תורה קלה המשך – קלו- אל תדין את חברך

 

וזה פירוש: כי אקח מועד – כשאקבל את הימים טובים, אני מישרים אשפוט – היינו שאזכה לענוה, שהוא בחינת: מישרים אשפוט, כמו שאמרו חז"ל (חולין פט): מאי דכתיב: האמנם אלם וכו’, מה יעשה וכו’, יכול אף בדברי תורה? תלמוד לומר: צדק תדברון. יכול אפילו אם הֵגיס דעתו? תלמוד לומר: מישרים תשפטו בני אדם. וזה: כי אקח מועד אני מישרים אשפוט – ע"י שאקבל את המועדים, על יד זה אזכה לענוה, שהוא בחינת מישרים אשפוט כנ"ל. וזהו גם כן ענין המבואר במקום אחר על פסוק: ארץ אוכלת יושביה (לעיל בסימן קכט), כי הקטנות בטל לגבי גדלות, ונאכל ונתהפך למהות הצדיק:

 

עוד שמענו בענין זה: אם הוא מקושר להצדיק יוכל להרגיש קדושת יום טוב, כי הצדיק הוא בחינת קדושת יום טוב כנ"ל. והסימן על זה, אם הוא מקושר להצדיק, הוא אם יש לו שפלות, כי טבע הקטנות – שיתבטל לפני גדלות כנ"ל. ועיקר ההתקשרות הוא אהבה, שיאהב את הצדיק אהבה שלימה, כמו שכתוב (בראשית מד): ונפשו קשורה בנפשו, ותרגומו: חביבא ליה כנפשיה, וכמו שכתוב (שמואל א, יח): ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד. ואהבתו את הצדיק יהיה יותר מאהבת נשים, כמו שכתוב (שמואל ב, א): נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים. אזי, ע"י ההתקשרות להצדיק, יכול לקבל קדושת יום טוב כנ"ל, כי עיקר יום טוב תלוי בצדיקים, כי עיקר בחינת יום טוב הוא, להעלות בחינת מלכות דקדושה מבין הקליפות, לבטל מלכות ארבע מלכויות דסיטרא-אחרא, כי מלכות נקראת דל"ת, בגין דלית לה מגרמה כלום, כי אין מלך בלא עם, ונמצא דלית לה מגרמה כלום.

 

והמלכות דקדושה, שהיא בחינות דל"ת, נפלה ונעשה ממנה ארבע מלכויות דקליפה, וביום טוב צריך להעלות המלכות דקדושה מהארבע מלכויות דסיטרא-אחרא, וזהו שכתוב (שם יא): ויהי לעת תשובת השנה לעת צאת המלכים. פירוש: יום טוב נקרא תשובת השנה, כי כל הימים טובים הם ימי דין, כמו שכתוב (ר"ה טז): בארבעה פרקים העולם נידון: בפסח וכו’, וצריך לשוב בתשובה, ועל ידי זה יוצא המלכות מבין הקליפות ונתבטל ממשלתם, כמו שאמרו רז"ל (יומא פו ע"ב): גדולה תשובה, שמקרבת את הגאולה, שנגאלין ע"י תשובה מהמלכות דקליפות.

 

וזהו: לעת תשובת השנה לעת צאת המלכים, שאז יוצא מלכות דקדושה, שהיא בחינות דל"ת, מבין הקליפות, ונתבטל כח הארבע מלכויות דסיטרא-אחרא. ועיקר – לבטל כח מלכות עמלק, כי היא כוללת הארבע מלכויות, כמו שכתוב (במדבר כד): ראשית גויים עמלק. ועל כן כשהרג שמואל את אגג מלך עמלק, נאמר (שמואל א, יח): וישסף שמואל את אגג, ופרש רש"י: חתכו לארבע, שחתף הארבע מלכויות דסיטרא-אחרא, לבל יהיה להם כח וממשלה מהמלכות דקדושה, שהיא בחינות דל"ת, כי העלה המלכות דקדושה מהם.

 

וזה נעשה ביום טוב כנ"ל, וזהו: וישסף, ו"ו יו"ד הוא פעולה, ושורש התיבה הוא ש.ס.ף והוא ראשי תיבות: ש’בועות ס’וכות פ’סח, שהם הימים טובים, שאז יוצא המלכות דקדושה, כי הימים טובים הם ימי דין, שהיא בחינת יראה, בחינת מלכות, כמו שכתוב (אבות פ"ג): אלמלא מוראה של מלכות. ועל כן נאמר בעמלק (דברים כה): ויזנב בך כל הנחשלים וכו’ ולא ירא אלקים, כי עיקר כוחו היה מחמת שלא העלו את המלכות דקדושה, מחמת שלא היה להם יראת אלקים, שהוא בחינת מלכות כנ"ל.

