תורה נה – המשך

 

וזהו (תהלים לז): צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו, היינו עם רע עין כנ"ל, וה’ לא יעזבנו בידו. בידו דייקא, היינו בהתגלות יד ה’ כנ"ל. וע"י מה נתגלה יד ה’? על ידי: ולא ירשיענו בהשפטו – ע"י בחינת: ותאחז במשפט ידי, בחינת: מרום משפטיך, כנ"ל, כי על ידי זה כהו מאור עיני הרשע, בבחינת (ישעיה כ"ח): שגו בראיה, ע"י פקו פליליה, זהו בחינת משפט, שזוכה בדין, על ידי זה שגו בראיה, נחשך מאור עיניו כנ"ל. וע"י הצל נתחזק מאור עיניו של הצדיק כנ"ל, ויכול לראות למרחוק, בבחינת (תהלים קכ"א): אשא עיני אל ההרים, ורואה ומשיג צדקתו של השם יתברך, ויכול לידע ולהבין כי ה’ הצדיק, אע"פ שהרשע זוכה בדין, ואין זה ממידת הצדק, ורואה שהצדק שהקב"ה מצדיק את הרשע במשפט, זהו צדקתו של הקב"ה (שמות כ"ג), כי לא אצדיק רשע. וזהו: אשא עיני אל ההרים, זהו בחינת צדקתו של הקב"ה, בבחינת (תהלים ל"ו): צדקתך כהררי אל, אע"פ שמשפטיך כבוש בתהום רבה:

 

ד

 

ועל ידי חיזוק הראיה של הצדיק, שרואה צדקת ה’, נתחזק אמונתו ויכול להתפלל, כי ליבו נתפשט מעקמימותו, שהיה לו קודם שראה צדקת ה’, כי ע"י הצידקות של ה’ שרואה, נתפשט הלב מעקמימותו ונתיישר, בבחינת (שם): וצדקתך לישרי לב. כי מתחילה נעקם לבו מלהאמין בשלימות בהשם יתברך, כי היה נדמה לו שעיוות ח"ו הקב"ה את הדין, אבל עכשיו, שרואה צידקות ה’, נתיישר ליבו בשלימות אמונה, ואז מחזק את עצמו, ומתפלל על צרכיו. כי עיקר התפילה היא ע"י אמונה, שמאמין שהכל ברשות הקב"ה, אפילו לשנות הטבע, ואין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, כי צדיק ה’. וזהו בחינת (תהלים קי"ט): אודך ביושר לבב – ע"י ישרת לב, שהיא בחינת אמונה, נעשה בחינת תפילה.

 

וזהו בחינת פרה אדומה, כמאמר הזוהר (חוקת דף ק"פ ע"ב): פרה דקבילת משור. פרה, זהו בחינת תפילה, בחינת (הושע י"ד): ונשלמה פרים שפתינו, דקבילת משור, בחינת הסתכלות, לשון (במדבר כ"ד): אשורנו ולא קרוב, כי על ידי בחינת אשא עיני אל ההרים כנ"ל, נעשה בחינת תפילה. וזהו: אדומה תמימה. אדומה, דא גזירת דינא. תמימה, דא שור תם, דינא רפיא (כמ"ש בזוהר שם), היינו שרואה שהקב"ה מחליש כח הדין, בבחינת: ותאחז במשפט ידי, אשר לא עלה עליה עול, דא שלומי אמוני ישראל (ג"ז שם בזוהר הנ"ל). זהו בחינת חיזוק אמונה, בחינת תפילה, שנעשה על ידי חיזוק הראיה כנ"ל, בבחינת: וצדקתך לישרי לב כנ"ל:

 

ה

 

וזהו בחינת עפר ואפר הנאמר בפרה, כי בחינת התפילה צריכה לבחינת עפר ואפר, כי צריך להכניע הרע, הן בפרט הן בכלל, תחת הטוב, בבחינת (מלאכי ג’): ועסותם רשעים כי יהין אפר תחת כפות רגליכם. וזה בחינת אפר שיש בבחינת התפילה. ורגל זה בחינת תפילה, בבחינת (תהלים כ"ו): רגלי עמדה וכו’. הרע שבפרט, היינו גופו המגושם וחומרו, יבטל בשעת תפילה, כמו חסידים הראשונים, שהיה להם בשעת תפילה התפשטות הגשמיות. והרע שבכלל, היינו התפילות של פושעי ישראל שמתפלל עמהם, יבטל הרע שלהם, ויעשה מהרע כסא לקדושה. וזה בחינת אפר שבתפילה.

 

ועפר שבתפלה, היינו שיקשר את עצמו בכלל ובפרט עם נפשין ורוחין ונשמתין של שוכני עפר, ויעורר אותם בתפילתו, שיתפללו עמו, בבחינת (ישעיה כ"ו): הקיצו ורננו שוכני עפר. וזהו (איכה ג’): יתן בעפר פיהו, כלומר, שיקשר דיבורו עם שוכני עפר כנ"ל. וזהו שאמר אברהם בתפילתו (בראשית י"ח): הנה נא הואלתי לדבר אל ה’, ואנכי עפר ואפר, כי זה צריך לבחינת התפילה. וזהו נקרא תפילה בציבור, כי אותיות צִבֻּר ראשי תיבות צדיקים, בינונים, רשעים. בינוני, הוא המתפלל, כמאמר חז"ל (קידושין מ’ ע"ב): לעולם יראה אדם את עצמו כאלו חציו זכאי וכו’. צדיקים, זהו בחינת עפר. רשעים, זהו בחינת אפר כנ"ל. ולעורר שוכני עפר – זה יש בפרט ובכלל. בפרט, היינו חלקי נפש-רוח-נשמה שלו, שבאו כבר בגילגול ונתקן. ובכלל, היינו נפש-רוח-נשמה של שוכני עפר  אחרים, לעורר אותם שיתפללו עמו. וזהו בחינת שבעה שבעה הנאמר בפרה, שכל עניינה שבעה, היינו כמובא (בזוהר אחרי ע"ו ע"ב, ובמדבר פ’ יט): שבעה כיבוסין, שבעה כהנים וכו’, זהו בחינת תפילה, בחינת (תהלים קי"ט): שבע ביום הללתיך:

 

ו

 

גם צריך לתקן בתפילתו, בחינת שלש קולות, בחינת (קהלת ה’): קול כסיל ברוב דברים, ובחינת (שמות ל"ב): קול ענות אנכי שומע, ובחינת קול, בחינת (תהלים מ"ד): כל היום כלימתי נגדי וכו’ מקול מחרף ומגדף, וזהו בחינת עץ ארז ואזוב ושני תולעת, הנאמר בפרה:

 

ארז זה בחינת קול כסיל ברוב דברים, ברוב ההנהגות ואמונות כוזבות, שהם בחינת דרכי האמורי, כי פתי יאמין לכל דבר (משלי י"ד). וזהו בחינת ארז, בחינת (עמום ב’): ואנכי השמדתי את האמורי, אשר כגובה ארזים גבהו. והגבוהי קומה עפ"י הרוב הן כסילים. כי מחמת גובה קומתו, העשנים העולים מהלב אל המוח להתבשל במוח ולהתהוות מהם מחשבות, העשנים האלו נחלשים ברוב הדרך, שיש מהלב אל המוח, מחמת גובה קומתם, ואינם ביכולתם להתהוות מהן מחשבות שכליות, ומחמת זה הגבוהי קומה הם שוטים. וזה בחינת דרכי אמורי, שאין להם שום שכל, מחמת כי כגובה ארזים גבהו. בשביל זה הם מאמינים אמונות רבות כוזביות. וקטני קומה, שהעשנים שלהם נתבשלים היטב, ונעשה מהם מחשבות שכליות, אבל מחמת ששכלם יותר ממעשיהם הטובים, בחינת (אבות פ"ג): כל שחכמתו מרובה ממעשיו, עלי די זה כשהמחשבה שכליות חוזרת אל ליבם, אין כוח בליבם להכיל את השכל, כי עיקר חיזוק הלב הוא על ידי מעשים טובים, על ידי זה הם בבחינות (משלי יז): לקנות חוכמה ולב אין, ועל ידי זה השכל הם מחטיאים.