תורה כט – המשך

רש"י: דמליה מינה – שמיוחסת מראשונה. ושואל אותו: הלא יש לו ללמוד, הואיל ולא נתנו לו ראשונה, כל שכן זו. סיכתא – קבילא. דצה – השפיל ידו במקום שאין חור בכותל, ולא על. דלי דצה – הגביה ידו ונעצה במקום נקב, ועל.

 

 

ט

 

וזה בחינת משא ומתן באמונה, כי מי שאינו עושה משא ומתן באמונה, והוא משוקע בתאוות ממון, וגוזל את חבירו – אזי הוא מעורר דמים הנ"ל, בבחינת: מדוע אדום ללבושיך הנ"ל, וגורם דם נדה לשכינה, בבחינת (יחזקאל ז’): וזהבם לנדה. וזהו: דמים תרתי משמע (מגילה י"ד ע"ב, ועיין חידושי אגדות שבת קל"ט ד"ה כי כפיכם), היינו דם נדה ע"י הממון. בשביל זה נקרא גזילה בחינת בגד, כמו שכתוב (ישעיה כ"ד): ובגד בוגדים בגדו, היינו פגם הבגדים הנ"ל, בחינת שנמצא רבב על בגדיו. וזה שתירגם יונתן (על פסוק ובגד בוגדים בגדו הנ"ל ובסנהדרין צ"ד): בזוזי ובזוזי דבזוזי, היינו בחינת תאוות ממון, שכל מה שיש לו יותר, הוא חומד יותר.

 

וזה עיקר תיקונו של המשא ומתן – שיכוין בכל הילוך והילוך, ובכל דיבור ודיבור, שהוא הולך ומדבר בשעת המשא ומתן, שכוונתו כדי שירויח כדי שיתן צדקה. וזה הוא בחינת תיקון הכללי של הדמים, כי הצדקה הוא בחינת כלליות הגידין, בבחינת (הושע י’): זרעו לכם לצדקה, בבחינת זרע גד, הוא טיפה חיוורתא, שע"י התיקון הזה נתרומם המוחין, בבחינת מוחא חיוורא ככספא. ועל שם זה נקרא משא ומתן, להורות שיש בו תיקון לבחינת בגדים הנ"ל, לבחינת דמים הנ"ל. משא, זה בחינת (תהלים ל"ח): כי עוונותי עברו ראשי, כמשא כבד יכבדו ממני, שהם השס"ה לאווין הנ"ל, שמתגברים על הראש שהוא המוחין, בבחינת: לא תעמוד על דם רעך כנ"ל, והוא בחינת פגם הבגדים הנ"ל כנ"ל.

 

וזה: כבד יכבדו, היינו בחינת מלך הכבוד הנ"ל. כבד, היינו בחינת הדמים, שהכבד מלא דם, שהוא בחינת דם נדה הנ"ל. ומתן, הוא בחינת תיקון הכללי, שהוא הצדקה, בחינת (משלי י"ח): מתן אדם ירחיב לו, בחינת קשת הברית, שהוא הצדיק, בחינת (תהלים ל"ז): צדיק חונן ונותן. וזה שאמרו חז"ל (ר"ה ו’): בפיך – זו צדקה, שאז הדיבור מותר:

 

י

 

והנה הכלל – שצריך לתקן תחילה תיקון הכללי, ועל ידי זה ממילא יתוקן הכל בפרט. ואף שתיקון הכללי הוא גבוה ומרומם יותר מתיקון כל דבר בפרט, עם כל זה, מחמת שתיקון כל דבר תלוי בהמוח, דהיינו להמשיך לבנונית מן המוח, בבחינת: ונוזלים מן לבנון. ולרומם המוח אי אפשר כי אם ע"י תיקון הכללי, בבחינת: כנשר יעיר קנו כנ"ל, על כן צריך לילך מתחילה אל המדרגה היותר עליונה מזה, דהיינו תיקון הכללי, כדי לתקן ולרומם המוח, ועל ידי זה נתקן הכל ממילא כנ"ל:

 

וזה פירוש: האי גברא דאזל בעי איתתא, ולא קייהבו ליה. היינו בחינת אשה יראת ה’, היינו מי שפגם בעוונות, וגרם דם נדה לשכינה כנ"ל, שעלידי זה נחש משיך לה לגבה וכו’, ונעשה פירוד בין קודשא-בריך-הוא ושכינתיה. וזהו: ולא קייהבי ליה – בחינת שאג ישאג על נוהו כנ"ל.

 

מאי חזא דאזיל להיכא דמידלי מינה – היינו כשרוצה למהר את המלכות מהדמים, הוא הולך אל המדרגה היותר עליונה, היינו תיקון הכללי, שהוא למעלה מאשה יראת ה’, בחינת (שמואל ב’ כ"ג): צדיק מושל ביראת אלקים, כי הצדיק, שהוא בחינות תיקון הכללי, הוא למעלה, והוא מושל ביראת אלקים, שהוא בחינת מלכות, כמו שכתוב (אבות פרק ג’): אלמלא מוראה של מלכות.

 

וזהו: שקל סיכתא דצא לתתא וכו’ – סיכתא הם יתדות ומסמרות, כמו שפירש רש"י, היינו בחינת דברי תורה, כמו שכתוב (קהלת י"ב): דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות. דצה לתתא – היינו בחינת מדרגות התחתונות, כשאין תיקון הכללי, בחינת: בתר דאסתלק רבי שמעון, שאז הדיבור אסור.

 

וזהו: ולא על – היינו שלא היה אפשר אז לדבר דברי תורה כנ"ל.

 

דצה לעילא ועל – היינו בחינות ביומוי דרבי שמעון, שהוא קשת הברית, שהוא תיקון הכללי, שאז הדיבור מותר. היינו שהראה להם, שאי אפשר לתקן הדיבור כי אם ע"י שבח הצדיקים, שהוא תיקון הכללי להדיבור, והוא הדין כל הדברים אי אפשר לתקן כי אם ע"י תיקון הכללי, כדי להרים את המוח, שמשם נמשך כל הלבנונית כנ"ל.

 

וזה: האי נמי איתרמיא ליה בת מזליה, היינו בחינת המוחין, בחינת: ונוזלים מן לבנון, היינו שתפס להם לדוגמא את הדיבור, והראה להם, שאי אפשר לתקן כי אם ע"י תיקון הכללי. והראיה, כי בימי רבי שמעון היה הדיבור על תקונו, ובתר דאסתלק נאמר: אל תתן את פיך וגו’, וזהו: דצה לתתא וכו’ כנ"ל.

 

וכמו כן כל הדברים, צריך לתקן ע"י תיקון הכללי השייך לו. כגון משא ומתן – ע"י צדקה, וכן כולם צריך לתקן כל דבר ע"י תיקון הכללי השייך לו. וזה מחמת שצריך להרים את המוחין, להמשיך משם לבנונית, לתקן וללבן כל הפגמים, וזה וזה אי אפשר כי אם ע"י תיקון הכללי כנ"ל. וזה בחינת: האי נמי איתרמי ליה בת מזליה, בחינת: ונוזלים מן לבנון, מן לבונא דמוחא כנ"ל (משלי י’). כס’ף נבח’ר לשו’ן צדי’ק. (ביאור זה הענין ומה שייכות יש לפסוק זה להתורה הנ"ל, יתבאר במקום אחר):

 

שייך לאות ח’:

 

ועל כן אשה שדמיה מרובים ואין לה וסת, אף שיין מזיק לה כנ"ל, בחינת: יין כי יתאדם, שאחריתו דם, בחינת: נכנס יין – יצא סוד כנ"ל, עם כל זה רפואתה ע"י יין שהסתכל בו צדיק אמיתי. כי העיניים הם בחינת שערות, כי שבעה גלדי עינא (בהקדמת התיקונים י"ב ובתיקון ע’), הם בחינת (שופטים ט"ז): שבע מחלפות ראשו, והם בחינת המוחין, כי השערות הם מותרי מוחין, ועל כן הם בחינת שבע מחלפות וכו’, בחינת שבע מידות, שחולפין ועוברין במחשבה שבמוח, כי המחשבה שבמוח הוא כפי המידות שבאדם, וכפי המידה שהאדם אוחז בה, כן חולפין ועוברין עליו המחשבות שבמוח. וזה: שבע מחלפות ראשו – לשון חלף ועבר כנ"ל. וכשפוגמין בהשערות, נפגם הראיה שהיא שבעה גלדי עינא, ועל כן שמשון, שפגם בשבע מחלפות ראשו, נאמר בו (שם): וינקרו פלישתים את עיניו. ועל כן ע"י שבעה גלדי עינא, מתקנין בחינת שבע מחלפות ראשו, שהם השערות, בבחינת (דניאל ז’): ושער ראשיה כעמר נקא, בבחינת לשון של זהורית, שהוא מלבין האדמימות של השס"ה גידין, בחינת: אם יאדימו כתולע כצמר יהיו. נמצא, שנתתקן על ידי זה האדמימות, שהוא בחינת דם נד כנ"ל. וזה בחינת (תהלים קיח): מן המצר קראתי יה, אותיות צמר, כמובא בכוונות, עיין שם והבן: