תורה כג – המשך

א – המשך

 

וזה שאמרו חז"ל (שבת ל"ג ע"ב): ויחן פני העיר – חד אמר: מטבע תיקן להם, וחד אמר: מרחצאות תיקן להם. היינו הך ולא פליגי, כי יעקב הוא בחינת אמת, כמו שכתוב (מיכה ז’): תתן אמת ליעקב, והוא בחינת אור הפנים, ותיכף כשבא, נתתקן אמונה. וזה: מטבע תיקן – שתיקן תאוות ממון, וכשתיקן תאוות ממון, נתתקן פגם עבודה זרה. וזה: מרחצאות תיקן להם, כמו שכתוב: ותרד בת פרעה לרחוץ, ודרשו חז"ל (מגילה י"ג וסוטה י"ב ע"ב): לרחוץ מגילולי בית אביה. וזה: ויחן פני העיר – פני דייקא, שהיא פנים דסיטרא-אחרא. שהיא מטבע, היינו תאוות ממון, כי כל עבורות זרות תחובים בממון. ובשביל זה "ממון" עם אותיותיו גמטריא ק:ם, כנגד ק"ם (מאה וארבעים) קלין שהשכינה צווחת: קלני מראשי! קלני מזרועי! (סנהדרין מ"ו), על אלו הנופלים בתאוות ממון, שהם עבודה זרה כלולים מעבודות זרות של שבעים אומות. (ועל כן הם ק"ם קלין, שהם שתי פעמים ע’, כי השכינה צווחת הקלין כפולים, בחינת: קלני מראשי קלני מזרועי – שהוא בחינת קולות כפולים, היינו שני פעמים עי"ן קלין, שצווחת השכינה על הנופלים בתאוות ממון, שהיא עבודה זרה כלולה מכל העבודות זרות של עי"ן אומות).

 

וזה שאמרו חז"ל (פסחים קי"ח): קשין מזונותיו כפליים כיולדה, כי היולדת ראמת עי"ן קלין קודם הלידה, והכא יש ק"ם קלין שהם שני פעמים עי"ן. וזהו (אבות פ"ב): ואל תהי רשע בפני עצמך. בפני – זהו בחינת פנים דסיטרא-אחרא, הבא מחמת תאוות ממון, שאין מאמין בהקב"ה, שהוא הזן ומפרנס, והוא חושב: כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה (דברים ח’). וזה: עצמך – לשון עוצם ידי:

 

ב

 

ודע, שע"י תיקון ברית קודש, הוא ניצול מפנים דסיטרא-אחרא. ע"י דם ברית, נתתקן דם נידה, תאוות ממון, כמו שכתוב (זכריה ט’): גם בדם בריתך – ע"י ברית – שילחתי אסירייך מבור. בור דא טחול, מרה שחורה, בעצבון תאכלנה, כי ברית הוא בחינת מלח הממתיק מרירות ועיצבון הפרנסה, כמובא בזוהר (ויחי דף רמ"א ע"ב): אלמלא מילחא לא הוי עלמא יכלי למיסבל מרירותא. וזהו (במדבר י"ח): ברית מלח עולם הוא. וזהו (ויקרא ב’): אל תשבית מלח ברית אלקיך – אלקיך דייקא, כי ע"י זה נתקשר באלקות, ונתפרש מעבודה זרה, כמו שכתוב (איוב י"א): מבשרי אחזה אלוק. כי ע"י תיקון הברית מאיר לעצמו אור פני מלך חיים. וזה (כתובות ס"ו ע"ב): מלח ממון חסר, כי ע"י מלח, נתמעט אצלו תאוות ממון:

 

ג

 

וזהו: (דברים ל"ג) ויגרש מפניך אויב – מפניך דקדושה, ויאמר השמד – לשון שמד, לשון עבודה זרה, היינו תאוות ממון. כי כל ישראל נקראים צדיקים, על שם הברית, ובשביל זה, כשמגרש מפניהם דקדושה את האויב, הוא מפיל אותם האוייבים בפנים דסיטרא-אחרא, היינו השמד. נמצא, כל צדיק וצדיק, כשהקב"ה רוצה לגרש אויביו של צדיק הוא מפיל את האוייב בתאוות ממון, כי צדיק הוא ברית עולם (תיקון מ"ח), וזה האוייב של צדיק, שחולק על צדיק, אין לו מלח להמתיק מרירותו, כי מלח ממון חסר, כי עיקר תאוות ממון שנתמעט, אינו אלא ע"י ברית. ובשביל זה זבולון, שהיה אוהב ליששכר, נאמר בו (דברים ל"ג): שמח זבולון. שמח – היפך בעצבון, שובע שמחות את פניך.

 

וזה כשביקש רחב סימנא דחיי, כמו שכתוב (יהושע ב’): והחייתם את אבי ואמי וכו’, אמרה: ונתתם לי אות אמת, כי אמת הוא בחינת חיים כנ"ל, ואמרו לה: אֶת תִּקְוַת חוט השני תקשרי לך. תקוה, זה בחינת אמונה, כמו שכתוב (ירמיה ל"א): ויש תקוה לאחריתך. ואמונה, היא אחרית הימים, כי עליה עומדים כל המידות, כמו שכתוב (מכות כ"ד): בא חבקוק והעמידן על אחת וכו’. וחוט השני, זה בחינת זריחת אור הפנים, כמו שכתוב (בראשית ל"ח): ותקרא שמו זרח וכו’, כי החושך יכסה ארץ ועליך יזרח ה’ (ישעי’ ס’). כי חושך הוא בחינות בעצבון, דאגת ותאוות הפרנסה, צער כפלים כיולדה, אנפין חשוכין, עבודה זרה. ועליך יזרח ה’ – אמונת אלקות, אור הפנים, ויחן פני העיר, תיקון המטבע, תיקון תאוות ממון, בחינות: שמח זבולון:

 

וזה בחינת (ברכות ח’): מצא או מוצא, כי הפרנסה הוא בחינת אשה, כמו שאמרו חז"ל (סנהדרין פ"א): היורד לפרנסת חבירו כאילו בא על אשתו. ופרנסה שהוא בעצבון, היא בחינת: מוצא אני מר ממוות את האשה. (בחינת מרירותא דעלמא, שצריך להמתיקה ע"י מלח כנ"ל: אלמלא מילחא לא הוי יכיל עלמא למיסבל מרירותא. ועל כן להיפך, בפרנסה דקדושה, כתיב: מצא אשה מצא טוב (משלי י"ח). טוב – בחינת צדיק, בחינת ברית מלח, שהוא ממתיק מרירותא, היינו תאוות ועצבון הפרנסה). ופרנסה שהוא בחינת: שמח זבולון בצאתך, הוא בחינת: מצא אשה מצא טוב. ואין טוב אלא צדיק (יומא ל"ח ע"ב). היינו ברית, כמו שכתוב (ישעיה ג’): אימרו צדיק כי טוב, וכמו שכתוב (שמות ב’): ותרא אותו כי טוב הוא – שנולד מהול (מ"ר שמות פ"א). ואין טוב אלא אור (שם), כמו שכתוב (בראשית א’): וירא אלקים את האור וכו’ – זה בחינת: ועליך יזרח ה’, בחינת חוט השני:

 

ד

 

וזה בחינת מזוזה, כי איתא במדרש (במדבר פ’ כ"ב): למה נקרא שמן זוזי? מפני שזזין מזה לזה. וזה (איוב כ"ב): והיה שדי בצריך, היינו ע"י מזוזה, וכסף תועפת לך – ע"י זה פרנסתו מעופפת לך. כי שדי הוא בחינת ברית, כמו שכתוב (בראשית ל"ה): אני אל שדי, פרה ורבה. וזה שדרשו חז"ל (ירושלמי ברכות פרק א’), שעשרת הדברות הם בקריאת שמע, ודיבור לא תחמוד כנגד: וכתבתם על מזוזות, כי ע"י מזוזה נתבטל חמדת הממון כנ"ל: מלח ממון חסר. וזהו (תהלים נ’): וזיז, היינו ממון, שדי עמדי. ע"י שמירת הברית, ע"י מזוזה, זוכה לבחינת: שמח זבולון: