פ-המשך- פא-עלו זה בנגב- פב-הנעלבים

           

 

[נראה ביאור הענין, כי ע"י השלום יכולין לדבר דיבורים בקדושה, כי השלום מחבר תרי הפכים, חסדים וגבורות, שזהו בחינת יוסף, בחינת מסירת נפש על קידוש השם כנ"ל, ועיקר הקדושה הוא חכמה ומוחין דקדושה, כי חכמה נקרא קודש, כידוע, כי קודש הוא בחינת ראשית, כמו שכתוב (ירמיה ב): קודש ישראל לה’ ראשית תבואתה, כי כל ראשית הוא קודש בכל מקום. וראשית הוא בחינת חכמה, כמו שכתוב (תהלים קיא): ראשית חכמה.

 

וכשאדם זוכה לדבר דיבורים קדושים של תורה ותפילה, ומכניס כל מוחו וחכמתו ודעתו בתוך הדיבורים, דהיינו שמקשר מחשבתו היטב להדיבורים, ומבין ושומע מה שהוא מדבר, זהו בחינת קודש, ויש להשם יתברך תענוג גדול מזה.

 

וזה בחינת שלום, שהוא התחברות חסדים וגבורות, כי הוא מחבר ומקשר החכמה והמוחין, שהם בחינת חסדים כנ"ל, להדיבור, שהוא בחינת גבורות כנ"ל. וזהו בחינת יוסף כנ"ל, ועל כן נאמר ביוסף: ומבלעדיך לא ירים איש את ידו  ואת רגלו, כי יוסף הוא כלול מבחינת ידין ורגלין, שהם בחינת החכמה והדיבור, כי ידין זה בחינת חכמה, בחינת קודש, כמו שכתוב: שאו ידיכם קודש, ורגלין זה בחינת הדיבור וכו’ כנ"ל.

 

על כן צריכין לעסוק בתורה ובעבודת ה’ במסירת נפש, ובפרט בשעת התפילה, שעיקר שלימות התפילה הוא להתפלל במסירות נפש, שיכוין למסור נפשו על קידוש השם, כי מסירת נפש על קידוש השם בודאי מרוצה כל אחד מישראל, אפילו הקל שבקלים כנ"ל (וכמו שכבר ראינו בחוש בדורות שלפנינו, שכמה אנשים קלים ופחותים מסרו נפשם ומתו על קידוש השם, אשרי להם). ותיכף כשמרוצה למסור נפשו על קידוש השם, נתעורר בחינת שלום, בחינת יוסף כנ"ל, ועל ידי זה יכולין לדבר, דהיינו לקשר המחשבה אל הדיבור, שזה עיקר הקדושה כנ"ל, שזוכין לזה ע"י שלום כנ"ל.

 

וזהו: בונה ירושלים ה’, ירושלים הוא בחינת הדיבור וכו’ כנ"ל, ה’ הוא בחינת מוחין כנ"ל. היינו לזכות לקשר המוח אל הדיבור, שזהו בחינת בונה ירושלים ה’, שהמוחין בונין הדיבור דקדושה – זה זוכין ע"י נדחי ישראל יכנס. זה בחינת ממירת נפש על קידוש השם, שכל הנדחין מקדושת ישראל, כשרוצין להעבירם על דת ח"ו, אזי נתעוררין תיכף, ומוסרים נפשם על קידוש השם. נמצא, שע"י קידוש השם נכנסין כל הנדחין מקדושת ישראל לתוך הקדושה, שזהו בחינת:  נדחי ישראל יכנס, ועל ידי זה: בונה ירושלים ה’, כי קידוש השם הוא בחינת שלום, שעל ידי זה יכולין לקשר המחשבה אל הדיבור, שזהו בחינת: בונה ירושלים ה’ כנ"ל:

 

נמצא, שיוצא לנו מזה עצה נפלאה לעבודה ה’, ובפרט בשעת התפילה, שכשאדם רואה שאינו יכול להתפלל כלל ולקשר המחשבה אל הדיבור, אזי יזכיר את עצמו שהוא בודאי מרוצה למות על קידוש השם, כי אע"פ שהוא כמו שהוא, אפילו אם הוא בדיוטא התחתונה מאד, אעפ"כ אם היו רוצים להעבירו על דת לגמרי ח"ו, בודאי היה מוסר נפשו על קידוש השם, כי על זה מרוצה אפילו פושעי ישראל למות על קידוש השם, ולא לעבור על דת ח"ו, כאשר ראינו בחוש פעמים אין מספר וכנ"ל. ותיכף כשיזכיר את עצמו שרוצה למסור נפשו על קידוש השם, על ידי זה יתעורר בחינת שלום, בחינת יוסף, שהוא בחינת התחברות המוח והדיבור כנ"ל, ועל כן על ידי זה יוכל להתפלל ולקשר המחשבה אל הדיבור וכנ"ל. וכן שמעתי מפיו הקדוש, שאמר זאת בתוך שיחתו הקדושה לדבר פשוט, שצריכין להתפלל במסירת נפש]:

 

 

 

הכלל הוא, שהדיבורים של צדיק, שמדבר בתורה או בתפילה, נקרא ארץ ישראל, כי ארץ היא בחינת נפש, כמו שכתוב (תהלים קמג): נפשי כארץ וכו’, ונפש הוא בחינת דיבור, כמו שכתוב (ש"ה ה): נפשי יצאה בדברו, וכשהצדיק מדבר בתורה או בתפילה, נקרא ארת ישראל, והדיבורים שהוא מדבר עם המון-עַם בשיחת חולין, הוא נקרא פסולת ארץ ישראל.

 

ולמה מדבר שיחת חולין? כדי לקשר את המון-עם אל הדעת, שהוא בחינת הר, דאיתא בגמרא: אין הר (צ"ל לבנון, ע’ גטין נו, וע’ ילקוט פ’ ואתחנן בשם ילמדנו) אלא בית המקדש, שנאמר: ההר הטוב הזה והלבנון, ובית המקדש הוא בחינת דעת, דאיתא בגמרא (ברכות לג): כל מי שיש בו דעת, כאילו נבנה בית המקדש בימיו, שבית המקדש ניתן בין שתי אותיות, ודעת ניתן בין שתי אותיות, כי ע"י תורה ותפילה אי אפשר לקשרם אל שרשם, מחמת שהם רחוקים מן האמת, כדאיתא בתלמי המלך (מגילה ט), כשהושיב שבעים ושניים זקנים לכתוב לו ספר תורה, וכתבו כולם: אלקים ברא בראשית וכו’. כי הוא רחוק מן האמת, והוצרכו להפוך את הצירופים.

 

כך הצדיק שרוצה לקשר את המון-עם הרחוקים מן התורה האמיתיות, צריך לדבר עמהם שיחת חולין, ולהלביש בהם התורה, רק שהוא מדבר בצירופים, ונקרא פסולת ארץ ישראל, כי אף שהם פסולת ארץ, אעפ"כ יש בהם תורה, שהיא בחינות ישראל:

 

וזהו פירוש הפסוק: עלו – היינו שאתם המון-עם עולים. זה בנגב – זה הוא בחינת הצדיק, כמו שכתוב (קהלת יב): כי זה כל האדם, ודרשו רז"ל (שבת ל), שכל העולם לא נברא אלא לצוות לזה, היינו הצדיק הוא בנגב, היינו פסולת ארץ ישראל, היינו שיחת חולין, ועל ידי זה יכול לקשר אתכם. ועליתם את ההר – היינו הדעת הנ"ל. ועוד, כי לפעמים הצדיק נופל ממדרגתו, וכשבא אחד מן המון-עם ומדבר עמו דברים של הבלי העולם, והצדיק נהנה ממנו, אז הוא מחיה להצדיק, והצדיק בא למדרגתו, ואחר כך יכול הצדיק להעלותם לבחינת הדעת. וזהו: עלו זה – היינו, כשהצדיק צריך לעלות למדרגתו, צריך אתה להיות בנגב, היינו לדבר עמו שיחת חולין כדי להחיותו, ועל ידי זה: ועליתם את ההר – שיוכל אז הצדיק לקשר אתכם לבחינת דעת, הנקרא הר, כנ"ל:

 

 

 

הנה נודע, כי יש שלש קליפות: רוח סערה, וענן גדול, ואש מתלקחת. וקליפת נוגה היא בין השלש קליפות ובין הקדושה, ולפעמים נכללת בקדושה, ולפעמים נכללת בקליפה, והיא בבחינת נשמת העשוקים, ודי למבין. וזהו בחינת סדרי בראשית, שלש שני ערלה, כנגד השלש קליפות הנ"ל, ורבעי הוא כנגד נוגה. והוא בחינות חשמ"ל, כי לפעמים נכללת במ"ל אורות. וזהו סוד מילה, כי יש שלש עורות, הם שלש קליפות, ועור דק רביעי, בחינת נוגה.