מוציא מצה

 

 

א. אף שהעיקר להלכה שאיטר יד מסב בצד שמאל ככל אדם, מ"מ מי שנשתתקה ידו, או גידם ביד ימנית, יוכל להסב על צד ימין. ואם לא הסב כלל, יצא ידי חובתו. (חזו"ע א/טו)

ב. אם שח בעודו לועס את המצה בליל פסח, קודם שבלע מהמצה, אף על פי כן לא יחזור לברך. ולכתחילה לא ידבר. ואם התחיל ללעוס וטעם בחיך מהמצה, ובתוך כך שמע ברכת על אכילת מצה, וכדומה, עונה אמן, אפילו שעדיין לא בלע. (יבי"א ה/טז סק"ו)

ג. אם בירך על המצה, דאחר שהתחיל בעשייתה הפסיק בדיבור, אין צריך לחוזר ולברך. (יבי"א ב/טז אות יג. ה/טז אות א’)

ד. צריך ללעוס את המצה יפה, ואחר כך לבלוע. ובדיעבד אם בלע המצה בלי שילעס תחילה, יצא. (חזו"ע ב/קנט)

ה. אסור לאכול עם המצה עוד מאכל אחר ביחד, דאתי רשות ומבטל למצוה. ואפילו ללפת בגבינה ושאר לפתן, או לטבול בחומץ ומרק, שהוא דבר מועט, גם כן ראוי להחמיר. ובדיעבד אם טיבל בחומץ, וכדו’, יצא, שהטיבול הוא דבר מועט ובטל לגבי המצה. (שם קסא)

ו. אם כרך את המצה בסיב וכדומה, ובלעה, לא יצא. ולכן צריך לאכול את הכזית מצה כדרך אכילתו, ואם היה חם הרבה עד שגרונו נכוה ממנו, או שעירבב בו דבר מר ואכלו, לא יצא. וצריך לחזור ולאכול, אף אם דיבר דברים בטלים בינתים. ומיהו לא יברך שנית. (חזו"ע ב/קס)

ז. מי שכרך את המצה במאכל כל שהוא, ובלעם בבת אחת, יוצא ידי חובת מצות מצה בדיעבד, שאין המאכל, אפילו הוא של רשות, חוצץ בין גרונו למצה. [שהרי בבליעה יורדים אל חדרי בטן כמות שהן, ממילא לא שייך ביטול]. (יבי"א ה/ה אות ג, חזו"ע ב/קסא)

ח. מי שהוא חולה וזקן וקשה עליו לאכול כזית המצה לבדה, יכול לפורר המצה לפירורים דקים ולאוכלה. או לשרותה במים ולאוכלה. ואם אינו יכול לאוכלה גם באופן כזה, מותר לטבל בתבשיל דבר מועט. ובלבד שלא יהיה התבשיל חם שהיד סולדת בו. ובמקום צורך מותר אפי’ היד סולדת בו. ובליל סוכות א"צ להחמיר לאכול כזית פת לבדה. (חזו"ע א/תרמח. ב/קסב)

ט. מצה שנכבשה במים מעת לעת, יש לצדד לומר שיוצאים בה ידי חובה של אכילת מצה בליל פסח, כיון שיש בה טעם מצה. (חזו"ע ב/קסא)

י. אם אכילת המצה יכולה להביאו לידי חולי עד שיפול למשכב, פטור ממצות אכילת מצה, והוא הדין באכילת מרור. ומכל מקום ראוי לו להחמיר לאכול לפחות חצי שיעור, או לאכול שיעור עשרה גרם של מצה ומרור. ואם אי אפשר לו גם בזה, יאכל כל שהוא (באופן שאז לא יפול למשכב), אך לא יברך על חצי שיעור. (חזו"ע ח"א ד’, לג, לח, מב, מד)

יא. מצוה מן המובחר להשתדל להשיג מצה שמורה משעת קצירה, ומ"מ בשעת הדחק יוצאים ידי חובה גם במצה השמורה משעת לישה, ומברכים עליה. (יחו"ד ג/נו)

יב. מצוה מן המובחר להשתדל להשיג מצה שמורה של עבודת יד, שנעשית בידי אנשים יראים הבקיאים בהלכה, כדי לצאת בה ידי חובת מצה בלילה הראשון לכל הדיעות. וכשאינו מוצא מצה של עבודת יד, יוצא ידי חובה במצה שמורה משעת קצירה, שנאפית במכונה, ואף מברך עליה. וביתר ימי החג, גם מי שמקפיד לאכול רק מצה שמורה, רשאי לאכול מצה שמורה של מכונה, הכשרה לפסח. (יבי"א ב/כב סקי"א. ד/כ מק"ט. יחו"ד א/יד)

יג. מצות שמורות שנתערבה בהן מצה שאינה שמורה, ונתבטלו, ראוי להחמיר שלא לצאת בהם ידי חובת אכילת מצה בליל פסח. וכן חטים שבא על מקצתן קודם הפסח מטר וכדומה, ונתערבו בחטים אחרות, ונתבטלו, ואפו מחטים אלה מצות מצוה, ראוי להחמיר שלא לצאת בזה ידי חובה. (חזו"ע א’ עמ’ שט. יבי"א ג/כה. ה/ח חיו"ד. חזו"ע ב/קסד סק"י)

יד. זמן אכילת מצה ומרור לכתחילה עד חצות הלילה, ואם נתעכב עד אחר חצות, יאכל המצה והמרור בלי ברכת המצוות, ואם עבר כל הלילה אין לו תשלומין. (חזו"ע ב/קסו)

טו. מי שאין לו כזית מצה, ויש לו רק חצי שיעור של מצה, יש לו להחמיר ולאכול מה שיש לו, ואף על פי שיש אומרים שאינו מקיים מצות מצה באכילת "חצי שיעור", מכל מקום נכון שיאכל מה שיש לו, אבל לא יברך עליו. (חזו"ע א/כח)

טז. וכן מי שהוא חולה, ונצטוה על ידי הרופאים שלא לאכול מצה אלא חצי שיעור, פן יסתכן, יש לו להחמיר ולאכול בליל פסח חצי שיעור מהמצה. (חזו"ע א/כח)

יז. חולה שאינו יכול לאכול מרור, או מצה, אלא פחות משיעור כזית, אין לו ללמוד ברמב"ם הלכות סדר פסח, כדי שכשיגיע לברכת מרור יאמרנה בשם ומלכות, שאין להזכיר אזכרות שבמטבע הברכות שהובאו בפוסקים, אלא בכינוי השם. (חזו"ע א/לח. יבי"א ו/לח סק"ב)

יח. מי שאין לו אלא כזית מצה אחת, בודאי שבעל המצה יאכלנה לבדו, ולא יתן ממנה לאחרים, ואין שום מצוה לתתו לחברו כלו או מקצתו, ואף אינו רשאי לעשות כן, דהוי כמזלזל במצות. ואם יש לו שני כזיתים, ולחבירו אין אפילו כזית אחת, מצוה שיאכל הוא כזית מצה, ויותר על כזית אפיקומן, ויתן לחבירו כזית אחת. ואם יש כמה בני אדם שאין להם כזית, ולו יש שני כזיתים, יטילו גורל ביניהם. (חזו"ע א/מז)

יט. מי שהיה בדעתו לאכול כזית מצה ומרור, ובירך עליהם, ולאחר שאכל חצי שיעור נאנס ולא יכל להמשיך באכילתו כלל, לא חשיבא ברכתו שבירך על אכילת מצה, לברכה לבטלה. (יבי"א ח"א חלק יורה דעה סימן בו אות א’)