מדיני התפילות בסוכות,דיני לולב

 

 

א. בנוסח התפליה במועדים שחלו בשבת, יש לומר "אלהינו ואלהי אבותינו רצה נא במנוחתינו" ואחר כך "קדשנו במצותיך". וכן יש לנהוג בראש השנה שחל בשבת. ואם הדבר ידוע שמנהג המקום ההוא שלא לאומרו, יש להניחם במנהגם. ואם ברצון כל הקהל לשנות ולנהוג כדברי האחרונים בזה מותר להם לבטל המנהג. וביום הכפורים ראוי להשמיטו, כשאין מנהג ברור בבית הכנסת. וכשחל יום טוב בימות החול, מתחילים "קדשנו" לכולי עלמא. ושליח ציבור שלא אמרו בבית הכנסת שנהגו לאומרו אין לגעור בו, הואיל וכן עיקר מצד הדין.

ב. בימים שגומרים בהם את ההלל, כגון בימי חג הסוכות, מותר לענות אמן דברכות באמצע ההלל, וכל שכן שמותר לענות האמנים של הקדיש. אמנם אמנים של תתקבל ועל ישראל ויהא שלמא, אסור לענות, וכן אין לענות ברוך הוא וברוך שמו. ומכל מקום הרוצה לענות אמן של תתקבל ועל ישראל, יש לו על מה לסמוך. ובהלל של ראש חודש שאין גומרים בו את ההלל, עונה גם על אמן דתתקבל.

ג. אם טעה במנחה של יום אחרון של חול המועד סוכות, ולא אמר יעלה ויבוא, ונזכר בלילה, שהוא ליל שמיני עצרת, מאחר ולא מתקן כלום בתפילת התשלומין באופן כזה, ואם יחזור להתפלל יהא בתורת נדבה, ואין נדבה בשבת ויום טוב, לכן העיקר לדינא שלא חוזר להתפלל בשביל מנחה. אבל אם לא הזכיר יעלה ויבוא במנחה של ערב שביעי של פסח, יתפלל ערבית של חג שתים, לתשלומין, כיון שמזכיר חג המצות.

ד. קטן שלא הגיע למצוות עולה אף לעליית מפטיר בפרשת המוספים במועדים ובראשי חודשים, וכן בפרשיות שקלים והחודש.

ה. המנהג לקרוא המזמור של החג לפני ערבית, בין בליל יו"ט בין כחול המועד. אולם אם לומדים שם תורה שבעל פה, הלכה או אגדה, או גמרא, אין צריך לקרוא המזמור, אלא מיד לאחר קדיש על ישראל מתחילים ערבית.

 

 

 

 

ו. נאמר בתורה: ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל. וקיבלו חז"ל הלכה למשה מסיני, פרי עץ הדר זה אתרוג. כפות תמרים, זה לולב, והן חריות דקל שצמחו קודם שיתפרקו העלין שלהם לכאן ולכאן, ונמשכים לגובה שדרתו של הלולב כשרביט. וענף עץ עבות, הוא ההדס שעליו חופין את עצו. וערבי נחל, היא הערבה שעלה שלה משוך כנחל, ולא עגול, ומפני שרוב מין זה גדל על הנחלים, לכך נקרא "ערבי נחל". וארבעת המינים, מצוותן שיהיו לולב אחד, אתרוג אחד, שלשה הדסים, ושתי ערבות.

ז. מצוה להתעסק בהכנת הלולב ומיניו מיד לאחר יום הכפורים. ומכל מקום אין זה אלא להידור בעלמא, ויכול לקנות ארבעת המינים בערב יום טוב, כדי שלא יכמושו או יפסלו. ונכון ללמוד קודם החג הלכות ד’ המינים, להיות בקי בהלכותיהן המרובות.

ח. שיעור אורך הלולב ד’ טפחים. והיינו שדרתו של הלולב מלבד העלים שבראש השדרה. ויש אומרים שצריך שיהיה אורך שדרתו של הלולב ארבעים סנטימטר. ויש אומרים שדי בשיעור שלושים ושתים סנטימטר. וכן עיקר לדינא. והמחמיר לחוש לדברי החולקים במצוה של תורה, תבוא עליו ברכה. ומההידור להוסיף על שיעורו שלא יהיה בצמצום.

ט. צריך שיצא טפח של השדרה מעל ראשי ההדסים והערבות, ולכן כשההדסים והערבות ארוכים יותר משיעורם, צריך שתהא גם השדרה ארוכה יותר, או שיחתוך את ההדסים והערבות מלמטה, שיהיו כשיעורם.

