תורה ד-המשך

 

ה

 

ועוונותיו של אדם הם על עצמותיו, כ"ש (יחזקאל ל"ב): ותהי עוונותם חקוקה על עצמותם, וכל עבירה יש לה צירוף אותיות. וכשעבר איזה עבירה, אזי נחקק צירוף רע על עצמותיו, ועל ידי זה מכניס בחינת הדיבור של הלאו הזה שעבר, בתוך הטומאה. היינו שמכניס בחינת מלכות, שהוא בחינת דבר אחד לדור, הוא מכניס אותה בתוך העכו"ם, ונותן להם ממשלה. למשל, אם עבר על דיבור של הלאו "לא יהיה לך", אזי מחריב הצירוף הטוב של הדיבור, ובונה צירוף רע, ונחקק הצירוף הזה על עצמותיו, ונוקם בו, כ"ש (ירמיהו ה’): עוונותיכם היטו אלה. וכתיב (תהלים ל"ד): תמותת רשע רעה. ועל ידי ווידוי דברים, יוצא מעצמותיו האותיות החקוקים עליהם, ונעשה מהם הדיבור של הווידוי. כי הדיבור יוצא מעצמותיו, כמו שכתוב (שם ל"ה): כל עצמותי תאמרנה. ומחריב הבנין והצירוף הרע, ובונה מהם מלכות דקדושה. וזה שאמרו חז"ל (סוטה ז’ ע"ב): בשעה שהלכו ישראל במדבר, היו עצמותיו של יהודה מגולגלין, עד שאמר משה: שמע ה’ קול יהודה – שביקש משה מהקב"ה, שיזכור ליהודה הווידוי שהתוודה, וכן הוי ליה. וזה דוקא עצמותיו היו מגולגלין, ע"ש ותהי עוונותם חקוקה על עצמותם, וע"י הווידוי נתתקנו ועלו כל חד לדוכתיה. ויהודה, זה בחינת מלכות, רמז, שבחינת מלכות, נתתקן על ידי ווידוי דברים, וזה נעשה ע"י משה, שזכר משה הווידוי, כי כן צריך, שיהיה הווידוי לפני תלמיד חכם, וכל תלמיד חכם הוא בחינת משה, כ"ש משה שפיר קאמרת. ובזה שזכר משה הווידוי, נעשה כאלו התוודה עכשיו לפני משה, ועל ידי זה התתקן בחינת מלכות, ונחרב הצירוף הרע שנחקק על עצמותיו:

 

 

וזה בחינת החזרת המלכות לשורשה, כי שרש המלכות הוא אש, כ"ש חז"ל (סנהדרין ק"א ע"ב): למה טעה נבט? שראה שיצא אש מאמתו. והתורה נקראת אש, שמשם המלכות, כ"ש (ירמיהו כ"ג): הלא כה דברי כאש, וכתיב (משלי ח’): בי מלכים ימלוכו. ועיקר התורה הם התלמידי חכמים, כמו שאמרו חז"ל (מכות ב"ב ע"ב): כמה טפשאי! דקיימא מקמי ספר-תורה ולא קיימא מקמי צורבא מדרבנן! וזהו (במדבר ל"א): כל דבר אשר יבוא באש, תעבירו באש. דבר –  זה בחינת מלכות, שנמשך בתוך הטומאה, בתוך חמימות היצר, כמו (קידושין פ"א.): נורא ביה עמרם. תעבירו באש – תיקונו על ידי אש, היינו ווידוי דברים לפני תלמיד חכם כנ"ל. וזה לשון עבירה, שהצירוף של עבירה עובר בתוך עצמותיו, מעבר אל עבר. ומצוה לשון התחברות –  כשעושה חבילות חבילות של מצות, (מ"ר אחרי פ’ כ"א), אזי נתחברו שברי עצמותיו, כמו שכתוב (תהלים ל"ד): שומר כל עצמותיו:

 

 

וזה פירוש (משלי מ"ז): חמת מלך מלאכי מות, כי חמתו של הקב"ה בשביל המלכות שהשפיל על ידי עוונותיו, ואיש חכם יכפרנה, היינו בחינת ת"ח, בחינת משה, הוא יכפר לו. כמו שכתוב (מיכה ז’): ועובר על פשע לשארית –  למי שמשים עצמו כשיריים (ראש השנה י"ז). נמצא כשבא לפני תלמיד חכם, ומוציא כל צרופיו לפני התלמיד החכם, והתלמיד החכם הוא בחינת משה, שמשים עצמו כשיריים, כ"ש (במדבר י"ב): והאיש משה עניו מאד, ועל ידי זה נקרא איש חכם, כ"ש (איוב כ"ח): והחכמה מאין תמצא (עי’ סוטה כ"א ע"ב). ובזה יש כח לתלמיד חכם לכפר, כמו שנאמר ואיש חכם יכפרנה.

 

ובשביל זה, כשהתפלל משה על חטא העגל, אמר (שמות ל"ב): אם תשא חטאתם, ואם אין מחני נא, כי זה מן הנמנע, שלא יבוא לאדם איזה גדלות, כששומע שמספרין שבחו, כ"ש כשמלך גדול משבח ומפאר את האדם, אזי בודאי מן הנמנע, שלא יבוא לו איזה גדלות. אבל צריך לזה ביטול כל הרגשותיו וחומריותיו, אזי יכול האדם לשמוע שבחו, ולא יבוא לו שום גדלות, כמו משה רבינו, שראה כתוב בתורה: וידבר ה’ אל משה, ויאמר ה’ אל משה, וישראל קוראין בכל יום בתורה שבחו של משה, והוא בעצמו מפאר להם שבחיו, ולא היה למשה שום התפארות וגדלות מזה, כמו שכתוב: והאיש משה עניו מאד, ובודאי על ידי ענוותנותו, היה כח ביד משה לכפר עוון העגל, כמו שכתוב: ואיש חכם יכפרנה. וזה שטען משה: ואם אין, היינו אם לא תשא חטאתם, בזה אתה מראה, שאין לי כ"כ עניוות, שאוכל לכפר להם עוון העגל, בכן בקשתי: מחני נא, כדי שלא אכשל בגדלות, שאני רואה ושומע בכל עת סיפור שמי ושבחי בתורה, כי מי יוכל לעמוד בזה, שישמע סיפור שבחו ולא יתגאה, אם לא עניו גדול, ואם אני עניו, צריך לך שתשא חטאתם, כמ"ש: ועובר על פשע לשארית וכו’:

 

וזה (דברים ל"ג): ויהי בישורון מלך, היינו שמלכות עלה לשורשה, כמו שכתוב (תהלים ל"ז): וענווים ירשו ארץ, וארץ היא דינא דמלכותא, כמו שכתוב (איוב כ’): וארץ מתקוממה לו: