תורה לט- תורה מ- תורה לא

 

ונתתי עשב בשדך לבהמתך (דברים יא). עשב – ראשי תיבות: ע’ושה ש’לום ב’מרומיו. בשדך, לשון שידוד ושבירה.

 

כשאדם מרגיש איזה רעבון, שמתגבר עליו תאוות אכילה, ידע שיש לו שונאים, כמאמר חז"ל: השם גבולך שלום (תהלים קמ"ז), ומי שיש לו רשים מלמטה, בידוע שיש לו רשים מלמעלה (סנהדרין ק"ג ע"ב). בכן צריך לשדד ולשבר הבהמיות שלו המתאווה לאכול, כי עיקר הרעבון הוא לבהמיות. גם אמרו במדרש (בראשית פ’ ס"ג): בא זדון ויבוא קלון – דא קלונו של רעב, כמו שכתוב (יחזקאל ל"ו): אשר לא תקחו עוד חרפת רעב בגוים. נמצא, המחלוקת, היינו מה שמחרפין לאדם, בא על ידי זה בחינת רעב. ורעב הזה, היינו בחינת מחלוקת, בחינת חרפה, הוא בחינת ערלה, כמ"ש (בראשית ל"ד): כי חרפה היא לנו. והערלה הם שלש קליפות, המסבבים הברית שלום. וכשמשברין את הערלה, אזי נתגלה ברית שלום. וכשיש שלום למטה, יש לו שלום למעלה במרומו. וכשיש שלום למעלה, אזי נתגלה ונתרבה שובע גדול בעולם, כמ"ש גבי יוסף (שם מ"ז): תן זרע ונחיה:

 

פירוש אחר: ונתתי עשב – רמז לבנים, כמו שכתוב (איוב ה’): וצאצאיך כעשב הארץ. בשדך לבהמתך – היינו: אימתי יהיה לך בנים חיים וקיימים? כשיהיה זיווגך בקדושה, ותשבר נפש המתאווה שלך, היינו נפש הבהמיות, וידמה לך כאלו כפאך שד (נדרים כ’ ע"ב). וזה: בשדך – לשון שד, על ידי זה יהיו לך בני קיימא, כי מיתת הבנים זה מחמת נשמות העשוקים בטיקלא, כידוע. כי הטיקלא, היינו קליפות נוגה, היא קרובה אל הנפש הבהמיות, כמובא במשנת חסידים במסכת ההרכבה. גם צריך שיהא עיקר זיווגך בליל שבת, שאז נכללת בקדושה, ויתפרדו ממנה כל פועלי און. וזה: ואכלת ושבעת – זה רמז על שבת, שאז השׂביעה, שממנו נתברכין ששת ימים:

 

 

 

איתא בעשרה מאמרות: "אלה ממסי בני ישראל – בשביל שחטאו באלה אלקיך ישראל, בשביל זה יסעו בני ישראל".

 

נמצא, כל הנסיעות של אדם הוא בשביל קלקול האמונה, היינו בחינת עבודה זרה, כי אם היה מאמין באמונה שלימה, שיכול הקב"ה להזמין לו כל צורכו, לא היה נוסע שום נסיעה. נמצא, כי הנסיעה היא קלקול אמונה, היינו בחינת עבודה זרה. וזה שכתוב בעבודה זרה (ישעיה ל’): צא תאמר לו. צא, זה בחינת נסיעה וטלטול.

 

גם ע"י טלטול, מתקן את הטלטול שגרם, כביכול, למעלה, כמו שכתוב (שם כ"ח): והמסכה צרה כהתכנס. גם ע"י עבודה זרה נמנע המטר, כמו שכתוב (דברים י"א): ועבדתם אלהים אחרים וכו’ ולא יהיה מטר. וכשאין מטר, אין שובע, וכשאין שובע, אין שלום, כמו שכתוב (תהלים ע"ב): ישאו הרים שלום לעם, כמו שפירש רש"י, וכשאין שלום, אזי אין איש עוזר לחברו, וכל אחד צריך לנסוע ולטלטל ממקום למקום, בשביל פרנסתו. גם הגלות בא על ביטול תורה, כמו שכתוב (ישעיה ה’): גלה עמי מבלי דעת. וע"י עבודה זרה בא עצירת גשמים, וכשאין קמח, אין תורה (אבות פ"ג):

 

 

 

הנה איתא בעץ-חיים, דף כ"ב: הברכיים, היינו הרגלין, הם נצח הוד, והם עוקבין. ועקב גימטריא שתי פעמים אלקים, שהם דינים, שיש שם אחיזה לחיצונים, כידוע. והפעולה להבריח החיצונים משם, שימשיך לתוך הברכים הגבורות משורש הבינה, וכשממשיך שורש הגבורות מבינה, אז החיצונים בורחים משם, והוא לוקח הבכורה והברכה, שזה בחינת ברכיים. ושורש הבכורות נקרא יין, כידוע, וזה יין המשמח. וזה שכתוב ביעקב, כשראה שהוא בחינת ברכיים במקום דין, כי שתי פעמים אלקים עם עשר אותיות גימטריא יעקב, אזי המשיך שורש הגבורות, בחינת יין המשמח, כמו שכתוב (בראשית כ"ז): ויבא לו יין וישת – שורש של הברכה.

 

נמצא ע"י ריקודין, ששותה יין המשמח, שהם שורש הגבורות שבבינה, ונמשכין למטה בתוך הרגלין, היינו שמרקד, בזה מגרש החיצונים משם. וזאת התלהבות של הריקוד, והוא אִשֵּׁה ריח ניחוח לה’ (במדבר כ"ח), אבל מי שמרקד בהתלהבות היצר, זה נקרא חטא של נדב ואביהוא, שכתוב בהם (ויקרא י’): ויקריבו אש זרה. נדב ואביהו הם נצח והוד, והתלהבות שבקדושה נקרא יין המשמח, שעל ידו נמתקים הבכורות. ואש זרה נקרא יין המשכר, התלהבות היצר, ושם יש ח"ו, אחיזה להחיצונים, אשר לא ציוה אותם:

 

וזה גם כן פדיון נפש, כי הממון נקרא עמודים, כמו שכתוב (דברים י"א): ואת היקום אשר ברגליהם (פסחים קי"ט). וכשהצדיק העושה הפדיון מניח ידיו על הממון, יכוין כי יש יד הגדולה וכו’, והיינו שלש ידות, וג"פ יד גימטריא מ"ב. ושֵׁם מ"ב יש בו שבעה שמות, וכל שם יש בו ו’ אותיות, ויכוין להמשיך אליו הווין, היינו השבעה שמות שיש בכל אחד ו’ אותיות, להמשיך אותן לתוך הממון הנקרא עמודים, ואז נקרא: ווי העמודים. ואלו עמודים, היינו רגלין, היינו עקביים, הם בחינת דין, כי שתי פעמים אלקים גימטריא עקב, ויש שם אחיזה להחיצונים. ואין דין נמתק אלא בשורשו, ושורש הדינים בבינה, כמו שכתוב (בזוהר ויקרא י’ ע"ב): בינה דינין מתערין מינה, אני בינה לי גבורה (משלי ח’). ושֵׁם מ"ב בבינה. נמצא, כשממשיך שֵׁם מ"ב לתוך עמודים, אזי הדינין נמתקין בשרשם. וזה פירוש (שמות כ"ז): ווי עמודים וחשוקיהם כסף, פירוש ע"י חשיקה והתחברות ווי עם עמודים, נעשה כסף, חסד, שנמתקין הדינין:

 

עץ חיים פרק י"ג (היכל הכתרים שער א"א): שֵׁ מ"ב בבינה, ואלו המ"ב הם ש"ע נהורין המאירין, ועם ח’ חיוורתא גימטריא בשלום. שם בפרק יד: גימטריא חשמל – מלבוש, שזה החשמל שומר בגדים עליונים מ"עָשׁ" של קליפה, כמו שכתוב (ישעי’ נ"א): כבגד יאכלם עָשׁ. וזה (יומא ע"א): הרוצה לנסך יין על גבי המזבח, ימלא גרונם של תלמידי חכמים. לְנַסֵּךְ, היינו מלוכה וממשלה, כמו שכתוב (תהלים ב’): ואני נמסתי מלכי וכו’. יין, זה בחינת בינה, שורש הבכורה, יין המשמח. מזבח, זה בחינת דינים. תלמידי חכמים, הם בחינת נצח הוד. וזהו פירושו: הרוצה להמליך ולהמשיל ולהמתיק הדינים על ידי שורשם, שהוא יין המשמח. מה יעשה? עצה (טובה) על זה: ימלא גרונם, ע"י ריקודין, או ע"י פדיון, כמו שמובא לעיל. גם ע"י מילוי גרונם נמתק הדינין.

 

וזה פירוש (סוף ברכות): תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שעל ידם נמשך שם של מ"ב, שהם ש"ע נהורין, ועם ח’ חיוורתא גימטריא בשלום. ותלמידי חכמים נקראים נצח הוד, רגלין, כמו שמובא במדרש: שוקיו עמודי שש – הם תלמידי חכמים. וגם מזבח נקרא רגלין, כמו שכתוב (תהלים ד): זיבחו זבחי צדק. וכמו שכתוב (שם פה): צדק לפניו יהלך. וזה פירוש (שם כ): יתן לך כלבבך, ואימתי? כאשר: וכל עצתך ימלא – על ידי מילוי גרונם של תלמידי חכמים, כי תלמידי חכמים נקראים עצות, כמו שכתוב (אבות פ"ו): ונהנין ממנו עצה ותושיה, וכמו שכתוב (שם לג): עצת ה’ לעולם תעמוד, שהם עמודי עולם, וכמו שכתוב (ישעיה יד): ה’ צבאות יעץ. ה’ צבאות הם נצח והוד: