תורה עד – המשך

 

[זאת התורה שבסימן זה לא שמעתי מפיו הקדוש, והוא מלשון החברים כנ"ל. והמעיין יראה בעיניו, שהלשון מגומגם מאוד וחסר הרבה, וגם מה שנכתב, הוא שלא כסדר. על כן אמרתי לבאר קצת, כפי מה שהבנתי מדברים אלו הנכתבים כאן. והוא]:

 

כי צריך כל אדם לרפאות נפשו, דהיינו להעלותה למקום שורשה. וזה ע"י שמתייגע בחתורה, עד שזוכה לידע אותה ולהבינה. כי יש שני מיני דינים: כי יש דינא דמסאבא, בחינת: נחש הטיל זוהמא בחוה, ויש דינא קדישא, בחינת: את אשר יאהב ה’ יוכיח. וזהו בחינת התרחקות, שהוא התחלת ההתקרבות, כמו שאמרו חז"ל: כל המצדיק את עצמו מלמטה מצדיקים עליו את הדין מלמעלה.

 

דהיינו, כשאדם רוצה להצדיק את עצמו ולהתקרב להשם יתברך, אזי מצדיקים עליו את הדין, דהיינו שנמשכים עליו דינים ויסורים. ואלו הדינים והיסורים הם נראין כהתרחקות, כאילו רוצים להרחיקו מעבודתו ח"ו, ובאמת זה ההתרחקות הוא עיקר ההתקרבות, כי אלו הדינים וההתרחקות הם לטובתו, בחינת: את אשר יאהב ה’ יוכיח, כדי שיעמוד בנסיון הזה, ויתגבר ויתאמץ להתקרב יותר. (ועיין במקום אחר (תורה סו, אות ד) שהמניעות הם בשביל החשק, ועוד מבואר מזה בכמה מקומות).

 

ועל כן זה הדין הוא בחינת דינא קדישא, רק שהוא בחינת מוחין דקטנות, שמשם עיקר אחיזת הדין, כידוע. וזהו בחינת: אברהם הוליד את יצחק, כי אברהם הוא בחינת חסד, ויצחק הוא בחינת גבורה, בחינת פחד יצחק. היינו, שזה הדין הקדוש, שהוא בחינת יצחק, הוא נולד ונמשך מאברהם, שהוא בחינת חסד. כי באמת בזה הדין מלובש חסד גדול, כי הוא לטובתו, בחינת: את אשר יאהב ה’ יוכיח כנ"ל. וזה בחינות: בגבורות ישע ימינו – שבתוך הגבורות והדינים מלובש בהם ישע ימינו, בחינת חסד. כי זה הדין נמשך מחסד, בחינת: אברהם הוליד את יצחק כנ"ל. וזהו בחינת: כי גבר עלינו חסדו – שהגבורות הם חסדים באמת כנ"ל, כדי שיתקרב על ידי זה יותר להשם יתברך כנ"ל.

 

אבל צריך כל אחד לראות להמתיק זה הדין, כי הדינים הם מבחינת מוחין דקטנות, וצריך כל אדם לילך מקטנות לגדלות, ועל ידי זה ימתיק את הדין, שהוא בחינת יצחק. כי יצחק הוא בחינת דין, בחינת אלקים, כמו שכתוב: צחוק עשה לי אלקים. כי יצחק נולד משרה, שהיא בחינת מלכות, כמו שפרש רש"י, שנקראת שרה ע"ש שֶׁשָּׂרָה על כל העולם כולו, ומלכות הוא בחינת דין, בחינת דינא דמלכותא דינא, ועיקר הדין הוא, כשהוא בבחינת מוחין דקטנות, שאז נקראת המלכות צדק, כידוע, כי צדק מלכותא קדישא, בחינת: ומלכי צדק מלך שלם.

 

ואז, כשהמלכות היא בבחינת צדק, אז הוא בחינת מוחין דקטנות, בחינת דינים, שמשם נמשך הדין של יצחק, שהוא בחינת חשך, בחינת: ותכהין עיניו מראות, שהוא בחינת לילה, בחינת: ולחשך קרא לילה. וזהו בחינת נפש, בחינת: נפשי אויתיך בלילה.

 

וצריך כל אדם לילך מקטנות לגדלות, ולהמתיק הדין שבא מבחינת מוחין דקטנות. וכשבא לבחינת מוחין דגדלות, זהו בחינת: ותפקחנה עיני שניהם, ופרש רש"י: על שם החכמה נאמר, כי עיקר ההמתקה הוא ע"י חכמה, בחינת מוחין דגדלות, דהיינו ע"י ידיעת התורה, כי התורה נקראת אור, [בחינת (משלי ו): ותורה אור], וכמו שכתוב: וירא אלקים את האור כי טוב, ואין טוב אלא תורה. היינו, כי התורה היא בחינת אור, שהיא היפך החושך, שהוא בחינת דין כנ"ל, כי ע"י ידיעת התורה נמתק הדין. כנ"ל.

 

וסימן שידע האדם אם הוא בבחינת דינא דמסאבא ואם הוא בבחינת דינא קדישא, סימן לדבר – תפילה. כשאין בו ביטול תפילה, כמו שאמרו חז"ל: איזה יסורין של אהבה, כל שאין בו ביטול תפילה, שנאמר: ברוך ה’ אשר לא הסיר תפילתי וחסדו מאיתי. וזה שכתוב: הסתרת פניך הייתי נבהל. פנים, זה בחינת תפילה, כמו שכתוב: ויסב חזקיהו פניו וכו’ ויתפלל. היינו, כשהוא הסתרת פנים ח"ו, דהיינו ביטול תפילה ח"ו, אז הוא דין קשה ח"ו, בחינת: הסתרת פניך הייתי נבהל כנ"ל:

 

נמצא, שיצחק הוא בחינת דינא קדישא, שנמשך מצד החסד, בחינת: אברהם הוליד את יצחק כנ"ל. וזה מה שפירש רש"י על פסוק זה: לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה, היינו בחינת סיטרא דמסאבא, היינו שהדין של יצחק שנולד משרה, נמשך מסיטרא דמסאבא ח"ו, שהוא בחי’ אבימלך, ועל כן צר הקב"ה קלסתר פנים של יצחק דומה לאברהם, והיו הכל מודים שאברהם הוליד את יצחק. פירוש, שהדין הוא בחינת דינא קדישא, ומסיטרא דאברהם, בחינת חסד, נולד יצחק כנ"ל:

 

והמתקת הדין של יצחק – ע"י החכמה, שהוא ידיעת התורה כנ"ל, זה בחינת יעקב שנולד מיצחק. כי מבחינת הדין הזה, בחינת יצחק, שהוא בחינת הנפש כנ"ל, נולדים שתי בחינות, שהם בחינת יעקב ועשו. יעקב, הוא בחינת החכמה, בחינת דיבור בידיעה, שהוא בחינת המתקת הדין של יצחק, ועשו הוא בחינת הסיגים והפסולת גמור, שמשתלשלין ויורדין מבחינת הדין, והוא בחינת: נפש כי תחטא. וזהו: אלה תולדות יצחק בן אברהם, ופרש רש"י: יעקב ועשו. היינו כנ"ל. כי המתקת הדין של יצחק, הוא ע"י בחינת יעקב, שהוא בחינת דיבור בדעה. כי יעקב הוא בחינת חכמה, כמו שכתוב: ויעקבני, ותרגם אונקלוס: וחכמני.