו שבואר בתשובות הגאונים, מפני שאינן בכלל מצוות עשה שהזמן גרמא, חוץ מברכת "שלא עשני אישה", שבמקומה תאמרנה "ברוך שעשני כרצונו" בלי הזכרת שם ומלכות. והמורות והמדריכות של בתי הספר לבנות חייבות להזהיר את תלמידותיהם לבל תברכנה ברכת שעשני כרצונו עם הזכרת השם, שזוהי ברכה לבטלה אולם הברכות "שלא עשני גוי" ו"שלא עשני עבד", תאמרנה גם הנשים בשם ומלכות בנוסח: "שלא עשני גויה", "שלא עשני שפחה". וכן המנהג.
ד. סומא שברך ברכת פוקח עוורים בברכות השחר, אין מוחים בידו, ויש לו על מה שיסמוך. ומכל מקום אם בא לשאול מורים לו שלא יברך ברכה זו, שספק ברכות להקל ולכל הדעות סומא מברך "הנותן לשכוי בינה".
ה. חרש, יש אומרים שלא יברך "הנותן לשכוי בינה", שברכה זו נתקנה על שמיעת קול התרנגול, והרי הוא החרש שאינו שומע. ויש חולקים וסוברים שכיון שהברכה היא על מנהגו של עולם, רשאי אף החרש לברך. וכן עיקר, ורשאי גם החרש לברך ברכה זהו.
ו. מי ששכח לברך ברכות השחר, ונזכר באמצע פסוקי דזמרה, לא יפסיק לכתחילה באמצע פסוקי דזמרה, ואפילו בין מזמור למזמור, כדי לברך ברכות השחר, כיון שיכול לומר אותן אחר תפילת שמונה עשרה. ורק ברכת "אלוהי נשמה", שחותמת "המחזיר נשמות לפגרים מתים", שאם יניחנה לאחר תפילת שמונה עשרה יפסיד ברכה זו, שהרי יוצא ידי חובתו בברכת "מחיה המתים" שבתפילת שמונה עשרה, לפיכך יאמרנה בין ישתבח ליוצר, ששם מותר להפסיק לדבר מצווה. ושאר הברכות יאמר אותן אחר תפילת שמונה עשרה.
ז. מי ששכח לברך ברכת "אלוהי נשמה", ונזכר באמצע יוצר, רשאי לאומרה בבין הפרקים של ברכות קריאת שמע, וכן בבין הפרקים של קריאת שמע, שנחשבת למצווה עוברת, שאם לא יברכנה עכשיו לא יוכל לאומרה אחר תפילת שמונה עשרה וכנ"ל.
ח. מי ששכח לברך ברכות השחר, ונזכר לאחר תפילת שחרית, לא יברך ברכת "אלוהי נשמה" שחתימתה "מחזיר נשמות לפגרים מתים", שכבר יצא ידי חובה בברכת "מחיה המתים" וכנ"ל. ואף על פי שיש חולקים בזה, מכל מקום ספק ברכות להקל. אבל כל יתר ברכות השחר, לרבות ברכת "מתיר אסורים", יש לאומרן אחר התפילה בשם ומלכות, ושלא כמי שחולק בזה.
ט. מי שנאנס ולא בירך ברכות השחר בבוקר, יכול לברך את כולן במשך כל היום. ומי שקם משנתו אחר חצות הלילה, יכול לברך אז כל ברכות השחר.
י. מי שלא בירך ברכת "אשר יצר" בבוקר, ונזכר אחר תפילת שחרית, רשאי לברך ברכת אשר יצר בתוך שעה וחומש משעה שנתחייב בברכה זו. אבל אם מרגיש שהוא צריך עוד פעם לנקביו, לא יברך אלא לאחר מכן.
יא. אונן שעדיין לא נקבר מתו, אינו מברך ברכות השחר, ולאחר קבורה רשאי לברך ברכות השחר במשך כל היום, לרבות ברכות התורה. ואם נזכר בערב לאחר ערבית, יברך ברכות השחר חוץ מברכת התורה, שכבר יצא ידי חובתו בברכת אהבת עולם שלפני קריאת שמע של ערבית.
יב. בברכת "אלוהי נשמה" יש להפסיק מעט בין "אלוהי" ל"נשמה", שלא יישמע שהנשמה היא אלוהיו. ואין לומר טהורה היא, רק טהורה, אתה בראתה וכו’. וכן המנהג.
יג. בברכת המכין מצעדי גבר אין לשנות מהמנהג ולומר אשר הכין מצעדי גבר.
יד. בברכת שעשה לי כל "צרכי" יש לומר הכ"ף בחיריק, וכ"ף דגושה.
טו. בברכת המעביר חבלי שינה מנהגינו לומר בלשון יחיד, "מעיני ותנומה מעפעפי וכו’". והנוהגים לומר בלשון רבים, המעביר חבלי שינה מעניניו וכו’, יש להם על מה לסמוך.
טז. טעה והקדים ברכת זוקף כפופים לברכת מתיר אסורים, שוב לא יברך ברכת מתיר אסורים ואף שיש חולקים על זה, מכל מקום ספק ברכות להקל.
יז. הניעור כל הלילה מברך כל ברכות השחר, מלבד ברכת על נטילת ידים, ואשר יצר. ואם הוצרך לנקביו יברך אשר יצר.
יח. חייב אדם לברך בכל יום מאה ברכות, ואם יאכל ג’ סעודות ביום, הרי שיוצא ידי חובת מאה ברכות בתפילות ובברכת המזון. ובשבת וביום טוב שחסרות לו ברכות בתפילה, יש להשלימן בברכות על פירות ומגדנות.
סימן מז – מהלכות ברכות התורה
יט. ברכת התורה צריך להיזהר בה מאוד, שאסור לעסוק בדברי תורה קודם שיברך ברכות התורה. וצריך לברך בין למקרא בין למשנה בין לתלמוד ופוסקים ובין למדרשי חז"ל.
כ. בנוסח ברכות התורה צריך לומר "והערב נא ה’ אלוקינו את דברי תורתך בפינו, ובפיפיות עמך בית ישראל" ויש מי שכתב שצריך לומר ובפי כל עמך ישראל, אך הנוסחא הנכונה היא כמנהגינו, לומר ובפיפיות עמך בית ישראל.
י"ד כסלו התשע"א
11/21/2010
ברכות התורה ב"ה ברכות התורה: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלוֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל דִּבְרֵי תוֹרָה: וְהַעֲרֵב נָא יְיָ אֱלוֹהֵינוּ אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל. וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ, בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלוֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְנָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ, בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, נוֹתֵן הַתּוֹרָה: וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אָמוֹר לָהֶם: יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ: יָאֵר יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ: יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם: וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרְכֵם: נא לשמור על קדושת התפילה (טעון גניזה). אדם הרוצה ללמוד תורה או לומר תפילה, ולא אמר את ברכות התורה (כמופיע בסידור לאחר ברכות השחר), ראוי ונכון לומר קודם הלימוד/התפילה את ברכות התורה, וגם נשים צריכות לאומרם. את ברכות התורה יש לומר פעם אחת ביום, בכול יום, כמובא בשולחן ערוך סימן מז: ברכת התורה צריך לזהר בה מאוד. ביאור ברכות התורה א. "אשר בחר בנו מכל העמים" וכמו שכתוב בספר שמות יט: " וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים" (סגולה – אוצר חביב). נכון שהקב"ה ברא את כל הנבראים אשר על פני האדמה, אבל אותנו זרע יעקב הוא בחר להיות בניו, 'בנים אתם לה' אלוקיכם' (דברים יד). בחירה זו עצמה, חילקה והפרידה אותנו מכל העמים האחרים. ב. "ונתן לנו את תורתו" – שהיא תורת ה'. תורה שהיא הבנה אלוקית, הגבוהה מהבנת האדם המושתת על מאורעות החיים ונובעת מהאופן בו מרגישים את החיים הגופניים. ג. "אשר נתן לנו תורת אמת" מבין עשרים ושבע האותיות, א' היא האות הראשונה, מ' היא האות האמצעית ו-ת' היא האחרונה. לומר לך, כי בהתחלה באמצע ובסוף, בכל מקום, תמצא האמת בשוה. תורת ה' תורת אמת היא. התורה היא נצחית והוראותיה תקפות לכל זמן ולכל מקום בשוה. ד. "וחיי עולם נטע בתוכנו" – הקב"ה נטע בתוכנו הוראות, כיצד יש להתנהג ולחיות בעולם הזה. ההוראות מקיפות את כל חי האדם, החל מלפני הולדתו (שמירת דיני אישות וטהרת המשפחה), ועד לאחר מותו. ה. "ברוך אתה ה' נותן התורה" – הקב"ה נותן את התורה באופן תמידי. כשם שבמתן תורה ראו כולם אלוקות, כמו כן גם כיום, כאשר יהודי לומד או עולה לתורה עם מחשבה נקיה, הוא מרגיש אלוקות וקדושה. לביאור ברכות התורה בהרחבה ראה: תוכנת תורת אמת, הלכות ברכות השחר.
