הלכות כיבוד אב ואם

 

 

א. יש אומרים שאם שאלו אותו בן מי אתה, מותר לומר להם בן פלוני ולהזכיר שם אביו אפילו בלא תואר רבי. ולכן אם קראוהו לעלות לתורה וביקשו לדעת את שם אביו [בקריאת השם בעת העלייה לתורה, כפי מנהג האשכנזים, או באמירת מי שבירך אחר הקריאה למנהגינו], מותר לומר שם אביו, אם מובן מתוך דבריו שזהו אביו, כגון שאומר "בן פלוני אני", ואף שיש מחמירים בזה לומר בן ר’ פלוני, מכל מקום העיקר כסברא ראשונה.

ב. אם הבן הוא הגבאי שקורא לעלות לתורה, וקורא לאביו לעלות לתורה, יש אומרים שרשאי לומר יעמוד אבי מורי פלוני בן פלוני. ויש שאומרים: יעמוד אבי מורי בלבד, בלא להזכיר את שמו. ובלאו הכי מנהג הספרדים שלא לקרוא בשם כלל לעלייה לתורה.

ג. מותר לבן לחתום בשמו ולציין "בן פלוני", וכגון יצחק בן אברהם. [ויש נוהגים לחתום פלוני בן פלוני ושם האב למעלה מעט מהשורה, וזאת כדי לכבד את אביו, אך אין צורך לנהוג כך, אלא יחתום כמנהג העולם].

ד. אם הבן כותב מכתב לאביו או שכותב מכתב לאחרים ומזכיר את שם אביו, יכתוב מור אבי פלוני. ואם כותב את שם אביו בספר חשבונותיו, יש אומרים שגם כן צריך לכתוב מור אבי פלוני וכו’. ויש אומרים דכתיבה לאו כדיבור דמי, ובכתיבה אין צריך להקפיד בזה.

ה. מותר לבן לקרוא לאביו ששמו "אבא" בתואר "אבא". וכן תלמיד חכם ששמו "רבינו" מותר לתלמידיו לקראו בתואר "רבינו". והמחמיר תע"ב, וכל שכן לגבי תלמיד שטוב להחמיר בזה.

ו. בן ששם אמו מזל טוב, מותר לו לומר לה מזל טוב כשילדה, כשמנהג העיר לומר לה כן.

ז. נכד הקרוי על שם סבו מותר לאביו לקרוא לבנו [שלא בפני אביו] ששמו כשם הסבא, אבל בפניו ישנה את השם, ויקרא לבנו בכינוי. ובשם פלאי גם שלא בפניו יקרא לו בכינוי. ואם הסבא מוחל על כבודו, ומרשה לקרוא לנכדו ששמו כשמו בפניו מותר.

ח. המתפלל על אביו החולה, לא יתארהו בתארי כבוד, כגון אבי מורי עטרת ראשי וכדומה, שאין גבהות לפני המקום, אלא יאמר עבדך אבי פלוני בן פלונית. וכן המתפלל על אמו יאמר אמתך אמי פלונית בת פלונית. ואם מתפלל על רבו החולה, או על תלמיד חכם חולה, יאמר עבדך רבי פלוני בן פלוני.

ט. מי ששלח את בנו לבית אחד, ומצא שם את רבו של אביו, אם שאלו אביו מי היה שם לא יאמר לו רבך פלוני היה שם, אלא יאמר לו רבי פלוני היה שם.

י. עד היכן כיבוד אב ואם, אפילו נטלו כיס של זהובים שלו, והשליכו לים בפניו, לא יכלימם ולא יצער בפניהם ולא יכעוס כנגדם, אלא יקבל גזירת הכתוב וישתוק ויירא ממלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שציוהו בכך. אולם קודם שזרקן רשאי הבן לסרב לאב ליתן לו הכיס.

יא. עד היכן מוראם, היה הבן לבוש בגדים נאים ביותר, ויושב בראש הקהל, ובאו אביו או אמו וקרעו בגדיו, והכוהו על ראשו, וירקו בפניו, לא יכלים אותם, אלא ישתוק ויירא מן מלך מלכי המלכים שציוהו בכך.

יב. אם האב קרע את בגדיו של הבן, אף על פי שחייב לשתוק ולא להכלימו, מכל מקום אם האב מסרב לשלם לו עבור מה שקרע לו, מותר לו לתובעו לבית הדין, כדי שישלם לו. וכן אם אביו הבטיח לו ממון אם ישא אשה פלונית, ואחר שנשאה חזר בו, יכול לתובעו לדין שיתן לו הממון כפי שהתחייב. ומצד חסידות שהבן לא יתבע את אביו לדין תורה. ובכל מקרה נכון שיעשו שאלת חכם אם לתבוע את אביו לדין תורה או לא.

יג. אם האב רוצה לקרוע לו את בגדיו, או לזרוק את ארנקו לים, והבן יכול למנוע זאת ממנו קודם שיעשה כן, וכגון שיצוה לאחרים שלא יניחוהו ליכנס למקום שיושב שם, רשאי. [והיינו שמונע אותו שלא בדרך בזיון]. ומידת חסידות שלא למנוע מאביו לעשות כחפצו, ואח"כ יתבענו לשלם עבור הנזק. ואם יהיה לאב צער גדול יותר בכך שיתבענו לדין, אין להחמיר, אלא ימנע מאביו לקרוע את בגדיו.

יד. בן שיש לו דין עם אביו, שהאב תובעו בפני בית דין, הבן צריך ללכת אחר מקום אביו, אף דקיימא לן דהולכים אחר מקום הנתבע, הכא שאני. אבל האב צריך לשלם לו את הוצאות הדרך. וכמובן שעל הבן להרצות טענותיו בכבוד ובדרך ארץ ובמורא אב.

טו. מי שנתחייב שבועה לבנו בבית דין, אינו משביעו בשבועה שיש בה אלה, [דהיינו כמו שרגילים להחרים בנידוי ושמתא וכיוצא בזה], שהרי זה בא לקלל את אביו, אלא משביעו שבועה שאין בה אלה. ואפילו אם הבית דין הם המשביעים את האב, גם כן אין להשביעו בשבועה שיש בה אלה, כיון דסוף סוף הבן תובע את השבועה והוי כאילו הוא משביעו.

טז. אם היה האב רוצה לשרת את בנו, מותר לבן לקבל ממנו. ולכן אם האב הכין קפה או תה עבור בנו, אין לבן לסרב לשתותו, אלא יבקש מאביו סליחה על שגרם לו טירחא בהכנת הקפה או התה שהגיש לפניו. ואם היה האב תלמיד חכם בערך הדור (ולא סתם בעל בית הקובע עתים לתורה) לא יסכים שישרת אותו, אלא אם כן אם היה האב מקפיד מאד על כך, ורוצה דוקא לשרת את הבן, וישמח אם יקבל ממנו, שרצונו זה כבודו. ואם גם אביו וגם אמו הגישו לו כל אחד מהם כוס אחד, והוא אינו זקוק אלא לכוס אחד, יש להעדיף לקבל מאמו, ולא יקבל מאביו, משום שאם יקבל מאביו כיון שבן תורה הוא חלשא דעתיה כשיראה שכיבוד האם חמור בעיניו יותר.

יז. ואמנם אין לבן לבקש מאביו לשרתו, אפילו על ידי שיבקש ממנו מחילה.

יח. אם הביאו פרי לפני האב, והאב הגישו לבנו, יסרב פעם אחת ויאמר שרוצה שהאב יאכל הפרי, אך כשאביו לא חזר בו לא יסרב יותר.

יט. אסור לבן לעשות את אביו שליח כגון שיקנה לו קרקע או דבר אחר, או שיקבל עבורו איזה חפץ, ואפילו לדבר מצוה, כגון שיבדוק את חמצו בליל י"ד בניסן, או להפריש לו חלה ותרומות ומעשרות. אך אם האב שמח בזה ורוצה לעשות זאת עבור בנו, אין בזה איסור.

כ. אחד האיש ואחד האשה שוין בכבוד ובמורא של אב ואם, ולכן גם בת חייבת לעמוד מפני אביה ואמה, כפי המבואר לעיל. וגם אשה נשואה צריכה לעמוד מפני הוריה. אבל לטרוח ולעשות מלאכות עבור הוריה אשה נשואה פטורה, שהרי אין בידה לעשות אחר שהיא משועבדת לבעלה לעשות לו מלאכות שהיא חייבת לעשות לו. ומכל מקום אם בעלה אינו מקפיד חייבת בכל דיני המצוה. וראוי לכל בעל שיאמר לאשתו לעשות צרכי הוריה קודם לצרכיו. ואב הצריך לבתו לא יצוה עליה לעשות צרכיו בזמן שעוסקת בצרכי בעלה. ואשה שנתגרשה או נתאלמנה חייבת שוב לכבד את הוריה מן הדין.