דיני קריאת המגילה

 

 

א. קודם הקריאה יאמר השליח ציבור שהוא מכוין להוציא את הקהל ידי חובת הקריאה, ויעורר את הקהל שגם הם יכוונו לצאת, ויזהירם שאם לא ישמעו תיבה אחת, יקראו אותה אפילו מתוך החומש. ויודיעם שלא יענו ברוך הוא וברוך שמו בהזכרת שם ה’ בברכות.

ב. הקורא את המגילה אינו צריך לפושטה תחילה, אלא מברך וקורא וכשמסיים העמוד הראשון אינו גולל כספר תורה אלא מניחו פתוח, וכן הלאה בכל עמוד ועמוד, עד שכאשר מסיים הקריאה תהיה כל המגילה פתוחה לפניו כאגרת. וטוב שהשליח ציבור יפשוט המגילה כולה לפניו כאגרת, להראות הנס, ואחר כך יברך ויקרא. (ילקו"י ה/רצה

ג. לכתחילה יש לקרוא המגילה בטעמיה, אך אם אין שם מי שיודע הטעמים, יקראו המגילה בלי טעמים.

ד. הקורא לעצמו יזהר להשמיע לאזנו, שלדעת הרי"ף הרא"ש והרמב"ם אם לא השמיע לאזנו לא יצא. אך בדיעבד אם לא השמיע לאזנו, אך ביטא בשפתיו, יצא. (ילקו"י ה/רצו)

ה. אם דילג פסוק, ואחר כמה פסוקים קרא הפסוק שדילג, והמשיך משם, לא יצא, אלא חוזר לאותו פסוק שדילג, וממשיך משם על הסדר. (מגילה יז.)

ו. צריך לדקדק היטב בקריאת המגילה לבל ידלג אף תיבה אחת ממנה, כי רבו הפוסקים הסוברים שאם חיסר אפילו תיבה אחת מהמגילה לא יצא ידי חובתו. ועל כן ישתדל הקורא לבטא היטב כל מלה כדי שכל הציבור ישמעו ויצאו ידי חובת מקרא מגילה. ובמקום שהתינוקות מרעישים באמירת המן וכדומה, על הש"ץ להמתין עד שיעבור הרעש, ולחזור התיבה ההיא כדי להוציא מי שלא שמע התיבה כראוי. (ילקו"י ה/רצז)

ז. נכון שכל אדם יחזיק בידו מגילה כשרה, שבמקרה שלא שמע איזו תיבה מהשליח ציבור יוכל לקרותה בעצמו במגילה כשרה. ואם אין ידו משגת, לכל הפחות יקח בידו מגילה שאינה כשרה, שאם לא שמע איזה תיבות יוכל לאומרם מתוך הכתב. ומי שאוחז בידו מגילה שאינה כשרה (כגון המגילות המודפסות בדפוס, ולא בכתב יד, או שנכתבו על נייר ולא על קלף), יזהר שלא יקרא עם השליח ציבור, אלא שומע מהשליח צבור בשתיקה ויוצא ידי חובה.

ח. אין מדקדקים בטעויות מקרא מגילה, שאם קרא יהודיים במקום יהודים או להיפך יצא, שהכל ענין אחד. אבל טעות אחרת, כגון שאמר ומרדכי ישב במקום יושב, והמן נפל במקום נופל וכדומה, לא יצא. וצריך לחזור למקום הטעות ולקרוא כראוי משם ולהלן, שחשוב כאילו דילג אותה תיבה שטעה בה. (ילקו"י ה/רצח)

ט. יש נוהגים כשמגיעים לפרק ח’ פסוק יא, כופלים: להשמיד "להרוג", "ולהרוג". כי ישנם ב’ נוסחאות בזה. ובפסוק: ואיש לא עמד "בפניהם" כופלים אותו ואומרים ואיש לא עמד "לפניהם" בפעם השניה. (ילקו"י ה/ש)

י. צריך לומר עשרת בני המן, ותיבת "עשרת" בנשימה אחת. וטוב לנהוג לומר בנשימה אחת החל מתיבות "חמש מאות איש" וכו’, עד "עשרת". וכל זה לכתחילה, אבל בדיעבד שלא אמרם בנשימה אחת, יצא. (ילקו"י ה/רצט)

יא. אין הקהל צריכים לומר עם החזן את עשרת בני המן בנשימה אחת, שגם בזה יוצאים ידי חובה מהשליח ציבור מדין שומע כעונה. (מקראי קודש, פורים)

יב. לכתחילה נכון להזהר כשקורא עשרת בני המן לקרות התיבות "ואת" של כל אחד מעשרת בני המן מתוך המגילה כראוי.

יג. נוהגים לומר ארבעה פסוקים של גאולה כל הקהל ביחד בקול רם, והם: איש יהודי היה בשושן הבירה, בלילה ההוא נדדה שינת המלך, ומרדכי יצא מלפני המלך, ליהודים היתה אורה ושמחה. ובירושלים מוסיפים עוד פסוק: כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש. ובכל אלה צריך השליח ציבור לחזור ולקוראם לבדו מתוך המגילה. (ילקו"י ה/רצט)

יד. כשמסיים קריאת המגילה גולל המגילה מסופה לתחילתה ומברך ברכה אחרונה. ונוהגים לומר אחר קריאת המגילה וברכתה האחרונה, ארור המן, ברוך מרדכי, ארורה זרש, ברוכה אסתר, ארורים הרשעים שונאי ה’, ברוכים כל הצדיקים המאמינים בה’. וגם חרבונה זכור לטוב. ומנהגינו לכופלו שלש פעמים. (ילקו"י ה/שא)

טו. אחר הקריאה אומרים ואתה קדוש וסדר קדושה, קדיש תתקבל, ובשחרית מחזיר הספר תורה למקומו. ואחר כך אומר בית יעקב, ומדלגים תפילה לדוד. ואחר כך אומר שיר המעלות לולי ה’ וגו’. ואומר היום כך וכך בשבת קודש, ולא יסיים: "השיר שהיו הלויים אומרים על הדוכן". ואחר מזמור שיר של יום יאמר למנצח על אילת השחר. ואחר כך קדיש יהא שלמא. ואחר כך יאמר קוה אל ה’ וכו’, ואחר כך יאמר קדיש על ישראל, ועלינו לשבח.