י"ד כסלו התשע"א
11/21/2010
ב"ה ברכות התורה: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלוֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל דִּבְרֵי תוֹרָה: וְהַעֲרֵב נָא יְיָ אֱלוֹהֵינוּ אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל. וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ, בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלוֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְנָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ, בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, נוֹתֵן הַתּוֹרָה: וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אָמוֹר לָהֶם: יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ: יָאֵר יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ: יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם: וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרְכֵם: נא לשמור על קדושת התפילה (טעון גניזה). אדם הרוצה ללמוד תורה או לומר תפילה, ולא אמר את ברכות התורה (כמופיע בסידור לאחר ברכות השחר), ראוי ונכון לומר קודם הלימוד/התפילה את ברכות התורה, וגם נשים צריכות לאומרם. את ברכות התורה יש לומר פעם אחת ביום, בכול יום, כמובא בשולחן ערוך סימן מז: ברכת התורה צריך לזהר בה מאוד. ביאור ברכות התורה א. "אשר בחר בנו מכל העמים" וכמו שכתוב בספר שמות יט: " וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים" (סגולה – אוצר חביב). נכון שהקב"ה ברא את כל הנבראים אשר על פני האדמה, אבל אותנו זרע יעקב הוא בחר להיות בניו, 'בנים אתם לה' אלוקיכם' (דברים יד). בחירה זו עצמה, חילקה והפרידה אותנו מכל העמים האחרים. ב. "ונתן לנו את תורתו" – שהיא תורת ה'. תורה שהיא הבנה אלוקית, הגבוהה מהבנת האדם המושתת על מאורעות החיים ונובעת מהאופן בו מרגישים את החיים הגופניים. ג. "אשר נתן לנו תורת אמת" מבין עשרים ושבע האותיות, א' היא האות הראשונה, מ' היא האות האמצעית ו-ת' היא האחרונה. לומר לך, כי בהתחלה באמצע ובסוף, בכל מקום, תמצא האמת בשוה. תורת ה' תורת אמת היא. התורה היא נצחית והוראותיה תקפות לכל זמן ולכל מקום בשוה. ד. "וחיי עולם נטע בתוכנו" – הקב"ה נטע בתוכנו הוראות, כיצד יש להתנהג ולחיות בעולם הזה. ההוראות מקיפות את כל חי האדם, החל מלפני הולדתו (שמירת דיני אישות וטהרת המשפחה), ועד לאחר מותו. ה. "ברוך אתה ה' נותן התורה" – הקב"ה נותן את התורה באופן תמידי. כשם שבמתן תורה ראו כולם אלוקות, כמו כן גם כיום, כאשר יהודי לומד או עולה לתורה עם מחשבה נקיה, הוא מרגיש אלוקות וקדושה. לביאור ברכות התורה בהרחבה ראה: תוכנת תורת אמת, הלכות ברכות השחר.