תורה סה – המשך-תורה סו – ויהי נא פי שנים

 

וזה פירוש: ויאמר בועז אל רות. בועז הוא השכל, כמו שכתוב (קהלת ז): החכמה תעוז לחכם. רות היא בחינת הנפש, שממנה יוצא הדיבור של התפילות והשירות והתישבחות, כמו שאמרו רז"ל (ברכות ז’ ע"ב): למה נקרא שמה רות? שממנה יצא דוד, שריוה להקדוש ברוך הוא בשירות ותשבחות.

 

הלא שמעת בתי – כי הנפש היא בת השכל כנ"ל. וזהו: הלא שמעת, היינו השמע לאזניך מה שאתה מוציא בפיך, היינו הטה אזניך ושמע בקשת הדיבור ותחנוניו, שמבקש ומתחנן לבל תתפרד ממנו כנ"ל.

 

וזהו: אל תלכי ללקוט בשדה אחר – כנ"ל, כי כל האותיות והדיבורים הם ליקוטים יקרים, שמלקטים בשדות עליונים כנ"ל, והדיבור מבקש מהנפש לבל תלך מאיתו ללקוט ליקוטים אחרים כנ"ל. אך זה אי אפשר, כי צריך לילך וללקוט יותר כנ"ל, אך: וגם ולא תעבורי מזה – היינו שאפילו כשתלך לתיבה אחרת, אל תעבור מתיבה ראשונה כנ"ל, וזה נעשה, על ידי שזוכה אל התכלית כנ"ל.

 

וזה: עיניך בשדה אשר יקצורון – היינו בחינת ההסתכלות על התכלית, כי הקצירה היא תכלית החרישה והזריעה.

 

הלא צויתי את הנערים לבלתי נגעך – זה בחינת סתימת העיניים, שצריך לסוגרם, ולחבר הראות, לכוונו אל התכלירו כנ"ל, כי בלא זה אי אפשר להסתכל על התכלית כנ"ל. וזה: הלא צויתי את הנערים – לשון צוותא והתחברות, שצריך לצוות ולחבר הראות כנ"ל. והעיניים נקראים נערים, כי הם משרתי השכל כנ"ל, כי הראות הוא שליח ומשרת להשכל כנ"ל. וזהו: לבלתי נגעך – בחינת נגעי הנפש. כי כשהראות נתפזר ורואה כל מה שלפניו, היינו שאינו סותם וסוגר עיניו מחזו דהאי עלמא כנ"ל, זהו בחינת נגעי הנפש. וצריך לצוות ולחבר את הנערים, דהיינו הראות, לבלי להסתכל מן הצד על הבלי עולם הזה, לבלתי לנגע את הנפש, ואז יוכל להסתכל על התכלית כנ"ל, ואזי על ידי ההסתכלות על התכלית, נתבטלין כל היסורין כנ"ל. אך אחר כך, כששב מהביטול, מתגברין היסורין ביותר כנ"ל, שזה בחינת צמאון הנפש כנ"ל.

 

וזה: וצמית והלכת אל הכלים ושתית מאשר ישאבון הנערים – כי לכבות הצמאון, הוא ע"י התחדשות התורה, שמקבלין המוחין, שהם הכלים של השכל, ע"י הרשימו שנשאר מהביטול כנ"ל, ומשם שותה הנפש לכבות צמאונה כנ"ל. וזה: ושתית מאשר ישאבון הנערים – כי הנערים, שהם עיני השכל, הם שואבין התחדשות התורה מהרשימו שנשאר מההסתכלות על התכלית כנ"ל. ועל ידי זה נתבטלין היסורין אחר כך, ומכבין צמאון הנפש כנ"ל:

 

וזה בחינת הגן עדן, בחינת משה ואהרן. גן הוא בחינת הנפש, בחינת (ירמיה ל"א): והיתה נפשם כגן רוה. עדן הוא בחינת התכלית, כי עדן עין לא ראתה (כמו שאמרו רז"ל ברכות ל"ד ע"ב), בחינת ביטול כנ"ל:

 

וזה בחינת: עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים לעתיד לבוא, וכל אחד מראה באצבעו וכו’ (תענית ל"א). מחול, זה בחינת השמחה, שהיא כלי לקבלת התורה כנ"ל, וכל זה על ידי הביטול, שע"י הזריחה של הרשימו מן הביטול, משם באה התורה ע"י הכלים, כמו שמבואר שם. וזה בחינת מראה באצבעו. מראה, זה בחינת המראה והזריחה של הרשימו, שמשם באה התורה. וזה בחינת מראה באצבעו, בחינת התורה, שהיא בחינות (שמות ל"א): אצבע אלקים:

     

       

והנה נתקיים אחר כך באלישע פי שניים, נמצא, שהיה אלישע מתפלל בכוונה יותר מאליהו רבו, כי כל הנסים והגדולות שעשה אלישע, כולם היו על ידי תפילה, כמו שאמרו רז"ל (מגילה כ"ז) על פסוק: ספרה נא לי את כל הגדולות אשר עשה אלישע – ואלישע כי עָבֵד, בתפילה הוא דְּעָבֵד:

 

א

 

דע, שאפשר שיהיה התלמיד גדול מהרב, דהיינו שיהיה לו פי שניים כרבו, ואעפ"כ הכל יהיה בכחו של רבו. וזה בחינת: ויהי נא פי שניים ברוחך אלי – ברוחך דייקא, שעל ידי בחינת הרוח עצמו של אליהו רבו יהיה לו פי שניים כמותו.

 

כי איתא, שיש להצדיק בחינת שני רוחות: רוח לעילא, רוח לתתא, כמו שכתוב (בראשית ו’): אלה תולדות נח נח, נח לעילא, נח לתתא [כמו שכתוב שם בזוהר נח (דף נ"ט ע"ב) על פסוק זה. עיין שם בתוספתא, וזה לשונו: למה נח תרי זימנא, אלא כל צדיק וצדיק די בעלמא אית ליה תרין רוחין: רוחא חד בעלמא דין, ורוחא חד בעלמא דאתי, והכי תשכח בכולהו צדיקי וכו’, עיין שם], דהיינו שיש לו בחינת חיות למעלה וחיות למטה. והרוח והחיות שלמעלה הוא גדול מאוד מאוד. והתלמידים הם עם הצדיק משורש אחד, רק שהם תלויים בו כענפים באילן, שהאילן יונק חיותו משרשו, והענפים יונקים החיות דרך האילן. ויש בזה כמה בחינות, כי יש תלמידים שהם בבחינת ענפים, ויש שהם בבחינת עלים, וכן שארי הבחינות. ובשעת הסתלקות הצדיק, אזי הוא משיג הרבה יותר ממה שהשיג בחייו, כל אחד לפי מדרגתו, כמו שמצינו ברבי שמעון בר-יוחאי באידרא, וברבינו הקדוש, ובשאר צדיקים:

 

ודע, שזהו על ידי שבשעת הסתלקות, אזי יורד ובא למטה בחינת הרוח והחיות דלעילא, ואזי נתחבקין ונתאחדים יחד, הרוח דלתתא עם הרוח דלעילא. כי באמת שניהם אחד, ותיכף כשנתגלין זה לזה, נתאחדין מאוד באחדות גדול. ומחמת שהרוח דלעילא אינו יכול להיות בזה העולם, כי טבעו אינו יכול לסבול כלל זה העולם, על כן נסתלק לעילא, ועל ידי זה נסתלק הצדיק.