דיני קריאת המגילה,זכר למחצית השקל.סדר תפילת פורים

 

א. הקורא את המגילה ושמע קדיש או קדושה, יפסיק ויענה כדין קריאת שמע. ואפילו אמן דברכות עונה כדין פסוקי דזמרה. אבל אם אין בידו מגילה כשרה ושמע קדיש או קדושה בעת שמיעת מקרא המגילה מהשליח ציבור, לא יפסיק לענות, כדי שלא יפסיד מצות קריאת מגילה על ידי כך. (יבי"א ב/לב. ה/יג, טז סק"ז. א/ה סק"ז)

ב. שהה כדי לגמור את כולה בין בעשרת בני המן, בין בשאר המגילה, חוזר למקום שפסק.

ג. אסור לאכול קודם קריאת המגילה, ואין חילוק בזה בין קריאת המגילה של לילה לקריאת המגילה של יום. ולכן יזהרו הנשים שלא לאכול ביום פורים עד שיבואו בעליהן מבית הכנסת לקרות להן המגילה ולצאת ידי חובתן. ומכל מקום מותר לטעום פירות קודם קריאתה, וכן פחות מכביצה פת או עוגה, ולשתות תה או קפה. והמחמיר שלא לטעום כלום תבוא עליו ברכה.

ד. ומכל מקום אם הוא לצורך, כגון מי שיושב בתענית (בפורים דפרזים), וקשה לו להשאר בתענית עד אחר קריאת המגילה, אין צריך להחמיר, ורשאי לטעום פחות מכביצה פת או עוגה, או יטעם פירות הרבה, כפי עיקר הדין. ואם ביקש מאחד שיזכירהו לקריאת המגילה בציבור מותר באכילה.

 

 

 

 

ה. יש נוהגים לגבות לפני מקרא המגילה מעות "זכר למחצית השקל", וכל מי שלא הספיק לתת המעות הללו לפני פורים יתנם אז לפני המגילה, ויזהרו שלא לקרות המעות הללו "מחצית השקל", רק "זכר למחצית השקל". (ילקו"י ה/שי)

ו. צריך לתת סכום השוה לערך שלשה דרהם כסף טהור, השוה לעשרה גרם כסף טהור.

ז. טוב שיתן שלש מטבעות מתכת לזכר מה שנאמר בפרשת מחצית השקל ג’ פעמים תרומת ה’. ומכל מקום גם שוה כסף או שטר כסף יספיקו לקיום מצוה זו. (ילקו"י ה/שיא)

ח. מי שמצבו הכלכלי קשה, די שיתן מטבע זכר למחצית השקל, כפי יכולתו.

ט. על מי שהוא למעלה מגיל עשרים שנה צריך לתת "זכר למחצית השקל" הסכום הנ"ל. ויש אומרים שאף מי שהוא למעלה מבר מצוה, מבן י"ג שנה ומעלה, צריך לתת זכר למחצית השקל. וטוב להחמיר כדעה זו. וטוב לתת גם עבור ילדיו הקטנים. (יחו"ד א/פו)

י. הנשים צריכות גם כן לתת זכר למחצית השקל. ולכן כל איש אשר יש יכולת בידו יתן בעדו ובעד אשתו ובניו הסמוכים על שולחנו לכל אחד. ואם אין ידו משגת כל כך, יתן הסכום הנ"ל בעדו, ובעד כל אחד מבני ביתו סך מעט או אפילו מטבע קטן כפי כחו. (שם)

יא. מעות הללו שהם זכר למחצית השקל ינתנו לטובת הישיבות שמגדלים בהם תלמידי חכמים, שמיום שחרב בית המקדש אין להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה. וכל המשתדל להיות עושה ומעשה להרים קרן התורה ולומדיה, יזכה לראות בהרמת קרן ישראל. וכמו שאמרו, במה תרום קרנם של ישראל ב"כי תשא". (שם)

יב. הנוהגים להפריש מעשר כספים ממשכורתם ומרווחיהם מדי חודש בחודשו, אינם רשאים לתת ממעשר זה לחובת המצוה של מתנות לאביונים של יום הפורים, או לתרומת זכר למחצית השקל. אולם אם רצה להוסיף על חובתו ולתת עוד מתנות לאביונים יותר משני עניים, וכן אם רצה להוסיף על חובתו בתוספת מרובה בתרומת זכר למחצית השקל רשאי לתת התוספת ממעות מעשר. ורק אם אמר בפירוש בשעה שהתחיל להפריש מעות מעשר בלי נדר והשעה דחוקה לו, רשאי לתת ממעות אלה למתנות לאביונים, וכן לזכר למחצית השקל. (יחו"ד א/פז)

 

 

 

 

יג. בליל פורים נכנסים לבית הכנסת בבגדי יום טוב, ואומרים מזמור "על אילת השחר" לפני תפילת ערבית שהוא מענין היום. ובתפילת ערבית יאמרו "ועל הנסים" אף על פי שעדיין לא קראו המגילה. (ילקו"י ה/שט)

יד. מי ששכח לומר "על הנסים" בתפילה, ונזכר אחר שסיים הברכה, קודם "שים שלום", אינו רשאי לומר שם "על הנסים" אפילו בלא חתימה, אלא אם ירצה כשיסיים ‘אלהי נצור’ שבסוף התפילה, יאמר: "מודים אנחנו לך על הנסים ועל הפרקן וכו’, עד ונודה לשמך הגדול סלה". והוא הדין למי ששכח "על הנסים" בברכת המזון, ונזכר לאחר שחתם "על הארץ ועל המזון", שאינו רשאי לומר שם "על הנסים" אפילו בלא חתימה, אלא אם ירצה יאמרנו בתוך הרחמן, בנוסח זה: "הרחמן הוא יעשה עמנו נסים ונפלאות כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, בימי וכו"’. ואם נזכר בסיום הברכה כשחתם ברוך אתה ה’, בין בתפילה בין בברכת המזון, אינו רשאי לסיים "למדני חקיך", כדי לחזור לומר "על הנסים", אלא יסיים הברכה כנ"ל. אבל אם נזכר קודם שאמר ברוך אתה ה’, אף שהזכיר שם שמים, שאמר "האל ישועתנו ועזרתנו סלה האל הטוב", וכן בברכת המזון אם הזכיר שם שמים, שאמר: "ועל הכל ה’ אלהינו אנחנו מודים לך", אין בכך כלום, ורשאי לחזור לומר "על הנסים", ואחר כך ימשיך בתפילה "ועל כולם יתברך וכו’", ובברכת המזון "ועל הכל", ויסיים משם והלאה.

(יחו"ד קמט)

טו. אין לדלג אמירת "על הנסים" כדי להספיק לעניית קדיש או קדושה עם הציבור. (יבי"א ב/לד. יחו"ד א/עז)

טז. אחר העמידה יאמר חצי קדיש ולא יאמר קדיש תתקבל עד לאחר סדר קדושה שאומרים לאחר מקרא מגילה.