הלכות מילה,סדר ליל הברית

 

  

א. כשיש מילה בשבת והמברך עדיין לא קידש, צריך לשתות רביעית מכוס של ברכה או לפחות מלא לוגמיו בכדי שיצא ידי חובת קידוש בכוס של מילה, ויכוין לצאת בזה ידי חובה.

ב. אם אין יין כלל, יש לברך ברכת אשר קידש ידיד מבטן בלא יין, כמו שעושין ביום הכפורים כשאין שם מי שישתה את הכוס.

ג. בשעת ברכת אשר קידש וכו’ יהיה התינוק מונח על ברכי הסנדק. והאשכנזים נהגו לתפוס את התינוק מעומד, וקורין לזה עמידה לברכות.

ד. אחר ברכת אשר קידש ידיד מבטן אומרים אלוקינו ואלוקי אבותינו וכו’, וקוראים שם לתינוק. ומנהג ירושלים לומר שיר המעלות אשרי כל ירא ה’ לאחר אמירת אלקינו וכו’ הנ"ל. ואחר כך אומרים קדיש יהא שלמא, ומנהג יפה הוא.

ה. מנהג ישראל הוא שאחד נעשה בעל ברית לתינוק, ואוחז אותו על ברכיו, והוא הנקרא "סנדק". ויש לו לאדם להשתדל כמה שיוכל להיות סנדק, לפי שדומה מצוה זו למקטיר קטורת. ויפה כח הסנדק מכח המוהל להעלותו לספר תורה ביום המילה [שחל בשני וחמישי]. ומכל מקום בודאי שאין לעשות מחלוקת ח"ו בשביל זה. וגדול השלום.

ו. מי שישב סנדק אצל בנו הראשון, יכול לישב סנדק גם אצל יתר בניו, שאין לחוש כלל לשבת סנדק פעמיים, או יותר, אצל אנשים שונים, ומכל שכן אצל בניו וקרוביו. ושומר מצוה לא ידע דבר רע. ומי שישב סנדק פעמיים אצל אדם אחד, אין לחוש לישב פעם שלישית.

ז. אף על פי שמצוה בו יותר מבשלוחו, מכל מקום אבי הבן המכבד תלמיד חכם, לישב סנדק אצל בנו, עדיף טפי, וכן במוהל מומחה המהדר במצוה זו. אבל אם אבי הבן מוהל, ראוי שהוא עצמו ימול את בנו, אלא אם כן יש איזה מניעה מצד איזה סיבה נכונה.

ח. יש נוהגים לכבד בסנדקאות בבן הראשון את אבי הבעל, ובבן השני את אבי האשה. אולם אם אבי הבעל מוחל על כבודו לטובת אבי האשה, אפשר לכבד את אבי האשה לשבת סנדקאות בבנו הראשון. וכן הוא הדין אם מחל על כבודו כדי לכבד את אבי אביו, (הסבא) שמותר לעשות כן.

ט. יש להדר אחר מוהל וסנדק היותר טוב וצדיק. ויש לו לאדם להשתדל להיות סנדק בימי השובבי"ם, מפני שהוא תיקון לפגם הברית. ואם אינו טהור טוב ונכון שיטבול במקוה קודם מצות הסנדקאות, ולא יגש למזבח בעוד טומאתו בו. ורבים נהגו לטבול סמוך למצוה אפילו שלא נטמאו.

י. בעל תשובה שאביו מחלל שבת בפרהסיא, ומבקש להיות סנדק אצל בנו, מעיקר ההלכה אין איסור ליתן לו להיות סנדק, שיתכן שעל ידי כך יקרב אותו שיחזור גם הוא בתשובה. אך יותר עדיף שיעשה הכל לשכנעו בלי שתהיה מחלוקת, שדבר חשוב הוא להביא גדול בתורה לישב סנדק, וכדומה, ויכבד את אביו בעמידה לברכות, שהרי הסנדק משפיע על התינוק לקדושה וטהרה ויראת שמים.

יא. טוב ונכון שלא ליתן לילד קטן פחות מבר-מצוה להיות סנדק, שמכיון שמצות הסנדקאות יקרה מאד, ראוי לעשותה על ידי גדול החייב במצוות. אבל אין מניעה שבחור רווק יהיה סנדק אם הוא לאחר בר מצוה, ואין צורך באדם נשוי דוקא.

יב. נוהגים לעמוד בפני מי שמביא את התינוק לברית.

יג. לאחר ברכת אשר קידש ידיד מבטן אומרים תפילה לשלום הילד, כנזכר, ובתוך תפילה זו נותנים שם לתינוק הנימול.

יד. מנהגינו פשוט לקרוא את הבן הראשון על שם הסבא, אבי הבעל, גם בחיים חיותו של הסב. ויש לזה סימוכין מהפוסקים. ולכתחילה יש להקפיד לקרוא את הבן הראשון על שם אבי הבעל, גם אם האשה דורשת לקוראו על שם אביה, אלא אם כן אבי הבעל מחל על כבודו לטובת אבי האשה. וכל שכן אם אבי האשה הוא תלמיד חכם, שיש בזה עשה דכבוד תורה. ואם אבי הבעל בחיים, ואבי האשה נפטר, ראוי לקוראו על שם אבי האשה, לקיים לו שם בישראל, ובבן השני יקראו לו על שם אבי הבעל. וכן המנהג.

טו. אם ההורים החליטו לקרוא לבן הראשון בב’ שמות, גם על שם אבי הבעל וגם על שם אבי האשה, יש להקדים תחילה את שם אבי הבעל.

טז. אם הבעל הוא בן קהילה שלא נוהגים לקרוא את שם הילדים על שם ההורים בחיים חיותם, ואילו האשה היא מקהילה שקוראים את הילדים בחיי ההורים, אפשר לקרוא לבן הראשון על שם אבי האשה, ואין לחשוש בזה.

יז. הדבר ברור שמותר לקרוא את שם בנו הנולד לו בשם "יהודה" או "שמואל", ואין חוששין בזה כלל לצוואת רבי יהודה החסיד, וכן פשט המנהג.

יח. מותר לקרוא לבנו ולבתו באותו שם בשינוי מועט, כגון לבנו יוסף, ולבתו יוסיפה, או לבנו ליב ולבתו ליבא, וכיו"ב.

יט. אין לקרוא לבנו בשם כשמות של אנשים המפורסמים ברשעתם, אלא בשמות של אנשים צדיקים וחסידים, כאברהם יצחק ויעקב, משה אהרן דוד ושלמה, וכיוצא.

כ. נוהגים לעשות סעודה ביום שזכה למול את בנו. והדבר ברור שאין סעודה זו מצוה מן התורה.