 

ועל כן בכל יום טוב יש ארבע מצוות: בפסח – ארבע כוסות, בסוכות – ארבעה מינים, בשבועות – לימוד התורה, שהוא בארבע בחינות: אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה (איוב כח, וע’ ב"ר פ’ כ"ד, תשא פ’ מ), כנגד המלכות שהיא בחינת דל"ת, שיוצאת ביום טוב מבין הקליפות כנ"ל. והתלמידי חכמים הם בחינת מלכות, כמו שאמרו רז"ל (גיטין סב): מאן מלכי – רבנן, כי הם מעלים את המלכות, על כן עיקר קדושת יום טוב נעשה על ידם. וכשמקבלים קדושת יום טוב, יש לו ענוה ושפלות כנ"ל. וזהו (משלי כב): עקב ענוה יראת ה’, כי יראה הוא בחינת מלכות כנ"ל. ואברהם אבינו טרח גם כן על זה, ורדף ארבעת המלכים להעלות מהם המלכות, ויצא ממנו יצחק וישמעאל, יעקב ועשו – כנגד ארבעה בנים: אחד חכם וכו’: (מן "עוד שמענו" עד כאן, כל זה מבואר היטב לעיל בהתורה "מישרא דסכינא" בסימן ל, עיין שם):

 

ועל ידי זה נפתח רחמה של המקשה לילד, כמובא בעץ חיים (שער לה פ"ג): כשם שיש צירים ודלתות לבית, כך יש צירים ודלתות לאשה (בכורות מה), ומהשתי דלתין נעשה צורת ם (מ"ם) סתומה, ששם נוצר הולד וכו’, עיין שם. וצריך לחתוך ה"ם" לשני דלתין, כדי שיצא הולד. וזהו: וישסף – חתכו לארבע, שחתך המ"ם לשני דלתין, והבן: (ביאור ענין זה של המקשה לילד, יתבאר במקום אחר):

 

 

 

זהו מה שאמרו רז"ל (שם פ"א): הוי דן את כל אדם לכף זכות. כי כשיש מחלוקת על אדם צריך לחקור למצוא זכות בחברו במה שחולק עליו כדי לדונו לכף זכות. כי המחלוקת לא ימנע משני פנים: או מחמת שחברו גדול ממנו במעלה, ועל כן חולק עליו על שלא הגיע למדרגתו, ואזי צריך להשתדל שיגיע הוא גם כן למדרגת חברו, בכדי שיהיו שניהם שווים, ואזי לא יהיה מחלוקת. או לפעמים להיפך, שהוא גדול מחברו, והמחלוקת – מחמת שחברו מתקנא בו על שלא הגיע למדרגתו, ועל כן צריך לדונו לכף זכות, ובזה הוא מעלה חברו לכף זכות, ואז הם במקום אחד, היינו במדרגה אחת, ואזי בודאי לא יהיה מחלוקת, כי המחלוקת הוא רק מחמת שהם משונים זה מזה: או שחברו גדול ממנו או שהוא גדול מחברו כנ"ל, אבל אם יהיו שניהם במקום אחד, במדרגה אחת, בודאי לא יהיה מחלוקת, כי בדבר אחד אין שייך מחלוקת.

 

וזהו: אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו. היינו, שתשתדל שתהיה עמו במקום אחד, במדרגה אחת, מאחד משני פנים הנ"ל, ואזי בודאי לא יהיה מחלוקת, כי בדבר אחד אין שייך מחלוקת. ובזה שמעלה את חברו לכף זכות יוכל להיות שחברו יחזור בו, ולא יהיה שוב מחלוקת, או שיהיה לו מפלה, כי יוכל להיות שגחלים אתה חותה על ראשו, בזה שאתה מעלהו לכף זכות.

 

וזהו: הוי דן את כל אדם לכף זכות – דן דייקא, כי הוא בחינת דין ומשפט ממש. כי ידוע, שקודם שעולין לאיזה מדרגה, דנין את האדם. ועל כן, בזה שאתה דן אותו לכף זכות ואתה מעלהו למדרגה יותר גבוה, דנין אותו, וכפי שיצא המשפט כן יקום: