הלכות כיבוד אב ואם

 

 

א. אמר לו אביו שלא ילבש שחורים על פטירת אמו, צריך לשמוע לו, שהרי בלאו הכי ראוי ונכון שלא לשנות ממנהג ארץ ישראל, ואין ללבוש שחורים על פטירת אב ואם.

ב. אמר לו אביו השקיני מים, ויש לפניו לעשות מצוה עוברת, כגון קבורת המת או לויה, אם אפשר למצוה שתעשה על ידי אחרים, יעסוק בכבוד אביו. ואם אין שם אחרים לעשות המצוה יעסוק במצוה ויניח כבוד אביו. ואם האב מתכוין לזלזל במצוות לא ישמע לו.

ג. מי שאביו ציוה אותו שלא יתענה תעניות חובה [כגון י"ד בתמוז ועשרה בטבת] מפני שלדעתו הוא חלש, והבן סבור שהוא יכול להתענות, אינו חייב לשמוע לאביו.

ד. אמר לו אביו שלא ילמד תורה עם פלוני, לא ישמע לו. אך אם יש לאביו חשש שהחבר מבטל אותו או גורם לו ירידה ביראת שמים ובמידות, ויש לאבא צער גדול מזה, צריך לשמוע לו, כל שיש ממש בדברי האבא, ואינו מחליט כן על פי דמיונותיו.

ה. אם יש לאביו תרעומת וכעס על מחותנו בענין נדוניה וכדומה, וגזר על הבן שלא ידבר עם חמיו או חמותו ולא ילך לביתם, אין לבן לשמוע בקולו ולהחזיק במחלוקת ולזלזל בכבוד חמיו, שהרי הוא כציוה לו לעבור על דברי תורה, ובפרט כשיש חשש להפרת השלום-בית. ומ"מ יעשה הכל באופן שלא להרגיז את אביו, וירבה עליו רעים אהובים להסביר לאביו שאינו יכול לשמוע בקולו בדבר זה.

ו. חייב אדם לכבד את אביו ואמו גם אחרי מותם, ויש אומרים שאין חיוב זה אלא מדרבנן, ולדבריהם אם אביו המת ציוה לו לעשות איזה דבר, ואמו האלמנה מצוה לו להיפך, יניח כבוד האב ויקיים כבוד האם. ויש חולקים ואומרים שגם לאחר מיתה חיוב כיבוד אב ואם הוא מה"ת. וכן עיקר.

ז. אם הוא בתוך י"ב חודש לפטירת אביו, כשמזכיר שם אביו יאמר הריני כפרת משכבו. וכל זה דוקא כשמזכיר דבר הלכה או שמועה ששמע מאביו, אבל במילי דעלמא אין צריך לומר הריני כפרת משכבו. ולאחר י"ב חודש אם רוצה להחמיר על עצמו ולזמר על אביו "הריני כפרת משכבו" בעת שמזכיר דבר הלכה בשמו, רשאי להחמיר בזה. וגם באמירת קדיש הרוצה להחמיר ולומר קדיש אחר הלימוד על אביו ועל אמו לאחר י"ב חודש, רשאי להחמיר, ואדרבה טוב ונכון לומר קדיש אחר הלימוד גם אחר י"ב חודש.

ח. בכלל החיוב לכבד את אביו ואמו אחר פטירתם נהגו להדליק נר ביום פקודת השנה של אביו או של אמו. ואם חל יום פקודת השנה של אביו ושל אמו ביום אחד, יכול להדליק נר אחד לעלוי נשמתם, ואין בזה משום "אין עושין מצות חבילות חבילות".

ט. בכלל החיוב לכבד את אביו אחר מותו, הוא לשמור על אמירת קדיש כל י"ב חודש שאחר פטירתו, ובכל ימי פקודת השנה. ואפילו אם הבן לא חונך לתורה ולמצות בעולם הזה על ידי אביו, עצם הדבר שהביאו לעולם, וזכה הבן ללמוד תורה ולומר קדיש, יכול להגן עליו מן הפורענות.

י. מי שציוה על בניו לפני מותו שלא יאמרו עליו קדיש לאחר פטירתו, אפילו יש לו בנים אחרים, ואפילו אם ציוה כן רק לאחד מבניו, לא ישמע לו, וחייב לומר קדיש כנהוג. וכן מי שציוה את בניו שלא יניחו מצבה על קברו, או שלא ישבו עליו שבעה וכדומה, אין שומעין לו. אבל אם ציוה שלא יספידוהו ושלא יכתבו על המצבה תוארי כבוד וכדומה, שומעין לו.

יא. מי שחל יום פקודת השנה של פטירת אביו או אמו באמצע השבוע, המנהג הוא להתחיל לומר קדיש מליל שבת והלאה עד אותו היום, ועד בכלל, והוא מנהג נכון ויסודתו בהררי קודש. וכיום שפשט כן המנהג ברוב הציבור, אין לשנות בזה, כי נראה שמניעת אמירת הקדיש ממה שנוהגים, נחשבת כזלזול בכבוד אביו ואמו.

יב. נהגו לעלות לקבר ביום השבעה, בשלושים, ולאחר אחד עשר חודש, וביום פקודת השנה.

יג. מי שהוא הגון ומרוצה לקהל ויודע להתפלל כשליח ציבור, טוב שיעשה כן ביום הפטירה, שיש בזה תועלת לנפטר יותר מקדיש יתום, אך לא כל אחד יכול להיות שליח ציבור. כי צריך שיהיה ריקם מעבירות, ושלא יצא עליו שם רע אפילו בילדותו, ושיהיה עניו ומרוצה לקהל, ויש לו נעימה וקולו ערב ורגיל לקרות בתורה נביאים וכתובים. וגם יזהר לבטא את האותיות שבתפילה כדת וכדין, ולא יבלע תיבות או אותיות. ואם אינו יודע לחתוך האותיות כהוגן לא יתפלל כשליח ציבור. וכן הקורא לאלפין עיינין או לעיינין אלפין, וכן לחיתי"ן ההי"ן או לההי"ן חתי"ן, אינו יכול להיות שליח ציבור, במקום שמבטאם ברור, או שיש אחר הבקי לבטא האותיות. ומאידך לא יאריך יותר מהראוי. וכן בקריאת ההפטרה, אם הוא מדלג חציין של תיבות ואותיות, לא יעלה למפטיר, שקרוב להיות שמברך ברכות לבטלה, וגם הקהל אינם יוצאים ידי חובתם.

יד. עיקר הנחת רוח שאדם עושה לאביו ואמו אחר פטירתם, הוא במה שיעסוק בתורה במצוות ובמעשים טובים, שזהו הכבוד הגדול להוריו. ובפרט ביום השנה לפטירתם [יאר-צייט] שעל הבן להתחזק יותר בלימוד התורה בהתמדה, שזה הנחת הגדול שיש להוריו.

טו. אם חל יום פטירת אביו או אמו ביום שבת, נכון לעלות לספר תורה לעליית מפטיר, ואם אפשר טוב להפטיר גם בשבת הקודם וגם בשבת שחל בו יום הפטירה. ואם יום הפטירה חל באמצע השבוע יש להעדיף עליית מפטיר בשבת הקודם ליום הפטירה. ועליית מפטיר עדיפא יותר ממשלים. ומ"מ לא יעשה מריבות בשל כך, ולכן אם יש אחר המתעקש גם הוא לעלות מפטיר, יעלה הוא משלים.

טז. בן הרוצה לזמר קדיש יתום על אמו שנפטרה, ואביו מקפיד על כך, מפני שחושש לדעת ההמון, ואי אפשר לשכנעו שלא יקפיד בזה, אם זה במקום שאין מנהג ידוע כגון בארץ ישראל וגלילותיה, צריך לציית לאב וישאר בשב ואל תעשה שלא לומר קדיש, בין קדיש יתום ובין קדיש דרבנן, ורק במקום שידוע המנהג בבירור שלא לשמוע לאביו בזה, יחזיקו במנהגם. ואם נפטר אביו ואמו מקפדת עליו לבל יאמר קדיש בחייה, לא ישמע לאמו, שכבוד האב שנפטר עדיף יותר מכבוד האם אפילו עודנה בחיים. וכל זה כשהאב מקפיד עליו לומר קדיש מפני שחושש לסכנת חייו, אבל אם בגלל כעסו וקפידתו על אמו מצוהו שלא יאמר קדיש, לא יאבה אליו ולא ישמע לו, שהרי זה כאומר לבנו שיעבור על דברי תורה, שאין שומעין לו.

יז. יש לו לאדם להשתדל ללמוד בשבת ולחדש חידושים בביאור הסוגיות הראשונים והאחרונים, או בעניני הלכה. ובפרט מי שנפטר אביו לחיי העולם הבא, או חמיו, והוא מחדש חידושי תורה בשבת, שגורם להם כבוד גדול בעולם הבא.

יח. חייב אדם לכבד את אשת אביו אף שאינה אמו כל זמן שאביו קיים. וכגון שאביו גירש את אמו ונשא אשה אחרת, או שאמו מתה ואביו נשא אשה שניה, או שאביו נשא ב’ נשים. וכן חייב אדם לכבד את בעל אמו אף שאינו אביו, כל זמן שאמו קיימת. ויש חיוב לקום מפניהם משנכנסו לתוך ד’ אמותיו עד שיעברו מכנגד פניו. אבל לאחר מיתת הוריו אינו חייב בכבודם, ומכל מקום דבר הגון לכבדם אף לאחר מיתה.

יט. אף אם היה אביו רשע ואשת אביו אינה רשעה, צריך לכבדה.

כ. אם אביו מוחל לבנו שלא לכבד את אשת אביו, יש להסתפק אם צריך לכבדה, ויש להחמיר מספק, ולכבד את אשת אביו גם כשאביו מחל.