תורה מז – ואכלתם אכול ושבוע

מי שהוא משוקע בתאוות אכילה, בידוע שהוא רחוק מאמת, ובידוע שדינים שורין עליו. גם זה סימן על דלות, גם יבוא לידי בזיונות ובושות, כמו שכתוב (תהלים י"ב): כרום זולות לבני אדם. כיון שנצרך אדם לבריות, נשתנה פניו ככרום (ברכות ו’ ע"ב). ודע, מי שהוא משבר תאוות אכילה, הקב"ה עושה על ידו מופתים, כי אמרו חז"ל (ברכות כ’ ע"ב) כתיב: אשר לא ישא פנים, וכתיב: ישא ד’ פניו אליך. אמר הקב"ה: איך לא אשא להם פנים? אני אמרתי ואכלת ושבעת וברכת, והם מדקדקין על עצמן בכזית ובכביצה. נמצא, שנשיאות פנים הוא ע"י שיבור תאוות אכילה.

 

וזה פירוש (דברים ל"א): והסתרתי פני והיה לאכול, פירוש, ע"י תאוות אכילה הוא מסתיר פנים. והארת הפנים הוא תיקון ו"אמת", בחינת יעקב, כמו שכתוב (מיכה ז’): תתן אמת ליעקב. והוא בחינת תפילין, כי יעקב הוא תפארת, כלליות הגוונין, בחינת תפילין הנקראים פאר, כמו שכתוב (יחזקאל כ"ד): פארך חבוש. ועיקר עשירות בא מאמת, כמו שאמרו חז"ל (שבת ק"ד): קושטא קאי. ואמרו חז"ל (פסחים קי"ט): ואת היקום אשר ברגליהם – זה ממונו, שעליו קאי. וזה שאמרו חז"ל (ברכות כ"ד): והיו חייך תלואים – זה התולה תפיליו. גם אמרו (מנחות ק"ג ע"ב): זה הקונה תבואה מן השוק, היינו שהדלות בא ע"י פגם התפילין, ע"י פגם של אמת:

 

וארץ ישראל, שעיקר קבלתה מבחינת יעקב, כמו שכתוב (בראשית ל"ז): וישב יעקב בארץ, בשביל זה, נקראת ארץ החיים (זוהר ויקרא מ"ה ע"ב). כי תפילין נקראים חיים, כמו שכתוב (ישעיה לח): ה’ עליהם יחיו. וזה שיבחה: אשר לא במסכנות תאכל בה לחם (דברים ח’). כי לפעמים אדם אוכל לחם מחמת עניות, ולא מחמת חסרון תאוה לתענוגים אחרים, אבל אם היה לו שאר מאכלים, לא היה אוכל לחם לבד, וזה שבח ארץ ישראל, שלא מחמת עניות תאכל לחם, אלא מחמת שיבור וביטול תאות אכילה, כי היא מקבלת הארה והשפעה, מבחינת תפילין, מבחינת יעקב, מבחינת אמת, שמשם בא עשירות. נמצא, מה שתאכל לחם לבד, לא מחמת מסכנות, אלא מחמת שיבור תאות אכילה.

 

וזה פירוש (במדבר י"ג): ארץ אוכלת יושביה, פירוש, שהיא מקבלת שיפעה מבחינת יעקב, כמו שכתוב: וישב יעקכ בארץ. וזה פירוש: כי היא שמלתו לעורו – דא עור של תפילין (תיקונים תיקון ס"ט דף צ"א ע"ב), שבה נכנס בחינת תפילין.

 

[לכאורה אין לזה פירוש, מה חיבור יש לענין זה למה שכתוב למעלה. אך נראה כוונתו הקדושה, כי למעלה מבואר, שע"י תפילין, שהוא בחינת אמת, בחינת יעקב, שזוכין ע"י שבירת תאוות אכילה, על ידי זה ניצולין מדלות ועניות כנ"ל. וזהו מה שהביא מקרא זה, כי היא שמלתו וכו’, לענין זה. פירוש, כי מקרא זה נאמר על העני והאביון: כי היא כמותה לבדה היא שמלתו לעורו, ומרמז על עניות השכינה בגלותא, שמשם עיקר העניות של ישראל בגלות, כמבואר בתיקונים (שם). וזהו כי היא כסותה וכו’ היא שמלתו לעורו – דא תפילין, היינו שהתפילין הם עיקר השמלה המגנת על עניית השכינה וכנסת ישראל, כי תפילין מבטלין הדלות, כי עיקר השפע והעשירות נמשך ע"י בחינת יעקב, שהוא בחינת אמת, בחינת תפילין. כך נראה לי לפרש].

 

וזה פירוש (דברים י"א): ונחתי עשב – דא ע"ב שין (תיקון נ"א וזוהר בראשית כ"ה ע"ב), דא כלליות הגוונין, כמו שכתוב: בשדך לבהמתך – כשתשדד את הבהמיות, אז יתגלה כלליות הגוונין, כמו שכתוב: ישא ד’ פניו אליך:

                                                                                                                                         

וכשפוגם באמת, בכלליות הגוונין, אזי נעשה מכלליות הגוונין בושה, ובא עליו בושה, היינו עניות, כמו שכתוב: כרום זולות לבני אדם, נשתנה פניו לכמה גוונין, ככרום:

 

ואנחנו בני ישראל מקבלין השפע דרך ארץ ישראל, ושפע ארץ ישראל היא הארת פני יעקב, הארת התפילין, ובשביל זה כתיב בה (בראשית מ"ט): הנותן אמרי שפר. כי שפר זה בחינת פאר, בחינת תפילין, היינו, שהיא נותנת לנו אותיות הארה שקיבלה מתפילין: וזה פירוש (קהלת ט’): ראה חיים עם אשה. ה’נותן א’מרי ש’פר – ראשי תבות אשה. וזה: ראה חיים דייקא, כי תפילין נקראים חיים. וזה: נפתלי אילה שלוחה וכו’, נפתלי אותיות תפלין:

 

וכשאנו אוכלים שפע אמת הבא דרך ארץ ישראל, ואחר כך אנו מדברים הילולו של הקב"ה בזה הכח, אזי נעשה שמים וארץ חדשה, כמו שאמרו חז"ל (הקדמת הזהר דף ה ע"א): לאמר לציון עמי אתה – אל תקרי עַמִּי אלא עִמִּי, בשותפי וכו’. כי שמים החדש נעשה ע"י הארת פני יעקב, והארץ החדשה נעשה ע"י ארץ ישראל, שהולכת השפע דרך ארץ ישראל, נמצא, שברא עכשיו שמים ומזלות אחרים. נמצא, שמשנה הטבע, שהיה מוטבע במזלות הראשונים, כי עכשיו נעשה מזלות חדשים. נמצא, שע"י שיבור תאוות אכילה, נעשה מופתים ופלאות: