דיני ישיבה בסוכה,מי הפטורים מישיבה בסוכה ועוד

 

 

א. מים וכן קפה ותה או חלב ומיץ פירות אין צריכים סוכה, והמחמיר על עצמו תמיד ואינו אוכל פירות ואפילו מים אינו שותה חוץ לסוכה, הרי זה משובח ותבוא עליו ברכה, ובלבד שלא יברך לישב בסוכה (כשפטור מן הסוכה). ומנהג אחינו האשכנזים אינו כן.

ב. אף על פי שמותר לאכול פירות או לשתות מים מחוץ לסוכה, אם הוא באמצע סעודתו אסור לטעום כלום חוץ לסוכה, ואסור אפילו מים. וכן כשיש פרוסה בפיו, והתחיל ללעוס ממנה, אם יצא מהסוכה אסור לו להמשיך ללעוס מחוץ לסוכה, אלא יקפוץ פיו עד שיחזור לסוכה. ואף אם שותה מים בסיום סעודתו, חייב לשתותם בסוכה.

ג. יש אומרים שבשבת גם סעודת עראי ושתיה חשובה קבע לחייבו בסוכה. ויש חולקים, וטוב שיאכל וישתה בסוכה בלי ברכה.

ד. השותה יין דרך קבע דעת מרן הבית יוסף שפטור מסוכה. ולכן השותה יין של הבדלה אפילו יותר מרביעית פטור מן הסוכה. (שאפילו קובע עצמו על היין פטור).

ה. בשאר ימות החג אם ירדו גשמים במקום שיושב בסוכה כשיעור שיסרח התבשיל של גריסין, שממהר להתקלקל, יוכל לפנות כליו ולאכול בבית חוץ לסוכה. והוא הדין שמותר לפנות כליו ולאכול בבית מפני השרב והיתושים, ואפילו אין האדם מצטער אלא שהמאכל מתקלקל בכך. והמחמיר על עצמו לשבת בסוכה למרות הגשמים, הרי הוא בכלל מה שאמרו בירושלמי, כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט. ויש אומרים שיש בזה גם איסור, מפני שמצער עצמו בחג, ועוד שהמשילוהו חכמים לעבד שבא למזוג כוס לרבו, ושפך לו רבו קיתון על פניו, ואמר לו אי אפשי בשימושך. ואם ממשיך לשבת שם, הרי הוא כמורד באדונו, וכאילו רוצה לשמשו על אפו ועל חמתו, וכן לא יעשה. ומכל מקום כשיוצא מן הסוכה מפני הגשמים לא יבעט ויצא חס ושלום, אלא יצא בהכנעה כאילו הוא בוש ונכלם.

ו. מנהגינו פשוט שהנכנס לסוכת חבירו, לבקרו בימי החג, אינו מברך ברכת "לישב בסוכה" כשאינו סועד שם סעודת קבע. ויש מהאשכנזים המברכים ברכה זו כשנכנסים לסוכת חבריהם, והמהדרים מברכים על יין. ונהרא נהרא ופשטיה.

ז. המתענה תענית חלום בימי הסוכות, אין לו לברך לישב בסוכה על השינה והשהייה בסוכה, שלא נתקנה הברכה אלא על האכילה, והברכה על האכילה פוטרת את השינה וכו’.

ח. כשאוכל פת יותר מכביצה יש נוהגים לברך לישב בסוכה אחר ברכת המוציא, ואין בזה משום הפסק בין ברכת המוציא לאכילה שהוא לצורך הברכה. וכמו שנוהגים לברך לישב בסוכה בקידוש אחר ברכת הגפן, ואין חוששין להפסק. ומכל מקום יותר טוב לברך קודם ברכת המוציא לפני שישב על יד השולחן. ואין בזה הפסק בין נטילת ידים לברכת המוציא. ונהרא נהרא ופשטיה.

ט. אם שכח לברך לישב בסוכה לפני האכילה יברך כל זמן שמיסב ואוכל בסעודה. ויש אומרים שצריך שיאכל יותר מכביצה פת לאחר הברכה, ואם אינו יכול לאכול כל כך לא יברך. והעיקר לדינא, שכל שעודו ממשיך באכילת תבשיל או פירות, ואפילו בכל משקה אשר ישתה, רשאי לברך לישב בסוכה, אף על פי שאינו מתכוין לאכול יותר מכביצה פת.

י. אם מסופק אם בירך לישב בסוכה או לא, לא יברך, שספק ברכות להקל.

 

 

 

 

יא. נשים פטורות מן הסוכה. ואם מחמירות על עצמן לאכול בסוכה, יש להן שכר על זה. אך אינן רשאיות לברך לישב בסוכה, הואיל ולא נצטוו על כך, ויש בזה חשש ברכה לבטלה.

יב. אשה שהחמירה על עצמה לישב בסוכה, ולא אמרה שנוהגת כן בלי נדר, ורוצה לבטל מנהגה באופן חד פעמי, אינה צריכה התרה. אבל אם מבטלת מנהגה בקביעות, צריכה התרה.

יג. קטנים שהגיעו לחינוך שהם בני חמש או בני שש, כל אחד לפי חריפות שכלו, חייבים בסוכה מדברי סופרים כדי לחנכם במצוות.

יד. חתן שהזמין הקרואים שלו לסעוד ולשמוח, ואי אפשר לשבת בסוכה בהרווחה, נפטרים מן הסוכה. אבל בסעודת ברית וכדומה, אין להקל.

טו. היוצאים לטיול בימי חול המועד סוכות, אינם רשאים לאכול סעודת קבע חוץ לסוכה, שלא התירו להולכי דרכים אלא כשיוצאים לסחורה. ולכן טוב שלא יצאו לטיול בחג הסוכות.

טז. אם גמר סעודתו ובירך ברכת המזון, ולא יצא מהסוכה, וישב עוד הפעם לאכול, אין לברך לישב בסוכה בכהאי גוונא.

יז. מצטער פטור מן הסוכה, ואפילו אם אביו מצטער בעדו, שחושש שמא יתקרר בנו מחמת הצינה, פטור מן הסוכה.

יח. אבל חייב בסוכה, ואין זה בכלל מצטער הפטור מסוכה. ואונן פטור מסוכה, שחשים כמקיים מצוה בקום ועשה.

 

 

 

 

יט. כשאין לוי בבית הכנסת בחול המועד סוכות, רשאי הכהן לעלות לכתחילה לתורה, אף על פי שיודע שאין שם לוי, וצריך לחזור על אותה הקריאה עצמה. ומותר להוסיף על העולים גם ביו"ט, שדוקא בימי החול, ר"ח, וחוה"מ, אין להוסיף.

כ. העולה מפטיר בשבת חול המועד סוכות, אין לו להזכיר באמצע ברכת ההפטרה את חג הסוכות, וכן אין לחתום אלא "מקדש השבת" בלבד. ומכל מקום אם טעה והזכיר של חג בברכת ההפטרה, אין מחזירים אותו, שיש לו על מה שיסמוך.