י. לולב שיש בו רק ג’ טפחים, אין לברך עליו אף בשעת הדחק, אלא כשאין לו לולב אחר יטלנו לנענוע בלי ברכה.

יא. אין ללולב שיעור למעלה, ואפילו הוא ארוך ביותר כשר.

יב. לולבים הגדלים בדקלים שאינם מגדלים תמרים, כגון בדקל הקנרי שאינו עושה פירות, כשרים לברכה, ויוצאים בהם ידי חובת נטילת לולב. (יחו"ד א/סל)

יג. לולב שנכבש במים מעת לעת, יש פוסלין, אבל נראה שהעיקר לדינא להקל בזה, והוא הדין להדס וערבה.

יד. לולב שיבשו רוב עליו פסול. והיינו משיכלה מראה ירקות שבו וילבינו פניו, שזהו סימן שכלתה הלחלוחית שבו, ואין דבר זה מצוי כיום. [ויש מחמירים שלא יהיה בראשי העלים שום מראה אדום משריפת השמש. וכן נהג הגרי"ז מבריסק].

טו. לולב שנקטם ראשו, דהיינו שנקטמו רוב העלין העליונים, פסול. ומה שמצוי היום שנקטם הקוץ הארוך והדק שבראש העלים, אין זה פוסל את הלולב. [עיקרי הד"ט. וכן נהג למעשה החזו"א].

טז. דרך הלולב כשיוצא מן הדקל יוצא כולו עץ אחד כחץ, ולאחר שגדל מעט נפתח, וכל מה שמוסיף לגדול נפתחים העלים יותר. [טור]. ומצוה מן המובחר ליטול לולב שאין העלים פרודים זה מזה כלל, והיינו שאינם נוטים לצדדים. ובדיעבד יש להכשיר גם בעלים פרודים, כל זמן שלא נתקשו העלים ומקום חיבורם כעץ, ואינם תלויים למטה אף בלא אגוד העלים לשדרה.

יז. לולב שראשו כפוף, פסול. ודוקא כששדרתו כפופה, אבל עליו כפופים בראשו, כמו שדרך להיות כן בהרבה לולבים, כשר. והרא"ש היה מעדיף לולב שעליו כפופים [הנקרא כפתור] ושדרתו ישרה. וכן המנהג להכשיר. ויש מהראשונים שהחמירו בזה, ולכן יש מחמירים ואינם נוטלים לולב שראש העלה העליון כפוף בו אפילו משהו. [הר"ח. הב"ח ושערי תשובה].

יח. לולב שהוא עקום מלפניו, דהיינו הצד שכנגד השדרה ונעשה שדרתו כגב חטוטרת, פסול. וכן אם נעקם לאחד מצדדיו, פסול. אבל אם נעקם לאחוריו, שנעקם ונכפף לצד השדרה, כשר, שזו היא ברייתו. וטוב להדר לקחת לולב ישר לגמרי. [כי לדעת הר"ן עקום לאחריו פסול].

יט. טוב להדר לקחת לולב שמסתיים בעלה אחד כפול, וכשהוא דבוק בקליפה אדומה לשני העלים משני צדדיו. [כי לשיטת הט"ז בדעת הגאונים זהו הנקרא תיומת]. ולכן אין למשש לבדוק אם לא נחלקה התיומת [היינו גב העלים], כי על-ידי זה תיפרד הקליפה האדומה. [שדי חמד, ושכן מנהג הספרדים. אבל האשכנזים מפרידים בין העלים, שהרי לשיטתם הנענוע הוא בכשכוש]. ויכול לבדוק סוג הלולב אם עליו כפולים בעלים למטה בסוף השדרה. פחות מזה יקח לכתחילה לולב שיש בראשו ב’ עלים דבוקים בקליפה אדומה. כי זהו הנקרא תיומת לפי הבית יוסף בדעת הגאונים. וכל זה להידור מצוה, אבל אם לא מצא דבוק בקליפה אדומה כשר לכתחילה לדעת מרן. וטוב שיקח לולב שאין התיומת [גב העלים] פרודה אפילו כל שהוא, כדי לצאת ידי חובת כל הדיעות. [ואם צריך התבוננות מרובה אם הוא פרוד, מצדד הגרע"א שהוא כלא נפרד].

כ. לולב שנסדקו עליו, אם נתרחקו שני סדקיו זה מזה עד שנראו כשניים, פסול. אך אם נפרדו ביניהם [באופן שלא נקרא נחלקה התיומת] אם נראה כאחד כשר. אבל אם נראה כשניים יש מחמירים בזה. ונחלקו הפוסקים אם מועיל להדביקו בדבק, וכשלא נפסל נראה שכשר לכולי עלמא להדביקו קודם שיסדק לגמרי.