תפילת שמונה עשרה דיני החזרה ועניית אמן

סימן קכד – דיני החזרה ועניית אמן (המשך)- א.מי שנמצא באמצע קריאת שמע וברכותיה, או אפילו בפסוקי דזמרה, ושומע חזרת השליח ציבור ממניין סמוך, לא יענה "ברוך הוא וברוך שמו", שבכל מקום שאינו רשאי להפסיק...

4 דק' קריאה

מערכת ברסלב ישראל

פורסם בתאריך 07.04.21

סימן קכד – דיני החזרה ועניית אמן (המשך)
 
א. מי שנמצא באמצע קריאת שמע וברכותיה, או אפילו בפסוקי דזמרה, ושומע חזרת השליח ציבור ממניין סמוך, לא יענה "ברוך הוא וברוך שמו", שבכל מקום שאינו רשאי להפסיק בדיבור אסור לענות "ברוך הוא וברוך שמו", כיון שאינו חיוב כלל אלא מנהג ממידת חסידות, ובמקום שיש איסור להפסיק לא שייך מנהג להקל.
ב. מותר לקהל לשבת בחזרת השליח ציבור, לאחר הקדושה וברכת האל הקדוש, ובלבד שלא ישבו בתוך ד’ אמות של השליח ציבור שמתפלל, אלא אם כן היושב זקן או חלש. וכשיגיע השליח ציבור למודים צריכים לעמוד ולהשתחוות כשאומרים מודים דרבנן, וישארו עומדים עד שיסיימו מודים דרבנן. והמחמיר לעמוד בכל תפילה החזרה תבוא עליו הברכה.
ג. שליח ציבור שטעה בתפילת הלחש שלו, באופן שהיה חייב לחזור ולהתפלל, כגון שלא שאל טל ומטר בימות הגשמים, או שלא הזכיר יעלה ויבוא בראש חודש, וסיים תפילתו, ולא נזכר שטעה עד שהגיע בתפילת החזרה למקום שטעה בו, ונתן בדעתו לצאת ידי חובת התפילה, יצא ידי חובתו, ואין צריך לחזור ולהתפלל.
ד. שליח ציבור שטעה בתפילת החזרה, ונבהל, עד שאינו יכול להמשיך בתפילת החזרה, וכן מי שקולו נצרד באמצע החזרה, יעמוד אחר תחתיו, ויתחיל מתחילת הברכה שטעה הראשון, אם היה זה בברכות האמצעיות. אבל אם בשתי ברכות ראשונות, חוזר לראש, ואם היה אחר סדר קדושה, כגון שטעה בברכת אתה קדוש, זה שעומד במקומות מתחיל מברכת אתה קדוש, שכיון שענו כל הקהל קדושה, ברכת אתה קדוש נחשבת כתחילת הברכה. ואם טעה בשלוש ברכות אחרונות, מתחיל מברכת רצה. והוא הדין אם נתעלף השליח ציבור או נשתתק, זה שעומד תחתיו מתחיל להתפלל על הדרך שביארנו.
ה. שליח ציבור שטעה בתפילת החזרה ושכח לומר קדושה, אם נזכר באמצע אתה קדוש, חוזר לומר קדושה וממשיך אתה קדוש וכו’. ואם לא נזכר עד שחתם ברכת האל הקדוש, יאמר שם קדושה בלי חתימה, וימשיך אתה חונן וכו’. ואם לא נזכר עד שהתחיל ברכת חונן הדעת, צריך לחזור לראש התפילה ולומר הקדושה.
ו. שליח ציבור שטעה בתפילת החזרה, שלאחר שאמר קדושה עם הציבור, דילג אתה קדוש, והתחיל אתה חונן, אפילו אם סיים ברכת חונן הדעת, חוזר לברכת אתה קדוש, ואחר כך יאמר ברכת אתה חונן, וממשיך על הסדר. וכן אם טעה בתפילת שחרית של שבת, וכשסיים קדושה שכח לומר אתה קדוש והתחיל ישמח משה, או שטעה בתפילת מוסף של שבת, וכשסיים קדושת כתר שכח לומר אתה קדוש והתחיל תכנת שבת, חוזר לאתה קדוש, וממשיך משם והלאה, שכיון שאמרו סדר קדושה כתחילת ברכה דמי.
ז. שליח ציבור שטעה בעשרת ימי תשובה וחתם האל הקדוש, ולא נזכר אלא אחד שעבר זמן של תוך כדי דיבור, חוזר לאתה קדוש, שכיון שהציבור אמר קדושה אין לו לחזור לראש התפילה.
ח. יש נוהגים שבברכת ברך עלינו שאומר השליח ציבור בתפילת החזרה, ומגיע ל"שמרה והצילה שנה זו מכל דבר רע", עונים אחריו "אמן", וכשאומר "ומכל מיני משחית", עונים שוב "אמן", וכשאומר "ומכל מיני פורענות" עונים שוב "אמן". וכן בהזכרת יעלה ויבוא בראש חודש, כשמגיע ל"זכרנו ה’ אלוקינו בו לטובה", עונים אמן, וכשאומר "ופקדנו בו לברכה", עונים שוב אמן, וכשאומר "והושיענו בו לחיים טובים", עונים שוב אמן. ומנהג זה יש לו על מה שיסמוך, ואין בזה איסור משום אמן יתומה, אלא שאין בזה סרך חיוב כלל, ולכן מי שנמצא באמצע פסוקי דזמרה, לא יענה אמנים אלו משום הפסק. והוא הדין לעניית אמן אחר מי שבירך שאומר חזן בעת פתיחת ההיכל ואחר העליות.
ט. כששליח ציבור חוזר התפילה בקול רם, על הקהל לשתוק ולהקשיב ולכוין היטב לברכות השליח ציבור, ולענות אמן אחר ברכותיו, שאם אין תשעה מכוונים לברכות השליח ציבור, קרוב הדבר להיות כאילו ברכותיו לבטלה. ולכן כל אדם מהקהל יחשוב עצמו כאילו אין תשעה זולתו, ויכוין היטב לחזרת השליח ציבור. ולכן אין לעסוק בדברי תורה באמצע חזרת השליח ציבור, והמקילים בזה שלא ברצון חכמים עושים, ואם אפשר להוכיחם בלשון רכה תבוא עליהם ברכה.
י. ומכל מקום אם אחד מהעשרה מאריך בתפילתו, או שבא לבית הכנסת באיחור, והוא נמצא באמצע תפילת שמונה עשרה, אף על פי שאינו יכול לענות עמהם, מצטרף לעשרה ורשאי השליח ציבור להתחיל בחזרת התפילה, ואינו צריך להמתין לו עד שיסיים תפילתו, דכל בי עשרה שכינתא שריא. ויש חולקים ואומרים שדווקא לעניין קדיש וברכו מצטרף לעשרה אף על פי שאינו יכול לענות עמהם, אבל לגבי חזרת השליח ציבור אין להקל כלל, אלא צריך שיהיו תשעה עונים. והעיקר כסברא ראשונה. ומכל מקום היכא דאפשר טוב להמתין לו, ולא יתחיל השליח ציבור בחזרת התפילה עד שיסיים את תפילתו.
יא. אם אין בבית הכנסת אלא מניין בצימצום, ומתוכם ישנם אנשים שמשוחחים זה עם זה בחזרת השליח ציבור, ואינם נזהרים לענות אמן אחר ברכותיו, עדיף יותר להתפלל תפילה אחת בלבד בקול רם כדי לומר קדושה, בין בשחרית בין במנחה. אבל מסתמא אין לחוש שמא חלק מהמניין לא יענו אמן אחר ברכות השליח ציבור, שהכל בחזקת כשרים, ואפילו אם המניין בצימצום יאמר השליח ציבור חזרה כדת וכדין.
