תורה לד – המשך

תורה לד - המשך - ו - ובחינת מלאפום יש בכללות ובפרטות, כי עשרת הדברות עם הלוחות, הוא בחינת מלאפום. שהוא יוּד, והלוחות הם וָאו, כמו שאמרו חז"ל (ב"ב י"ד): והלוחות ארכן ששה...

4 דק' קריאה

מערכת ברסלב ישראל

פורסם בתאריך 07.04.21

תורה לד  – (המשך)
 
ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש.
אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל: (שמות י"ט)
 
ו
 
ובחינת מלאפום יש בכללות ובפרטות, כי עשרת הדברות עם הלוחות, הוא בחינת מלאפום. שהוא יוּד, והלוחות הם וָאו, כמו שאמרו חז"ל (ב"ב י"ד): והלוחות ארכן ששה ורחבן ששה. והתורה עם העולם גם כן יוד וואו, כי התורה היא יוד, שנקראת (תהלים קי"א): ראשית חכמה, והעולם הוא ואו, שנברא בששת ימי המעשה. וצדיק עם ישראל, הם גם כן יוד ואו. כי צדיק הוא יוד, כי הצדיקים הם נקראים חכמי העדה, וישראל הם בחינת ואו, שהם תמכי אורייתא, ונקראים ווי העמודים. ואצל כל אחד מישראל בפני עצמו יש גם כן בחינת יוד ואו: יוד – על שם הפה, כמו שכתוב (תהלים מ"ט): פי ידבר חכמות. ואו – על שם: והגות ליבי תבונות, שהוא בחינת לוחות, שהם ואו כנ"ל, כמו שכתוב (משלי ג’): קשרם על גרגרותיך, כתבם על לוח ליבך:
 
ז
 
וכשהלב, היינו בחינת ואו, בחינת לוחות, הוא משוקע באהבות רעות, היינו חרפות ובזיונות, הנקרא ערלת לב, אזי הוא בבחינת שברי לוחות. וחרפה הוא בחינת ערלה, כמו שכתוב (בראשית ל"ד): לא נוכל לתת את אחותינו לאיש אשר לו ערלה כי חרפה הוִא לנו. והוא בחינת אהבה נפולה ושבורה, כי ידוע, שהיצר הרע והקליפות נתהוים מן שבירת כלים, ומובא ב"עץ חיים" (בהיכל הנקודים שער שבירת הכלים פ"ג), כי שבירת כלי החסד נפלו אל בינה דבריאה, היינו: בינה – ליבא, והאור החסד נשאר ביסוד דאצילות, שהוא בחינת (משלי י’): צדיק יסוד עולם.
 
נמצא, שאהבות רעות באים משבירת כלי החסד, וזה שתרגם אונקלוס: כי חרפה היא לנו – ארי חיסודא היא לנא. כי החרפה, היינו ערלת לב, היינו אהבות רעות, נעשה משבירת כלי החסד, כי זה נראה בחוש, שעל כל פשעים תכסה אהבה (משלי י’). אפי’ אם אחד פושע נגד חברו, אזי אינו מחרפהו, כי האהבה מכסה על כל פשעים, וכשמתקלקל ברית האהבה ביניהם, היינו בחינת שבירת כלי החסד, אזי מחרפהו, כי החרפה הוא משבירת כלי החסד כנ"ל.
 
וכשהלב הוא משוקע בחרפה, היינו בערלת לב, בחינת שברי לוחות, היינו: חרפה שברה ליבי, וכשמקשר הלב, היינו בחינת ואו כנ"ל, להיוּד, היינו נקודה, שהוא בחינת צדיק, ששם האור האהבה הקדושה שורה, כי אור החסד נשאר ביסוד דאצילות – אזי נתבטל האהבות רעות, היינו החרפות, היינו ערלת לב. כי הצדיק, שהוא נקודה, ששם שורה האהבה הקדושה, יאיר להואו, שהוא בחינת לב, ונתבטל החרפה, היינו ערלת לב, כי על כל פשעים תכסה אהבה, כי שם שורה אהבה הקדושה.
 
וזהו שאמרו חז"ל (נדרים ל"ב ע"ב): ביקש הקב"ה להוציא כהונה משם, ובשביל שהקדים ברכת אברהם לברכת המקום, נטלה משם ונתנה לאברהם, שנאמר: אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק. וזהו כשהקב"ה נתן הכהונה לפנחס, אמר: הנני נותן לו את בריתי שלום (במדבר כ"ה), כי הכהונה היא בחינת אהבה, הוא אברהם, שורה במקום ברית שלום, היינו צדיק יסוד עולם:
 
ח
 
נמצא, שצריך כל אחד לדבר בינו לבין קונו, כדי שיאיר בחינת נקודה, בחינת: פי ידבר חכמות, להוָאו, שהוא בחינת: והגות לבי תבונות, וע"י זה  נתבטל ערלת ליבו, היינו חרפות, היינו אהבות רעות. וגם צריך כל אדם לדבר עם חברו ביראת שמים, כדי לקבל התעוררות בליבו בהנקודה שיש בחברו יותר ממנו, כמו שכתוב: ומקבלין דין מן דין, כי בזה הבחינת שיש בחברו יותר ממנו, זאת הבחינה הוא בחינת נקודה, ושם, בהנקודה הזאת, שורה האהבה הנקרא כהן, והנקודה הזאת, הוא בחינת צדיק לגבי חברו, והנקודה הזאת מאיר ללב חברו, הנקרא ואו:
 
וכל הנקודות הללו, היינו הנקודה הנקרא: פי ידבר חכמות, וגם הנקודה שיש בכל אחד מה שאין בחברו, הם ענפים להצדיק, שהוא נקודה כלליות של כל ישראל, שהכל צריכין לקבל מתחילה מהצדיק, ואח"כ יקבלו דין מן דין, וכל אחד יקבל מיניה וביה. וע"י שלשה בחינות אלו, נתבטל החרפות, היינו ערלת לב, היינו אהבות רעות.
 
וזהו: על כל פשעים תכסה אהבה, כי שם שורה אהבה הקדושה. וזהו כשנולד יוסף הצדיק אמרה רחל: אסף אלקים את חרפתי (בראשית ל’). כי כשנתגלה הנקודה ששם אהבה הקדושה, אזי נתבטל החרפות, היינו ערלת לב, היינו אהבות רעות. וזה שכתוב אצל יוסף (שם מ"ה): כי פי המדבר אליכם, ופירש רש"י: כפי כן ליבי, היינו שהאיר הנקודה שלו, בוָאו שלו, שהאיר ‘פי ידבר חכמות’, ב’הגות לבי תבונות’. וכתיב בו (שם נ’): וידבר על ליבם, פירש רש"י: דברים המתיישבין על הלב, היינו שהאיר הנקודה כלליות שלו בלב כל ישראל. נמצא, שע"י שלש בחינות אלו, היינו התקשרות הצדיקים, והם יאירו בו, כי הם הנקודה כלליות ישראל, ויעוררו את ליבו, וגם ע"י שידבר עם חברו, יכול גם כן כל אחד ואחד להאיר ולעורר לב חברו. וגם ע"י עצמו, שמדבר בינו לבין קונו, יכול גם כן לעורר את לבבו, ע"י ‘פי ידבר חכמות’, ויסיר ממנו ערלת לב:
 
וזהו פירוש: ואתם תהיו לי ממלכת כהנים – היינו בחינת אהבה הקדושה כנ"ל. וגוי קדוש – היינו "קֹדש", שהוא בחינת נקודה, ו"וָאו" הוא בחינת לב כנ"ל. ע"י מה תבוא לבחינת אהבה, ולבחינת קדש וָאו? על ידי: אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל – כי משה הוא נקודה כלליות נשמות ישראל, שבתחילה צריכין הכל לקבל מהנקודה כלליות, ואח"כ [צריך] כל אחד ואחד להאיר בחברו מהנקודה שיש בו, וגם יוכל להאיר מיניה וביה מהנקודה שבו, שהוא: פי ידבר חכמות, להוָאו, שהוא: והגות לבי תבונות, ואז נקרא גוי קדוש, היינו קדש וָאו, שהנקודה מאיר להוָאו, ועל ידי זה: ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, היינו אהבה הקדושה, כי כשתקבל מן כל הנקודות הללו, הן מיניה וביה, והן מהנקודות שבכל אחד מישראל, הן מנקודה כלליות, ששם אצל כל הנקודות שורה אהבה קדושה, הנקרא כהן, כמו שכתוב: הנני נותן לו את בריתי שלום. והנקודה הוא ברית שלום, כמו שכתוב ב"עץ חיים", שהאור החסד נשאר ביסוד דאצילות.
 
[וכשמדבר עם חברו ביראת שמים, מקבל הנקודה שבלב חברו בלי לבוש, ולפעמים מקבל הנקודה מחברו על ידי דברים אחרים שמספר עמו, כי יש לפעמים שיכולין לקבל אור והתעוררות לעבודת השם יתברך מהנקודה של חברו על ידי שיחות חולין שמדבר עמו, ואז מקבלין אור הנקודה על ידי ההתלבשות, כי לפעמים צריכה הנקודה להתלבש, והיא מתלבשת בדיבורים אלו, והוא מקבל ממנה]: 

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה