תורה כב – המשך

יא – המשך

 

אך כשרוצים לצאת ממדרגת נעשה ונשמע זה, למדרגת נעשה ונשמע גבוהה ממנה, צריך להיות ירידה קודם העלייה, כי הירידה היא תכלית העלייה, כמו שאמרו רז"ל (עבודה-זרה דף ד’ ע"ב): לא היה דוד ראוי לאותו מעשה כו’, לא היו ישראל ראויים לאותו מעשה, אלא שנתן השם יתברך להם מכשול לטובת העולם, כמו שאמרו רז"ל שם: להורות תשובה. וזה (ישעיה ג’): והמכשלה הזאת תחת ידיך (שבת ק"כ גיטין מ"ג) – אלו דברי תורה, שאין אדם עומד עליהם אלא אם כן נכשל בהם. דברי תורה, הם בחינת הדיבורים שסביבות המצוה, שהם: וידבר ה’ אל משה וכו’ כנ"ל. שהם בחינת נסתר בחינות נשמע, בחינת תפילה כנ"ל. עומד עליהם – זה בחינות תפילה, כי אין עמידה אלא תפילה (ברכות ו’ ע"ב), ולעשות מהדברי התורה, שהוא בחינות נשמע, יהיה נעשה ממנו בחינות נעשה, עד שיהיה העמידה, שהיא בחינות התפילה, יהיה עליהם, היינו שיהיה לו בחינות עמידה, בחינות תפילה, בחינות נשמע גבוה יותר, כי כשיהיה מהנשמע נעשה, יהיה לו נשמע גבוה ממנו כנ"ל. וזה אי אפשר אלא אם כן נכשל בהם, כי לעלות מדרגא לדרגא, צריך ירידה תחילה, שהיא המכשול. וזה (ירמיה נ’): ביום ההוא יבוקש עוון ישראל ואיננו, כי לעתיד יהיה כולו תשובה, וע"י התשובה זדונות נעשין זכיות, ויהיה נעשה מעבירות ישראל תורה, ועל כן יבוקשו אז העוונות, כי יבקשו ויחפשו אז אחר עוונות ישראל, איך לוקחין עוד איזה עוון, כדי לעשות ממנו תורה.

 

וזהו: ואיננו, כי יהיו כל העוונות נכללין באין, היינו באין סוף, ששם העוונות נתהפכין לזכויות ע"י התשובה, שזהו בחינות ירידה תכלית העליה כנ"ל. וזה (הושע י"ד): שובה ישראל וכו’, כי כשלת בעוונך, היינו ע"י התשובה, יהיה נעשה מהעבירות בחינת מכשלה, שהוא התורה כנ"ל:

 

וזה פירוש המשנה (אבות פ"ה): יהודה בן תימא אומר: הוי עז כנמר וכו’. נמצא, שמזהיר על עזות דקדושה, שצריך האדם שיהיה עז כנמר כנגד כל הקמים כנגדו למנוע אותו ח"ו מעבודתו. ותיכף ומיד מבואר שם גודל הפגם והאיסור של העזות פנים דסיטרא-אחרא, כמו שכתוב שם: הוא היה אומר: עז פנים לגיהנם וכו’, ואם כן אפשר לטעות ח"ו, כי בהכרח צריכין לעזות בשביל הקדושה כנ"ל, כי אי אפשר להתקרב אל הקדושה באמת כי אם ע"י עזות כנ"ל, וכמו שאמר הוא: עצמו הוי עז כנמר, ומצד אחר העזות רע מאד, היינו מי שהוא עזות פנים שלא בשביל הקדושה, (מכל שכן כשהוא עז פנים כנגד הקדושה, שמעיז פנים נגד יראי ה’ וכיוצא), שזה העזות רע מאד, כי עז פנים לגיהנם. ואם כן נפל פותא בבירא, כי אין יודעין איך להתנהג – על זה ביקש התנא: יהי רצון שתבנה עירך במהרה בימינו, (שלכאורה הוא פליאה גדולה, וכל אדם משתומם על זה, מה סמיכות יש לתפילה זאת להקודם. וגם אין זה דרך המשנה להתפלל תפעלה ובקשה באמצע דבריו, אך עתה מבואר היטב). היינו שהתפלל, שיזכה לידע איך להתנהג בענין העזות, היינו שלא יהיה לו שום עזות דסיטרא-אחרא, רק שיזכה שיהיה לו עזות דקדושה, שעל ידו נבנה ירושלים, קריה נאמנה. היינו שזוכין לאמונה על ידי זו העזות. כמבואר לעיל, שאי אפשר להתקרב להצדיקים אמיתיים, שהם בחינת כלליות שבעה רועים, שהם כלליות הקדושה, שעיקר האמונה נמשך על ידם, כי אם ע"י עזות כנ"ל.

 

וזהו: יהי רצון שתבנה עירך במהרה בימינו, היינו שיהיה העזות עזות דקדושה שממנו נבנה ירושלים, קריה נאמנה כנ"ל. אך לבוא לזה, הוא על ידי: ותן חלקנו בתורתך. היינו ע"י שמשיגין בחינת נעשה ונשמע – שעושין מהנשמע נעשה, מתורת ה’ – תורתו, דהיינו שזוכה להשיג תורת ה’ כנ"ל. וזהו: ותן חלקנו בתורתך – שיהיה חלקנו, שהוא החלק שלנו בהתורה, היינו בחינת תורתו, בחינת נעשה, בתורתך – היינו תורת ה’ ממש, היינו שיזכה להכלל באַין כנ"ל, שיזכה להשיג תורת ה’, בחינת נשמע, שעל ידי זה זוכין לשמחה כנ"ל, שע"י זה זוכין לעזות דקדושה כנ"ל, בחינת: כי חדות ה’ היא מעוזכם כנ"ל.

 

וזה: ובושת פנים לגן עדן, כי באמת זה העזות דקדושה נמשך מבושת. כי לעזות דקדושה זוכין ע"י שמחה וחדוה, בחינת: כי חדות ה’ היא מעוזכם כנ"ל, ולחדות ה’ זוכין ע"י בחינת נעשה ונשמע כנ"ל. ועיקר שלימות השמחה הוא ע"י היראה, שהיא בחינת נשמע, בחינת תפילה כנ"ל. ויראה היא בושת, ירא בשת. נמצא, שזה העזות דקדושה נמשך מבושת. וזה: ובושת פנים לגן עדן, כי העזות הזאת דקדושה, שהוא בחינת בושת, הוא בחינת עדן, בחינת עדן עילאה וכו’, שהוא בחינת נשמע, בחינת יראה, בחינת תפילה כנ"ל. ולבוא לעזות הזאת, התפלל: יהי רצון שתבנה עירך וכו’ כנ"ל:

 

וזה פירוש (ב"ק נ"ט): אלעזר זעירא הוה סים מסאנא אוכמא. מהרו ליה: מה עבדת. אמר: קא מתאבילנא על ירושלים – כי היה מתאבל על ירושלים קריה נאמנה, היינו על קלקול האמונה, ועל כן סיים מסאנא אוכמא, להורות שנתקלקל חותם הרגלין, ונעשה מ"חותם" דם "נדת". וזה: מסאנא אוכמא – שנתקלקל הרגלין ונעשה נדת, כי האי שחור אדום הוא (חולין מ"ז ע"ב). וזה נעשה ע"י קלקול האמונה, כי עיקר היא האמונה, כמבואר למעלה. (שע"י קלקול האמונה, שהוא בחינת חותם הידין, נתקלקל ממילא חותם הרגלין, כי עיקר הוא האמונה כנ"ל).

 

אמרו ליה: מי חשיב את לאתאבולי וכו’ – היינו שחשדוהו שיש לו גדלות, ועל כן על ידך נתקלקלו הרגלין, בבחינת (תהלים ל"ו): אל תבואני רגל גאוה, כי ע"י גדלות נתקלקלו הרגלין, בבחינת: כל המתגאה כאילו דוחק רגלי השכינה. ועל כן, כיון שחשדוהו בגדלות, חבשוהו, כי עונש הגדלות הוא תפיסה, כמו שאמרו רז"ל (מגילה י"ג ע"ב): ואם הגיס דעתו, הקב"ה משפילו, שנאמר: ואם אסורים בזיקים, נמצא, שעונש הגדלות – תפיסה, ועל כן חבשוהו.

 

אמר להו: בעו מינאי או אבעי מינייכו – כי זה יהיה נסיון אם יש לי גדלות, אז ראוי שלא אוכל להשיב לכם, כי כל המתגאה, חוכמתו מסתלקת ממנו (פסחים ס"ו ע"ב).

 

בעי מינייהו: האי מאן דקץ כופרא, מאי משלם. קץ כופרא, הוא בחינת שפגם בעזות. כופרא, הוא בחינת עזות, בחינת קולות, כמו שכתוב (תהלים ק"ד): הכפירים שואגים לטרף. ושאל: מאי משלם, מי שפגם בזה העזות. והשיבו: משלם כופרא – כמו שפגם ישלם. ושאל: והא קא הוי תמרי – כי ע"י זה שפגם בעזות, יכול לבוא לקלקול האמונה, וזה תמרי – בחינת (ירמיה ב’): ההמיר גוי אלהים, ועמי המיר כבודי וכו’. והשיבו: ישלם תמרי – כמו שמגיע על קלקול האמונה. והא לא הוי תמרי – כי אעפ"כ עדיין לא בא לכפירות. והשיב: בששים – היינו גיהנם, שכל העולם אחד מששים לגיהנם, כי עז פנים לגיהנם, כי העונשים של כל הדברים החליף אברהם אבינו ע"ה על שיעבוד מלכויות, אך עונש העזות נשאר רק בגיהנם, וזה שפגם בעזות דקדושה, ע"י עזות פנים דסיטרא-אחרא, ישלם בששים, היינו בגיהנם כנ"ל:

 

ועזות דקדושה הוא בחינת תשרי, ועל כן נקרא: ירח האיתנים (מלכים א’ ח’), מלשון תקיפות ועזות, כי אז צועקין ישראל קולות, וקול שופר, שהקולות כולם הן בחינת עזות כנ"ל, ועל כן אז נחתמו ונתקנו שני החותמות, חותם בתוך חותם, כי ע"י עזות דקדושה, זוכין לאמונה שהוא בחינת חותם הידין, וע"י זה זוכין לקבל מוסר ממוכיחי הדור, שזהו בחינת חותם הרגלין כנ"ל, שהם בחינת שני החותמות, חותם בתוך חותם כנ"ל.

 

וזה: תשרי בגימטריא שתי פעמים חותם עם השתי תיבות (כמובא בכתבי האר"י בכוונות נעילה הושענא רבא). ועל כן בתשרי שמחת ישראל, כי עזות הוא ע"י השמחה כנ"ל, כי חדות ה’ היא מעוזכם, וגם המקרא הזה נאמר על ראש השנה: