תורה סג – המשך

 

והצדיק, שהוא בחינות ברית, בחינות (משלי י): צדיק יסוד עולם הוא כלול מבחינות הששה טפחים הנ"ל, שנחלקים לשלש בחינות של שתיים שתיים, היינו שכל בחינה מהשלש הוא בחינות מגלה טפח ומכסה טפח, כי הוא בחינת מגלה טפח ומכסה טפח נגד עצמו, וזה בחינת בשתים יכסה פניו. וכן הוא בחינת מגלה ומכסה וכו’ נגד העולם, וזה בחינת בשתים יכסה רגליו. וכן הוא בחינת מגלה ומכסה נגד השם יתברך, וזה בחינת בשתים יעופף, כי לפעמים הוא אצל העולם בחינת מגלה, שמגלה ומקרב עצמו אליהם. ולפעמים הוא בחינת מכסה, שנתכסה ונתעלם מהם, שמתרחק מהם מאד, ולא די שמתרחק מהם ומתרומם מהם ואינם יכולים להתקרב אליו, אלא שנופלים עליו קושיות ותמיהות, עד שנתעקם ונתבלבל מוחם מחמת שנתרחק מהם מאד וקשה עליו קשיות ופליאות, וזה בחינת מכסה טפח.

 

וזה בחינת ובשתים יכסה רגליו – רגלין לשון המשכה, כמו (שמות י"א): וכל העם אשר ברגליך – ההולכים אחר עצתך, היינו שבההמשכה שממשיך העולם אליו, הוא בחינת מגלה טפח ומכסה וכו’ כנ"ל, כי מחמת שמוח הצדיק בעצמו אי אפשר לקבל ממנו, על כן הוא צריך להתכסות ולהתלבש עצמו בדברים קטנים, כדי שיוכל להתגלות, שיוכלו העולם לקבל ממנו. וזה בחינת מגלה טפח ומכסה טפח – שמה שמכסה ומתלבש עצמו הוא בחינת מגלה, שעל ידי זה הוא מגלה עצמו אליהם, כי בלא זה לא היה אפשר להתגלות אליהם. ולפעמים הוא בחינת מכסה ממש, שמתכסה ומתעלם מהם ונתרחק ונפלא מהם כנ"ל:

 

וכן אצל השם יתברך צריך להיות בחינת מגלה ומכסה וכו’. כי צריך לדבק ולקרב עצמו להשם יתברך, כאילו כביכול השם יתברך נגלה ומתקרב אליו. אבל כל מה שמתקרב יותר להשם יתברך, צריך להתרחק יותר, היינו כל מה שמתקרב יותר, צריך לידע שהוא רחוק מאד מהשם יתברך, כי אם יחשוב וידמה בדעתו שכבר נתקרב להשם יתברך, ויודע בידיעות השם יתברך, זה סימן שאינו יודע כלום, כי אם היה יודע קצת מהשם יתברך, היה יודע שהוא רחוק מאד ממנו, כי כל מה שמתקרב יותר להשם יתברך ויודע יותר, הוא יודע שהוא רחוק מאד ואינו יודע כלל. וזה דבר שאי אפשר לפה לדבר ולהסביר זאת, כי גדולת הבורא אין שיעור.

 

וזה בחינת (ישעיה נ"ז): שלום לרחוק ולקרוב, בחינות מגלה טפח ומכסה וכו’, שכל מה שמתקרב, מתרחק כנ"ל. וזה בחינת ובשתים יעופף, יעופף כתרגומו משמש, היינו בחינות מגלה טפח ומכסה וכו’ של השימוש, שמשמש ועובד השם יתברך כנ"ל: ובשתים יכסה פניו – זה בחינת מגלה טפח ומכסה טפח אצל עצמו, כי פנים לשון כעס, כמו שכתוב (שמות ל"ג): פני ילכו, וגם פנים לשון רצון והשגחת השם יתברך, כמו שכתוב (במדבר ו’): יאר ה’ פניו אליך. והצדיק הוא לפעמים מקבל על עצמו יסורין בשביל העולם, והוא כמו חילוף, שמחליף עם השם יתברך ההשפעה וההשגחה, שאינו רוצה זאת ההשפעה וההשגחה, ומכסה פני השגחה זו, ומקבל על עצמו יסורין, כי הוא בוחר בהשפעה והשגחה רוחניות. ואותה ההשפעה שהלכה לה, נתפזרה בין העולם. וזה בחינת מגלה טפח ומכסה וכו’, שלפעמים מגלה פנים של רצון והשגחה ומכסה פנים של כעס, ולפעמים מכסה פנים של רצון והשגחה כנ"ל:

 

ולחם הפנים הוא בחינת ברית, כמו שכתוב (ויקרא כ"ד): ביום השבת יערכנו לפני ה’ וכו’ ברית עולם, ונאמר בהם (שמות כ"ה): ועשית לו מסגרת טֹפח. ועל כן נקראת הבחינת המקבלת הששה טפחים הנ"ל "מטפחת", כמו שכתוב (רות ג’): הבי המטפחת, כי זה היה בקשתה, כמו שכתוב (שם): ופרשת כנפיך על אמתך, שבקשה הכנפים הנ"ל, שהן בחינת הששה טפחים כנ"ל, על כן: ויאמר לה הבי המטפחת, וימד לה שש שעורים, שהן בחינת ששה טפחים, שש כנפים כנ"ל:

 

ויש נחש, ונמלה בתוך פיה. וזאת הנמלה אין לה נייחא בודאי, מחמת שהיא בתוך פיה של נחש. והנחש פעמים הולך ופעמים מעופף. והחילוק שבין הליכה לעפיפה – כי בעפיפה יוכל לעוף ולפרוח ברגע הרבה, אבל בהליכה הוא הולך מעט מעט כדרך ההולך, שהוא תנועה כבדה. ובכל הדיבורים רעים שמדברים, ובפרט כשהם נוגעים על צדיקים וגדולים, באלו הדיבורים הם עושים כנפים להנחש שיוכל לעופף, כי על ידי דיבורים קדושים עושים כנפים דקדושה, בבחינת (קהלת י’): ובעל כנפים יגיד דבר, אבל באלו הדיבורים רעים עושים כנפים להנחש, והם נגד השש כנפים של הקדושה הנ"ל. כי הדיבור יוצא מכנפי ריאה, על כן נעשה ממנו בחינת כנפים להנחש, כי הדיבור היוצא משית עיזקאין דקנה, הוא נגד השש כנפים של הקדושה הנ"ל.

 

והנחש הם אלו החכמים להרע, החוקרים פילוסופיא ואפיקורסית, כמו שכתוב (ירמיה ד’): חכמים המה להרע, ולהטיב לא ידעו, שהם רק חכמים להרע, שאם ירצו להשתמש בחכמתם, להטיב לא יוכלו. והם בחינות הנחש, בחינות (בראשית ג’): והנחש היה ערום מכל חיות השדה. וע"י דיבורים רעים עושים כנפיים להחכמים אלו, שהם בחינת הנחש, שיוכלו לעוף ולפרוח, היינו שמעופפת ומתפשטת חכמתם ואפיקורסית שלהם בעולם, ומזיק מאד להעולם. וגם בחקירותם בעצמם הם מעופפים, כמו מי שיש לו שכל מעופף, היינו ששכלם מעופף במהירות, ונפתח להם חכמתם מאד.

 

אבל אם אין להנחש כנפיים, היינו שאין להם דיבורים רעים כנ"ל, אזי אין להנחש רק בחינת הליכה, היינו שאין להחכמים להרע הנ"ל, רק מה שחוקרים בינם לבין עצמן, ואינם מעופפים בעולם, היינו שאין מתפשט ומעופף חכמתם בעולם, ואינם יכולים להזיק להעולם, רק למי שסמוך אליהם, כגון תלמידיהם וחבריהם, אבל ברחוק מהם אינם יכולים להזיק. כמו ההולך, שהולך רק מעט, ואינו יכול למהר למרחוק כמו המעופף. וגם בינם לבין עצמן אין שכלם מעופף, היינו שאין נפתח להם החכמה כל כך, ואינם מעופפים ומהירים בחכמות שלהם, רק חוקרים בחכמתם מעט מעט, כמו ההולך. וגם מה שמזיקים לאחרים בחכמתם הוא רק בבחינת הליכה, שאינו מעופף ונכנס בעומק לתוך המוח והלב, רק שנדבק קצת להמוח, אבל אינו נכנס בעומק לתוך הלב והמוח. אבל כשיש להם, חס ושלום, כנפיים מהדיבורים רעים כנ"ל, אזי שיכלם מעופף כנ"ל, וגם מזיק למרחוק, כמו המעופף, שמעופף בשעה אחת למרחוק, וגם שמעופף מחכמתם המשובשת ונכנס ונדבק בהמוח והלב בעומק גדול מאוד: