תורה קס- קסא- קסב- קסג

 

אם יתדבק עצמו לדברי התורה היוצאים מפי הצדיק, תמה אני איך אפשר אח"כ לסבול ולחפוץ חיי העולם הזה. וזהו (אבות פ"ד): כל הנהנה מדברי תורה נוטל חייו מן העולם. והבן היטב:

 

 

תורה קנח

 

כמה בני אדם סיפרו, שראו לפעמים אש בוער מרחוק, וקרבו לשם – ולא היה כלום, וכן נתראה גם כן לפעמים בדרך, וגם על הים לפעמים נתראה כך. וכבר נודע, שזה בא מן האדים העולים מן הארץ. ויש אדים שיש להם כח של גפרית, ועולים איזה אדים ונתקבצים זה עם זה, ומכה עליהם רוח קר מלמעלה, ונופלים למטה ומתחילין לבעור לפי שעה.

 

כמו כן יש כמה בני אדם, שלפעמים נבער ליבו להשם יתברך ומתחיל בעבודת השם יתברך, ולאחר שעה מתבטל וחוזר לקדמותו, ולפעמים נמשך חצי יום או איזה ימים או איזה שבועות, אך לא לנצח ולא לזמן מרובה. וזה בא מרשעים, היינו ממה שהרשעים מלאים חרטה. ואלו החרטות מתקבצים ובאים לאיזה אדם, וכפי מספר החרטות הבאים לו, כן נמשך הזמן שבוער ליבו להשם יתברך, כי מאלו החרטות נבער ליבו פתאום. אך לאו כל אדם שוה בזה, כי יש בני אדם שאינו בא לו התלהבות מאלו החרטות, רק ממקום אחר:

 

 

תורה קנט

 

דע, שיש אמצעי, והיא השכינה שהוא אמצעי בין בני אדם ובין השם יתברך, כביכול. וידוע שיש חילוק בין לימוד התורות, שלא כל אדם ואדם לומד בבחינה אחת, ומי שזוכה ללמוד להשכינה, שלימודו עולה להשכינה, אזי השכינה מקבלת הלימוד התורה ומעלה להשם יתברך, ונמשך מזה שפע, היינו שפע רוחניות ושפע גשמיות, כי בהתורה יש אש ומים, וכשהשכינה שהיא בחינת אמצעי, מקבלת התורה, אזי עולה כח האש למעלה, ונמשך ממנו שפע למעלה, לכל העולמות ולכל המלאכים ושרפים וכו’, וזה הוא שפע רוחניות. וכח המים נעשה מזה שפע גשמיות, ויורד לזה העולם.

 

וזה הוא בחינת ימין ושמאל שיש בהתורה, היינו: אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד (משלי ג). כי אורך ימים הוא לעולם שכולו ארוך, כמו שאמרו רז"ל (קידושין לט ע"ב), והוא בחינת שפע רוחניות, שהיא בחינת ימין, שזאת השפע היא לעולם שכולו ארוך, שהם עולמות העליונים. ועושר וכבוד, שהוא שפע גשמיות, היא בחינת שמאל.

 

אך לא כל אדם זוכה לזה שיהיה לימודו עולה להשכינה, כי לזה צריך שיהיה אדם יקר, ושיהיה לימודו רק להשכינה, היינו לאוקמא שכינתא מעפרא, ולא כל אדם זוכה ללימוד זה, ואף אם לומד ביראת שמים, וגם אם אומר שלימודו לאוקמא שכינתא מעפרא, עם כל זה מי יודע אם ראוי לכך, שיהיה לימודו להשכינה, וכשאין לימודו עולה להשכינה, אזי, כשהתורה יוצאת ואי אפשר לה לעלות אל מקום מכונה, וטבעה הוא להגביה את עצמה ולעלות, ובתוך כך נעשה לילה, ואזי יוצאין כל גרדיני נסומין וכו’, המבוארים בזוהר הקדוש (מקץ דף ר"ג ע"ב), והם מכים עליה, ונופלת למטה, ומתפזרת למטה לכל העולם, וכל בני עולם שואבים מהאויר, וכולם שואבים מזאת התורה שנתפזרה למטה מאויר, בהקיץ או בשינה.

