חלק ב-תורה ג- פדיון נפש

     

כי לא היה אז מי שיוכל להמתיק הדין, כי היה צריך לפדיון להמתיק הדין, ולא נמצא. כי באמת אחר ההמתקה והפדיון, אז דייקא טוב לרפאות החולה ע"י רפואות, כי אזי דייקא, אחר הפדיון וההמתקה, יש רשות לרופא לרפאות.

 

כי הנה באמת, איך יכול הרופא לחגור מותניו, לרפאות החולה ע"י רפואות וסמים, הלא אינו יודע הסם הצריך לרפואות אותו החולה, כי יש סמים הרבה שהם מסוגלים לרפואות החולאת, אך בודאי החולה אינו יכול להתרפא כי אם ע"י סם פלוני המיוחד לרפואותו, כפי שנגזר למעלה, כמו שאמרו רז"ל (ע"ז נה), שגוזרין למעלה, שיתרפא על ידי סם פלוני, ועל ידי איש פלוני, ביום פלוני. ואם כן, איך יכול הרופא להכניס עצמו לרפאות, הלא אינו יודע הסם שנגזר למעלה.

 

אבל אחר ההמתקה והפדיון, אז יכול לרפאות, כי מה שצריך שיתרפא דייקא ע"י סם פלוני ואיש פלוני, הוא מחמת מידת הדין, שכפי מידת הדין נגזר שיומשך החולאת עד אותו הזמן ויום פלוני, ועל כן נגזר שלא יוכל להתרפאות כי אם ע"י סיבות אלו, דהיינו סם פלוני ואיש פלוני, כדי שיומשך החולאת, עד יום פלוני, כי כפי הזמן שצריך שיומשך החולאת, כך גוזרין הסיבות לרפואתו, כדי שלא יוכל להתרפאות עד שיזדמנו יחד סיבות אלו: סם פלוני, ואיש פלוני, באופן שלא יהיה לו רפואה, כי אם ביום פלוני, אבל כשעושין פדיון וממתיקין הדין, ואזי נתבטל הגזירה, אזי קודם שגוזרין דין אחר, כי כשנמתק דין זה, אזי גוזרין דין אחר, ובין כך ובין כך, דהיינו אחר המתקת הדין הראשון קודם שגוזרין דין אחר, אזי יכול הרופא לרפאות החולה ע"י סמים, כי אזי אין דין, ואזי יוכל להתרפאות ע"י איזה סם שיהיה, כי אין צריך דווקא סם פלוני וכו’ מאחר שאין דין כנ"ל.

 

נמצא, שאי אפשר לרופא לרפאות, כי אם ע"י פדיון. שצריכין לעשות פדיון תחילה להמתיק הדין, ואז דייקא יש רשות לרופא לרפאות כנ"ל: