תורה ו-קרא את יהושוע

א

 

כי צריך כל אדם למעט בכבוד עצמו, ולהרבות בכבוד המקום. כי מי שרודף אחר הכבוד, אינו זוכה לכבוד אלקים, אלא לכבוד של מלכים, שנאמר בו (משלי כ"ה): כבוד מלכים חקור דבר, והכל חוקרים אחריו ושואלים מי הוא זה ואיזהו, שחולקים לו כבוד הזה. וחולקים עלי, שאומרים שאינו ראוי לכבוד הזה. אבל מי שבורח מן הכבוד, שממעט בכבוד עצמו, ומרבה בכבוד המקום – אזי הוא זוכה לכבוד אלהים, ואז אין בני אדם חוקרים על כבודו אם הוא ראוי אם לאו, ועליו נאמר (שם): כבוד אלהים הסתר דבר, כי אסור לחקור על הכבוד הזה:

 

 

 

ואי אפשר לזכות לכבוד הזה אלא ע"י תשובה. ועיקר התשובה כשישמע בזיונו ידום וישתוק. כי לית כבוד בלא כ"ף , והכ"ף הוא כתר, בחינת אהיה, בחינת תשובה. כי אהיה דא אנא זמין למיהוי, היינו קודם התשובה, עדיין אין לו הויה, כאלו עדיין לא נתהווה בעולם, כי טוב לו שלא נברא משנברא. וכשבא לטהר את עצמו ולעשות תשובה, אז הוא בבחינת אהי"ה, היינו שיהיה לו הויה בעולם, היינו אנא זמין למיהוי. וזה בחינת כתר, כי כתר לשון המתנה, בחינת תשובה. כמו שאמרט חז"ל (יומא ל"ח : ל"ט.): הבא לטהר מסייעין לו, משל לאחד שבא לקנות אפרסמון. אומרים לו המתן וכו’. וזה בחינת כתר, כמו שכתוב (איוב ל"ו): כתר לי זעיר ואחוך. אבל קודם התשובה אזי בחינת אהיה בהסתרת פנים ממנו. כי עדיין לא הכין את עצמו למיהוי בעולם, והסתרת פני אהיה גימטריא דם, היינו שפיכות דמים ובזיונות, על שם (שמואל א’ ב’) ובוזי יקלו, כי עדיין הדם שבחלל השמאלי שבלב, ששם מדור היצר הרע, כמו שכתוב (קהלת י’): ולב כסיל לשמאלו, עדיין הוא בתוקף ועוז, ובשביל זה באין עליו בזיונות ושפיכות דמים, כי זה בחינת הסתרת והחזרת פני אקי"ה גימטריה דם.

 

ותיקון לזה, שיהפוך דם לדם, שיהיה מן השומעים חרפתם ואינם משיבים, ולא ידקדק על בזיון כבודו, וכשמקיים דם לה’, אז הקב"ה מפיל לו חללים חללים, כמו שכתוב (תהלים ל"ז): דום לה’ והתחולל לו והוא יפיל לך חללים (כמו שדרשו רז"ל גיטין ז’), היינו: ולבי חלל בקרבי (תהלים ק"ט), היינו עי"ז נתמעט הדם שבחלל השמאלי, וזה בחינת זביחת היצר הרע. ועי"ז זוכה לכבוד אלקי, כמו שכתוב (שם נ): זובח תודה יכבדנני, ודרשו חז"ל (סנהדרין מ"ג ע"ב): על זביחת היצה"ר :

 

ג

 

וצריך לאחוז תמיד במידת התשובה. כי מי יאמר זכיתי לבי טהרתי מחטאתי (משלי כ’). כי בשעה שאדם אומר: חטאתי עוויתי פשעתי – אפילו זה אי אפשר לומר בבר לבב בלי פנייה. (וזהו: מי יאמר זכיתי לבי טהרתי מחטאתי, היינו מי יוכל לומר שלבו זך וטהור מפניות, אפילו בשעה שאומר: חטאתי וכו’. וזהו מי יאמר וכו’ טהרתי מחטאתי, היינו שיהיה טהור מן ה"חטאתי עוויתי פשעתי" שאמר, כי גם אז אינו זך וטהור בלי פניות כנ"ל).

 

נמצא, שצריך לעשות תשובה על התשובה הראשונה, היינו על "חטאתי עוויתי פשעתי" שאמר, כי עליו נאמר (ישעיה כ"ט): בשפתיו כיבדוני, כי ע"י תשובה זוכה לכבוד ה’, וליבו רחק ממני. ואפילו אם יודע אדם בעצמו, שעשה תשובה שלימה, אעפ"כ צריך לעשות תשובה על תשובה הראשונה. כי מתחילה כשעשה תשובה, עשה לפי השגתו, ואח"כ בודאי כשעושה תשובה, בודאי הוא מכיר ומשיג יותר את השם יתברך.

 

נמצא, לפי השגתו שמשיג עכשיו, בודאי השגתו הראשונה הוא בבחינת גשמיות. נמצא שצריך לעשות תשובה על השגתו הראשונה, על שהתגשם את רוממות אלקותו. וזה בחינת עולם הבא, שיהיה כולו שבת, היינו כולו תשובה, כמו שכתוב (דברים ל’): ושבת עד ה’ אלוקיך. כי עיקר עולם הבא הוא השגת אלוקותו, כמו שכתוב (ירמיה ל"א): וידעו אותי למקטנם ועד גדולם.

 

נמצא, בכל עת שישיגו השגה יתירה, אזי יעשו תשובה על ההשגה הראשונה. וזה שאמרו חז"ל (שם בסנהדרין): כל הזובח את יצרו – היינו בחינת תשובה, בחינת ולבי חלל בקרבי, בחינת דם לה’, בחינת אקי"ה, בחינת כתר, בחינת כבוד כנ"ל. ומתוודה עליו – היינו שמתוודה על זביחת יצרו, היינו שעושה תשובה על תשובתו והשגתו הראשונה, כאילו כיבדו להקב"ה בשני עולמות. כי תשובה הראשונה – בחינת כבוד עולם-הזה, ואחר התשובה שזוכה להשגה יתירה, ומכיר ביותר את רוממות אלוקותו, ועושה תשובה על תשובתו, זאת התשובה הוא בחינת כבוד עולם הבא. וזה שאמרו חז"ל (פסחים נ’.): אור יקרות וקפאון (זכריה י"ד) – אור שהוא יקר בעולם הזה, יהיה קפוי וקל לעולם הבא. נמצא, בעולם הבא, כשיזכו להשגה יתירה באלוקותו, בודאי יתחרטו ויעשו תשובה על השגת עולם הזה, כי השגת עולם הזה בבחינת גשם נגד השגת עולם הבא. וזה כאילו כיבדו להקב"ה בשני עולמות.