 

ולפי מהות האדם שמגיע לו מהתורה הזאת, כן נעשה ממנה, כי אדם כשר וירא שמים אפילו מקטני הערך, או אדם גדול וצדיק, כשמקבלין מהתורות אלו שנתפזרו, אזי נעשה אצלו מזה ט"ל תורה (הקדמת התיקונים ובתיקונים מז"ח ובילקוט ישעיה כו), ומגיע להם מזה התעוררות חדש וחשק להתורה, והכל לפי מדרגת המקבל, לקצת נעשים מאלו התורות חידושין דאורייתא, כי כשמקבל מכמה תורות של כמה בני אדם, נעשה אצלו צירופין חדשים, ויוכל להשיג השגות מזה וחידושין דאורייתא, ולקטנים, שאינם יכולים להשיג ולחדש, מגיע להם מזה התעוררות חדש וחשק נמרץ להתורה, שהוא גם כן בחינת חידושין, שנתחדש החשק וההתעוררות אצלו.

 

וזה כשמגיע לבני אדם כשרים והגונים, אך כשמגיע לבני אדם שאינם כשרים, אזי נעשה היפך מזה, שנעשה אצלו מאלו התורות ל"ט מלאכות, שמגיע לו אדרבא חשק נמרץ והתעוררות חדש ליגיעות וטרחות ועבודת העולם הזה, שהוא ההיפך ממש מט"ל תורה, היינו ל"ט מלאכות, שהוא בחינת (בראשית ג): בזעת אפך תאכל לחם.

 

וזה הוא בחינת ימין ושמאל שיש בהתורה כנ"ל, היינו כשמגיע לאדם כשר, נעשה מזה טל תורה כנ"ל, היינו בחינת ימין, ולהיפך נעשה ל"ט מלאכות, זה הוא בחינת שמאל, כי בלימוד התורה העולה להשכינה נעשה מהימין ושמאל, מאש ומים, שפע רוחניות ושפע גשמיות, ובזה הלימוד שאינו יכול לעלות אל השכינה כנ"ל, ונתפזר באויר כנ"ל, נעשה מהימין ושמאל, מהאש וממים, טל או ל"ט מלאכות, לפי מהות המקבלים, כנ"ל.

 

ודבר זה הוא מבואר בגשמיות ממש, כי כשהאדם לומד, יוצאים הבלים ואדים מפיו, ואפילו אם לפעמים אינו מוציא דיבור מפיו, על כל זה בשעה שיושב על הספר ומעיין, יוצאים הבלים ואדים ממנו, ויש בהם חמימות ולחות, כידוע בטבע. ואלו ההבלים והאדים שיוצאים, הם בחינת אש ומים, וכשאינם יכולים לעלות אל המקום הצריך להם, ואזי בלילה מכה עליהם הנ"ל, היינו בחינת הגרדיני נמוסין וכו’ שיוצאין בלילה כנ"ל, ונתפזרים באויר, ובני אדם שואבין מהאויר, ואזי שואב כל אחד מכוחות התורות האלו, שנתפזרו באויר.

 

וכן באמת טל בגשמיות, יש בו גם כן שני כוחות – טוב ורע, להמית ולהחיות, ונעשה גם כן מהאדים העולים מן הארץ, ובלילה יש קרירות, ומכה עליהם הרוח קר מלמעלה, ונופלים למטה, ונעשה מהם טל, והוא חיות כל העשבים, ובהמות האוכלות ממנו נעשים שמנים, ויש מינים, שמזיק להם מאד הטל, וגם לבני אדם האוכלים מהטל מזיק להם, ומגיע טזה דבר ומיני חולאים ח"ו.

 

נמצא, שיש בהטל שני כוחות – להמית ולהחיות כנ"ל. כן נעשה מהתורות הנ"ל על ידי בחינות הנ"ל, שהם ממש בחינת הטל הגשמי נעשה מזה ט"ל, וצדיקים ילכו בם וכו, כנ"ל:

 

[אחר שאמר תורה הזאת, ענה ואמר: אבל לא מצאתי מקרא או איזהו מאמר רבותינו ז"ל למצוא בו דברים אלה, אפשר ימצא אחד, שיוכל למצוא דברים אלה באיזה מקרא או מאמר רבותינו ז"ל. והזכיר אז מה שאמר רבי יהושע (סוטה כז): מי יגלה עפר מעיניך, רבן יוחנן בן זכאי, שהיית אומר: עתיד דור אחד וכו’, שאין לו מקרא מן התורה, והלא רבי עקיבא תלמידך מוצא לו מקרא מן התורה]: