תורה נו – המשך

 

וכשמזכך את הידיים, בחינת שמים, ע"י אנחה. שעל ידה נושא הרוח שבלב אל הידיים, ועל ידי זה נזדככין הידיים והשמים כנ"ל, אזי הוא בחינת מחלוקת לשם שמים. כי בל הדיבורים מקבלין מן השמים, כי שם כל הדיבורים, כמו שכתוב (תהלים קי"ט): לעולם ה’ דברך ניצב בשמים. והדיבורים שמקבלין מן השמים, מקבלין מן הרעמים, בחינת (שם י"ח): ירעם בשמים ה’, בחינת (איוב ל"ז): ירעם אל בקולו נפלאות. נמצא, שמקבלין הדיבורים מהידיים, כי הן הן בחינת שמים, ששם כל הדיבורים.

 

ועיקר הקבלה – ע"י בחינת רעמים, היינו בחינת רוח הדופק, שנתתקן ע"י אנחה, שעל ידו נתנשאים הידיים לשמים, כי הרוח הדופק, שהולך ומנשב ומנפץ הכל, ועיקר בהידיים, זה בחינת רעמים, בחינת: ירעם בשמים ה’ כנ"ל, כי הידיים הן בבחינת שמים כנ"ל, ושם כל הדיבורים, בחינת: לעולם ה’ דברך ניצב בשמים כנ"ל, נמצא, שמקבלין הדיבורים מהידיים. וזה בחינת: כאשר דיבר ה’ ביד, הנאמר במשה ובשאר נביאים, כי שם כל הדיבורים, ומשם מקבלין אותם כנ"ל:

 

וכל הדיבורים שמקבלין משם, היינו מבחינת ידיים, בחינת שמים, בחינת רעמים, אין לגנות את המקבל, אף אם אין הלכה כמותו, מאחר שקבלם מן השמים. ועל כן באמת אלו ואלו דברי אלקים חיים (עירובין י"ג ע"ב), ומה שאין הלכה כמותו, זה איאפשר לנו להבין ולהשיג, כי זה בחינת רעמים, שמשם קיבל הדיבורים, שעליתם נאמר: ירעם (ה’) אל בקולו נפלאות, דהיינו שהם באמת נפלאות תמים דעים, ואי אפשר לנו להשיג זאת, כי זה בחינת דרכי ה’ שאי אפשר להשיג, היינו בחינת: צדיק וטוב, לו צדיק ורע לו, רשע וטוב לו, רשע ורע לו, שאפילו משה רבינו ע"ה לא השיג זאת, ועל זה ביקש (שמות ל"ג): הודיעני נא את דרכיך. כי צדיק וטוב לו, זה בחינת הצדיק שהלכה כמותו, צדיק ורע לו, זה בחינת הצדיק שאין הלכה כמותו, רשע וטוב לו, זה בחינת הרשע שמקורב להצדיק שהלכה כמותו, רשע ורע לו, זה בחינת הרשע שמקורב להצדיק שאין הלכה כמותו. ואפילו משה לא השיג זאת, כי הם בחינת דרכי ה’, בחינת רעמים, שהם נפלאות תמים דעים שאי אפשר להשיג.

 

ועל כן כשמקבלים דיבורים מן השמים, מבחינת ידיים, בחינת רעמים כנ"ל, אין לגנות אותו, אף אם אין הלכה כמותו, כי זה בחינת מחלוקת לשם שמים, שבאמת אלו ואלו דברי אלקים חיים, רק שאי אפשר להשיג זאת. כי הוא נפלאות תמים דעים, בחינת רעמים כנ"ל.

 

וזה פירוש (איוב כ"ו): ברוחו שמים שיפרה, חוללה ידו נחש בריח. הן אלה קצות דרכיו, ומה שמץ דבר נשמע בו, ורעם גבורותיו כי יתבונן. ברוחו שמים שפרה – היינו בחינת הרוח הדופק הנ"ל המנשב בידיים, שהם בחינת שמים כנ"ל. וזהו בחינת: ברוחו שמים שפרה, כי ע"י הרוח הדופק הנ"ל הוא מזכך ומשפר השמים, שהם הידיים, בבחינת: נישא לבבנו אל כפים אל אל בשמים כנ"ל. וזה: חוללה ידו נחש בריח – שעל ידי זה עושה חלל בהידיים, שהיו כבדים וסתומים על ידי העצבות רוח, שהוא זוהמת הנחש כנ"ל. ואזי, כשמבטל בחינת זוהמת הנחש, והרוח הדופק מנשב כסדר, ואזי נתנשאין הידיים ונזדכך השמים, ואזי מקבלין מהם דבורים בחינת מחלוקת לשם שמים, שזה בחינת דרכי ה’, כי באמת אלו ואלו דברי אלקים חיים כנ"ל, וזה: הן אלה קצות דרכיו – היינו שזה בחינת דרכי ה’, בחינת צדיק וטוב וכו’, שאי אפשר להשיג כנ"ל, בחינת רעמים, שהם נפלאות תמים דעים כנ"ל. וזה: ומה שמץ דבר נשמע בו ורעם גבורותיו מי יתבונן – היינו שבאלו הדיבורים שמקבלין מן השמים הנ"ל אין בהם שום גנות, ואסור לגנות את המקבל, אף אם אין הלכה כמותו, כי זה בחינת דרכי ה’, בחינת רעמים, שאי אפשר להבין ולהשיג כנ"ל. וזה: ומה שמץ דבר וכו’, היינו שאין בהם שום גנות, אף אם אין הלכה כמותו, כי: ורעם גבורותיו מי יתבונן – כי מי יוכל להבין רעם גבורותיו, שהם נפלאות תמים דעים, בחינת: ירעם (ה’) אל בקולו נפלאות, כי באמת אלה ואלו דברי אלקים חיים, רק שזה אי אפשר להשיג, כי הוא בחינת דרכי ה’ כנ"ל:

 

וזה פירוש: וביום הביכורים – זה בחינת מלכות, כמו שכתוב (תהלים פ"ט): אף אני בכור אתנהו, עליון למלכי ארץ. בהקריבכם מנחה חדשה לה’ – זה בחינת תורה חדשה, תורת ה’, שנעשה ע"י בחינת המלכות הנ"ל. בשבועותיכם – זה בחינת הדעת כנ"ל, בחינת מן, בחינת מקוה של שבועות, שהוא מקוה של שער החמישים כנ"ל. ועל כן נקרא שבועות עצרת, מלשון מלכות, כמו שכתוב (שמואל א, ט): זה יעצור בעמי. מקרא קודש יהיה לכם – זה בחינת רוח הקודש, בחינת רוח הדופק הנ"ל, היינו שצריכין לקרות את הקודש, בחינת רוח הדופק הנ"ל, כדי להנצל מזוהמת הנחש, ל"ט מלאכות, עצבות רוח כנ"ל. כל מלאכת עבודה לא תעשו – לבטל זוהמת הנחש, ל"ט מלאכות, עצבון ידיים, כמו שכתוב (בראשית ה’): זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו, הכל כנ"ל: