הלכות כיבוד אב ואם

 

 

 

א. נאמר בתורה: "כבד את אביך ואת אמך". והיא מצות עשה מן התורה לכבד את אביו ואת אמו. וצריך ליזהר מאד בכבוד אביו ואמו ובמוראם, ששקל הכתוב אותן ככבוד המקום ומוראו. ואמרו חכמים שלשה שותפים יש לו לאדם, הקדוש ברוך הוא, אביו ואמו, בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו, אומר הקדוש ברוך הוא מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני. וחיוב גדול על כל יודע ספר לקבוע שיעור בהלכות אלה ולהיות בקי בהם, לגודל חומרת המצוה.

ב. אין גבול למצות כיבוד אב ואם, שהיא מצוה יקרה, וכל המרבה לכבד את הוריו הרי זה משובח. והמקיים מצות כיבוד אב ואם זוכה לאריכות ימים ושנים בעולם הזה ובעולם הבא, לעושר ולהצלחה בשאר עניניו. ויזכה שבניו ובנותיו יכבדו אותו ויראו ממנו גם לעת זקנותו. והמקיים מצוה זו בארץ ישראל גדול שכרו יותר מן המקיימה בחוץ לארץ.

ג. צריך שכל אחד יאהב את הוריו כגופו [זוהר הקדוש]. ויכבדם מתוך הוקרה והערכה לאיזו מעלה טובה שיש בהם. וכאשר הוריו ישלחוהו לאיזו שליחות, מצוה לרוץ בזריזות.

ד. כשם שמתן שכרה של מצוה זו מרובה כך עונשה מרובה. והמצער את אביו או אמו גורם לסלק ממנו השכינה וגזרות קשות באות עליו, ולוקה ביסורין. ואף אם תשחק לו השעה בעולם הזה, יפרעו ממנו לעולם הבא.

ה. מי שאין לו אב ואם יקיים מצות כיבוד במה שמכבדם לאחר מותם. וראוי שיכבד זקנים ותלמידי חכמים, או אחיו הגדול, כענין שהיה לו לכבד את אביו ואמו. וכן יכבד את השבת בכסות נקיה, ויעשה ספרים יפים בתיקון יפה. וגם יכבד את רבותיו, ויירא מהם ומהחכמים, כענין כיבוד אב ואם ומורא אב ואם, ויכבד את הגדולים ויירא מהם ואת מוכיחיו, ומעלין עליו כאילו קיים כיבוד ומורא אב ואם. וישתדל להוכיח לבני אדם שיש להם אב ואם ואינם מכבדים אותם כראוי, ועל ידי זה הרי הוא כאילו מקיים מצות כיבוד אב ואם.

ו. אף על פי שמצות כיבוד אב ואם היא מצוה יקרה שצריך ליזהר בה מאד, מכל מקום אין בית דין כופין על מצוה זו, משום שכל מצות עשה שמתן שכרה בצדה אין בית דין כופין עליה. ולפיכך אף-על-פי שמצוה על היתומים לפרוע חוב אביהם, אם לא הניח להם אלא מטלטלין, אין בית-דין כופים אותם לפרוע חוב אביהם, שמצות כיבוד אב ואם היא מצות עשה שמתן שכרה בצדה שאין בית דין מוזהרים עליה. ויש אומרים שמכל מקום אם הבית דין רוצים לכופם הרשות בידם, רק שאינם מוזהרים לכופם, ויש חולקים ואומרים שאין רשות לבית-דין לכופם על מצות כיבוד אב ואם, או לשלם חוב אביהם.

ז. בן שמבזה את אביו או את אמו, או שאינו מקיים מצות מורא, מצוה על הבית-דין להוכיחו ולכופו על כך.

ח. המקיים מצות כיבוד אב ואם אינו מברך על מצוה זו, מכמה טעמים.

ט. יש אומרים שמצות כיבוד אב ואם נחשבת בכלל המצוות שבין אדם למקום, ויש אומרים שהיא בכלל המצוות שבין אדם לחבירו, ויש בזה כמה נפקא מינה לדינא.

י. יש אומרים שאם אדם עבר על מצות כיבוד אב ואם [בלא שיצער את אביו] מלבד מה שמתוודה על כך ביום הכפורים צריך גם לבקש מהם סליחה ומחילה בערב יום הכפורים, ככל המצוות שבין אדם לחבירו שאין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חבירו. ויש חולקים ואומרים שמצוה זו היא בכלל מצוות שבין אדם למקום ויום הכפורים ותשובה מכפרת גם בלי שיבקש מהם מחילה וסליחה. והעיקר כסברא ראשונה.

יא. המקיים מצות כיבוד אב ואם יש אומרים שאינו צריך לכוין לשם מצוה, דאף דקיימא לן דמצוות צריכות כוונה, מכל מקום במצוות שבין אדם לחבירו מצוות אינן צריכות כוונה. ויש חולקים ואומרים שמצות כיבוד אב ואם היא גם מצוה שבין אדם למקום, וצריך לכוין בה לשם מצוה.

יב. הנמצא בבית האסורים או בכל מקום שיש בו ריח רע, ונזדמן לידו לקיים מצות כיבוד אב ואם, יקיים המצוה בלא כוונה, אחר שאי אפשר לכוין לשם מצוה במקומות המטונפים, ובפרט שיש אומרים שמצות כיבוד אב ואם היא מצוה שבין אדם לחבירו שאין צריך לכוין בה לשם מצוה.

יג. מצות כיבוד אב ואם שייכת במעשה, דיבור, ובמחשבה. במעשה, להאכילו להשקותו לכסותו להלבישו ולהכניסו ולהוציאו. והיינו אם אין הוריו יכולים לעשות פעולות אלה בעצמם, שחייב הבן לשרתם, או לדאוג שישרתו אותם. וכן חייב לשמשם בדברים שהשמשים משמשים בהם את הרב.

יד. חייב אדם לכבד את אביו ואמו גם בדברים שאינם מצרכי הגוף ממש, וכגון לערוך עבורם קניות, לנקות הבית ולבשל, ולהביא להם תרופות בעת הצורך.

טו. אם אביו שולח אותו לערוך קניות בשוק במקום שיש שם נשים בבגדי פריצות וכדומה, והוא יכול לקנות אותו דבר במקום אחר שאין שם פריצות, אינו צריך לשמוע לאביו בזה.

טז. תלמוד תורה גדול מכיבוד אב ואם, ולכן מי שהוריו דורשים ממנו ללמוד בישיבה תיכונית, אינו חייב לשמוע בקולם, ויעדיף ללמוד בישיבה קדושה, שעוסקים בה בתורה במשך כל שעות היום. ואין בזה ביטול מצות כיבוד אב ואם, שגדול תלמוד תורה יותר מכיבוד אב ואם, וכמו ששנינו "ותלמוד תורה כנגד כולם". ובפרט שעל ידי שילמד בישיבה קדושה, וכל עסקו יהיה רק בתורה, תהיה לו הצלחה גדולה יותר בלימודו, והמציאות מוכיחה שבענין תלמוד תורה בבקיאות ובפלפול ובסברא, יש הצלחה רבה בישיבות שכל עסקם רק בתורה, מאשר בישיבות תיכוניות שעוסקים גם בדברים אחרים. ומכל שכן אם בתחילת לימודו לומד גם לימודי חול. ומכל מקום אם הדבר אפשרי נכון להשתדל לעשות כן על ידי השפעה של רבנים חשובים ותלמידי חכמים על ההורים ולפייסם בדברים, כדי שהדבר ייעשה גם ברצונם, ולהודיעם גודל מצות תלמוד תורה.

יז. בן הרוצה ללמוד בישיבה מחוץ לעיר ועל ידי כך יתבטל ממצות כיבוד אב ואם, והוריו מתנגדים לכך, והבן סבור שבישיבה שמחוץ לעיר ילמד יותר בהתמדה, או שילמד שם בדרך נכונה ובסברות ישרות, בודאי שאינו חייב לשמוע בקול הוריו, כי אין אדם לומד אלא במקום שליבו חפץ, ותלמוד תורה כנגד כולם.

יח. מי שהיה עוסק בתורה ונזדמן לפניו מצות כיבוד אב ואם, יעשה המצוה ויחזור מיד לתורתו. אבל אם קיום מצות כיבוד אב ואם מונע ממנו את עצם תלמודו, ובגלל קיום מצוה זו נמנע ממנו מללמוד בישיבה או לקבוע עיתים לתורה, יניח כבוד אביו ואמו ויעסוק בתורה, שגדול תלמוד תורה יותר מכיבוד אב ואם. וכן אם האב קורא לבנו שלומד מחוץ לעיר שיבוא לשמשו יום אחד, אין לבן לבטל תורה ולבוא מעיר לעיר כדי לטפל באביו. ואמנם אם האבא מבקש מבנו הנמצא באותה עיר שיטפל בו באופן חד פעמי, ועל ידי כך הבן יצטרך לבטל את השתתפותו בשיעור תורה קבוע, אם אי אפשר לקיים מצות זו על ידי אחרים, יבטל מלימודו ויעסוק בכבוד אביו, אחר שמצוה זו הגיעה לידו. ומיד אחר שיסיים את העסק בכבוד אביו, יחזור לתלמודו.

יט. מה שאמרנו שאדם חייב להאכיל ולהשקות את אביו, וכן חייב להלבישו ולכסותו וכו’, כל זה הוא מכספו של אב אם יש לו. אלא שהבן צריך לטרוח למענם. אבל אין הבן חייב להוציא הוצאות מכספו כדי להאכיל ולהשקות ולהלביש את הוריו. ואם אין לאב מה לשלם עבור אכילה ושתיה וכדומה, ולבן יש, כופין אותו וזן ומפרנס את אביו מדין צדקה לפי עושרו. אך אינו חייב לחזר על הפתחים כדי לאסוף צדקה בשביל לפרנס את אביו ואמו, או לקחת חובות בעבורם. אלא יכבדו בגופם וישמש אותם.

כ. אם האב מבקש מבנו שיבטל ממלאכתו כדי לשרתו, או לצורך עשיית סידורים בשבילו, והבן משער שיתכן שמשום כך יפוטר מעבודתו, או שיפסיקו את לימודיו בכולל, אינו חייב בכך אלא אם כן יש לו מזון לשלשים יום, אבל אם יש לו מזון רק לאותו היום, ואין לו מזון לשלושים יום, אינו חייב לשמוע לאביו. ובפרט בדבר שאינו גוף הכיבוד ממש.