הלכות כיבוד אב ואם

 

 

א. מי שהוריו ציוו אותו שלא לישא אשה מעדה מסויימת, אין לו לשמוע להם. וכן אב שציוה את בתו שלא תשא איש פלוני מפני שאינו ממשפחה מכובדת, וכדומה, אינה חייבת לשמוע בקולו, שאין בזה מצות כיבוד אב ואם. וכן אם האשה בעלת מדות טובות ויראת ה’, אבל אינה מוצאת חן בעיני אביו או אמו, או שאביו טוען שאינה הגונה לבנו, ולדעת הבן אשה זו הגונה לו, אין לו לשמוע בקולם שלא לשאתה. והכל לפי ראות עיני הבן. אך יעשה זאת במתינות ובעצת חכם.

ב. בת ישראל שגזר עליה אביה בגזרת כיבוד אב לבל תינשא לפלוני שהיא חפצה בו, אחר שהוא מקפיד בדבר שיש בו משום צוואת רבי יהודה החסיד, והבת אינה מקפדת בזה, לא תשמע לאביה, וכל דלא קפיד לא קפדינן בהדיה. וכן הדין באב שציוה את בנו שלא ישא כלה ששמה כשם אמו.

ג. וכל שכן אב שציוה על בתו לבל תנשא כלל כדי שתשרת אותו, והבת רוצה להנשא ולהביא בנים לעולם, אינה צריכה לשמוע לו כלל. וראוי לייעץ לבת שתבקש לה מנוח אשר ייטב לה, ותינשא לאיש הגון אשר תחפוץ בו, ואין לה לחוש למצות כיבוד אב ואם בכל כיוצא בזה. ומכאן מוסר השכל לאיש אשר במקום שישתדל לקיים המצוה להשיא את בתו על ידי נדוניה ומלבושים נאים, הוא מצווה עליה לבל תנשא לאיש, שגדול עוונו מנשוא. וצפוי לו עונש מהקב"ה.

ד. אב שציוה לבנו שישא אשה בגלל ממון, והוא רוצה בבת טובים, לא ישמע לאב.

ה. אב שציוה לבנו שלא יתן לבתו נדוניא כראוי, והוא רוצה ליתן לה נדוניה כראוי, הוי כאילו אומר לו לעבור על המצוה ואינו צריך לשמוע לו.

ו. אם אביו ואמו חולים, וצריך הבן לשמשם, ומצא שידוך הגון ומתנים עמו שיעבור לגור במקום אחר, ואם לא יקבע דירתו במקום אחר לא יתנו לו אשה משם, רשאי להניח כבוד הוריו ולעסוק במצות פריה ורביה.

ז. מי שאביו זקן או חולה, ויש לבן בת צעירה, ואביו מבקש ממנו שישלח אותה אליו לעזור לו בעת חוליו, וגם האב צריך לבתו שתעזור לו, ראוי להקדים את אביו ולשלוח את בתו לעזור לו.

ח. בחור הרוצה לישא גיורת המתנהגת כשורה, ונתגיירה בבית דין הגון, ואביו ואמו מוחים בדבר מפני כבוד המשפחה, אינו מחוייב לשמוע להם. אך ירבה עליהם רֵעים, תלמידי חכמים, שישכנעו את ההורים להסיר את התנגדותם.

ט. אמר לו אביו לגרש את אשתו, אינו צריך לקיים מצוותו. ואם בא אליו בטענות של הלכה [וכגון שהוא טוען כנגדה בעניני צניעות וכדומה], יעשה שאלת חכם אם אסורה לו לפי הדין.

י. אם ציוהו אביו לעשות דבר שאינו לכבודו, כגון בן גדול שנצטוה על ידי אביו לעשות מעשה נערים לרכוב על מקל בחצר, והבן מתבייש לעשות כן, אין צריך לשמוע לו, כיון שאין זה כבודו.

יא. מי שאביו או אמו ציוו אותו שלא יגדל זקנו, אלא יגלחנו במספרים, והבן רוצה לגדל זקן גם בגלל שהדבר גורם לו חיזוק ביראת שמים, אינו מחוייב לשמוע להם, כיון שאין דבר זה נוגע לצורך אביו ואמו. ומכל מקום ילך אצל חכם כדי שיפייס את דעת הוריו שיסכימו לזה בלב שלם.

יב. אין לבן לדחוק באביו שיתן לו כסף לצרכיו, שאין זה משורת דרך ארץ לנהוג כך כלפי אביו. ואם האב רוצה ליתן ממון לבן, והאם מצטערת מכך, אין בזה מצות כיבוד אם, אך עם כל זה על הבן לפייס דעת אמו ואחר כך לבקש ממון מאביו. ומי שנטל ממון מהוריו בלא רשותם, חייב להשיבו להם, או שימחלו לו בפירוש. וראוי ונכון לבקש מחילה מההורים אם השתמש בממון שנתנו לו לצורך מסויים ועשה בו שימוש אחר.

יג. אם אביו מצטער שבנו ישן בסוכה, וחושש שהבן יתקרר מחמת הצנה, הבן פטור מן הסוכה.

יד. אם האמא מצוה את בנה לעשות איזה דבר, והאבא מצוה את בנו לעשות גם כן איזה דבר למענו, חייב הבן לעשות כציווי אביו, ויסביר לאמו בדרך ארץ, שעל פי ההלכה הוא מחוייב לשמוע לאביו, שגם היא חייבת בכבודו. ואם נתגרשה מאביו, כבוד שניהם שווה, ולאיזה מהם שירצה יקדים.

טו. אם אביו ציוה לו שילך עם אורח פלוני לשוק להדריכו בקניית חפצים, ואמו אומרת לו שילך למקום אחר להביא לה דבר שהיא צריכה לו לגופה עצמה, צריך לקיים דברי אמו בתחילה, מאחר שציווי אביו אינו בדבר ששייך להנאתו שלו.

טז. אמר לו אביו שיעשה לו מלאכה שאין האשה חייבת במלאכה זו לעשות לבעלה, ואמו אמרה לו גם כן לעשות לה אותה מלאכה בשבילה, יש להסתפק אם שניהם שוים, או שיכול להקדים אביו.

יז. מי שעשה דבר אשר ציותה עליו אמו, ושאל אותו אביו מי אמר לך לעשות כן, והבן יודע שאם יאמר לו שכן ציותה עליו אמו, יכעוס עליה אביו, לא יאמר לו שאמו ציותה עליו. ואין איסור לשקר בשביל שלום בית, או בשביל לקיים מצות כיבוד אם.

יח. יזהרו הילדים שלא לעשות רעשים בעת שההורים ישנים, כדי שלא להעירם משינתם. ומכל מקום אם אביו יצטער ביותר על זה שנמנע מלהקיצו, והבן יודע שאביו ישמח מאד כשיקיצנו בשביל אותו ריוח, או בשביל איזה דבר מצוה, או ללכת לבית הכנסת, שפיר דמי להקיצו, אם אי אפשר על ידי אחר. אבל אם נזדמן ריוח לבן ואביו ישן, ומפתח החנות או האוצר נמצא מתחת למראשותיו, אין לו להקיץ את אביו בשביל ריוח שלו.

יט. אם האב רגיל להקפיד על זמן קריאת שמע ותפילה לשיטת המגן אברהם, והבן רואה שאביו ישן ויאחר זמן זה, צריך להקיצו. ואם לפי שיקול דעתו של הבן אביו לא יצטער כשיספיק על כל פנים לזמן הגר"א, שפעמים והוא סומך על שיטה זו, אין לו להקיצו אלא אם כן ציוהו לכך בפירוש.

כ. אם מבקשים את אביו או אמו בטלפון, והם ישנים, אין לבן להקיצם, אלא אם כן הוא בטוח שיצטערו בזה שלא הקיצם. ואפשר לסמוך על המטלפן הטוען שהוריו יצטערו אם לא יקיצם. ואם אפשר יקיצם על ידי אחרים.