יב. שליח ציבור המתפלל תפילת החזרה, ומקצת מהעשרה ישנים או משוחחים ביניהם, ואי אפשר לעוררם או להשתיקם, על השליח ציבור להמשיך בתפילת החזרה, ולא יפסיק באמצע החזרה, אף על פי שהללו חוטאים. ובאופן כזה נכון והגון שקודם שיתחיל החזרה יאמר בינו לבין עצמו שאם לא יהיו תשעה מכוונים לברכותיו תהיה תפילת החזרה לתפילת נדבה. ואעפ"כ אומרים ברכת כהנים (בשחרית) בחזרה כזו, וכן אומרים עננו בד’ צומות ברכה בפני עצמה בין גואל לרופא.
יג. כשמגיע השליח ציבור למודים, גם הציבור צריכים לשחות עמו ולומר מודים דרבנן, ואף מי שיושב בחזרת השליח ציבור צריך לעמוד ולשחות במודים דרבנן, כי אין השתחוויה אלא מעומד ולא מיושב. ואף על פי שיש אומרים שצריך לשחות גם מסוף מודים דרבנן, כשאומרים ברוך אל ההודאות, לא נהגו העם לשחות אלא בתחילת מודים דרבנן, ויש להם על מה שיסמוכו.
יד. על השליח ציבור להמתין מעט בסיום ברכת המחזיר שכינתו לציון, כדי שהציבור יוכל לענות אמן כדין. וכן על הציבור להקפיד לשהות מעט קודם אמירת מודים, שלא יהיה כאומרים אמן מודים.
טו. במקום שנוהגים להקל שאחד אומר החזרה ואחר אומר קדיש תתקבל, יש להעלים מהם עין, על פי המתירים, מטעם שאומרים תתקבל "צלותהון ובעותיהון". ועל כל פנים לכתחילה בודאי שראוי שהשליח ציבור עצמו יאמר קדיש תתקבל. וכל שכן למנהגינו שאומרים צלותנא ובעותנא עם צלותיהון וכו’. ולכן במקום שיש שם שני אנשים שיש להם יאר-צייט, ושניהם מחלקים התפילה ביניהם, שהאחד מסיים החזרה וחבירו אומר אשרי ובא לציון וכו’, לכתחילה השליח ציבור הראשון הוא זה שיאמר את הקדיש תתקבל, ולא השליח ציבור השני.
טז. שליח ציבור שטעה ואמר קדיש תתקבל קודם אשרי, יחזור ויאמר קדיש תתקבל פעם שניה אחר ובא לציון.
יז. מי שהתפלל בביתו ביחיד, ואחר שסיים תפילת שמונה עשרה הגיע לבית הכנסת, ומצא שהציבור ממתינים בין לחש לחזרה, ורוצה לעמוד כשליח ציבור לומר החזרה, אף שלכתחילה אין ראוי לעשות כן, מכל מקום עיקר הדין רשאי לעשות כן אף אם עבר זמן מאז שסיים תפילתו בביתו.
יח. מי שנכנס לבית הכנסת ומצא הציבור שהתפללו כבר תפילת הלחש של מנחה, והוא רוצה להתפלל תפילת החזרה ולהסדיר תפילתו לאלתר, רשאי לעבור לפני התיבה ולהתפלל בקול רם, וגם יוצא בזה ידי חובתו, ואינו צריך לחזור ולהתפלל אחר כך בלחש. וכל זה אם עושה כן בשעת הדחק ומפני צורך הציבור.
יט. כשמסיים החזרה יאמר בקול רם הפסוק "יהיו לרצון אמרי פי" וכו’.
כ. שליח ציבור הנצרך לנקביו בין לחש לחזרה, יש אומרים שמותר לו להמשיך בתפילת החזרה מפני כבוד הבריות. וכן הדין בקראוהו לעלות לתורה והוא נצרך לנקביו, שמותר לו לעלות לתורה ואחר כך ילך יפנה לצרכיו.

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה