תורה רי-ריא-ריב-קיג-ריד-רטו

 

על ידי משא ומתן באמונה הוא מקיים ואהבת, כמו שאמרו חז"ל (יומא פו): ואהבת – שיהא שם שמים מתאהב על ידיך וכו’. וכשמקיים ואהבת, על ידי זה יהיה לו פרנסה בלא יגיעה וטורח, כי אמרו חז"ל (פסחים קיח): קשין מזונותיו כקריעת ים סוף, וקריעת ים סוף היה ע"י זכות אברהם, בחינת ואהבת, כמו שאמרו חז"ל: וישב הים לפנות בוקר – דא בוקר דאברהם.

 

נמצא כשהגיע עת הבוקר, בחינת אברהם, אזי יצא מקישוי לקל, כי עד הבוקר היה קשה לפניו קריעת ים סוף, נמצא על ידי משא ומתן באמונה אחוז בבחינת ואהבת, בחינת אברהם, אזי אין קשין לו מזונותיו:

 

 

 

מה שהעולם נוסעין על ראש השנה לצדיקים – כי עיקר המתקת הדינין אינו אלא על ידי קדושת וטהרת המחשבות, כי שם שרשם. (כמ"ש) [כמובא בזוהר]: כלא במחשבה איתברירו. ואי אפשר לבוא למוחין זכים אלא ע"י התקשרות לצדיקים, (כמובא בזוהר) [כמו שכתוב]: ויקח משד את עצמות יוסף, משה הוא בחינת מוחין, ויוסף הוא בחינת צדיק, היינו שאין שלימות למוחין אלא ע"י התקשרות לצדיקים. וראש השנה הוא מקור הדינים של כל השנה, וצריך לטהר את מחשבתו כדי להמתיקם, ובשביל זו נוסעין לצדיקים, כדי לזכות לקדושת המחשבה:

 

 

 

זה בחינת מחאת כף אל כף, כי על ידי זה מביטין בתמונת ה’. כי תמונת ה’, היינו דמיונות שאנו מדמין אותו: רחום וחנון ושאר כינוים ודמיונות שאנו קורין אותו, כל אלו הדמיונות גילו הנביאים, ונביאים זה בחינת דיבור התפילה, כמו ניב שפתים, וכשאנו מדברים בשפתינו או התמונות והדמיונות ומוחאין בכפים, אזי נתקיים (הושע יב): ביד הנביאים אדמֶה, כי הנביאים הם הדיבורים, והכפים הם יד הנביאים, ואז הדמיון נתגלה, בבחינת: וביד הנביאים אדמֶה, ונתקיים (במדבר יב): ותמונת ה’ יביט:

 

גם מחאת כף זה בחינת (יחזקאל י): וידי אדם מתחת כנפיהם, כי הכנפים הם הדיבורים, בבחינת (קהלת י): ובעל כנפים יגיד דבר:

 

גם נכלל התפילה בתוך תורה שבכתב ותורה שבעל פה, שהם שני ידים: יד כותבת ויד חותמת:

 

כח הדיבור בא ע"י התקשרות לצדיקים, כמובא: פה איתקריאת מסיטרא דצדיק :

 

(מסימן ר"ט עד כאן לשון רבינו ז"ל)

 

 

 

דע, שיש שם שכשהקב"ה רוצה להסתיר ולכסות את האדם מן הבעל דבר להציל אותו ממוות שנגזר עליו, אזי הוא מסתיר ומכסה אותו בזה השם, ואזי הבעל דבר משוטט ומחפש סביבות זה האדם לבקש לו מקום שיוכל להכנס תחת המסתר והמכסה להזיק לזה האדם, אך תיכף כשמביט עליו נסתלק ואין לו כח מחמת זה השם.

 

אבל דע, שכשחס ושלום מוצא מקום לכנוס תחת המסתר והמכסה לשלוט על האדם, אזי אדרבא מקבל עוד הבעל דבר יותר כח מזה השם, וזה בחינת מה שכתוב בזוהר הקדוש (פנחס ד’ רלו), שראה פנחס המ"ם של מוות משוטטת אז, היינו כי המ"ם היא בחינת הסמך-מם המשוטט סביב סביב כנ"ל:

 

ודע, שהשם הנ"ל הוא שם סאל, ויוצא מפסוק (תהלים לב): א’תה ס’תר ל’י, מראשי תיבות, והמם של מ’צר תצרני הוא בחינת המ"ם הנ"ל, בחינת הסמך-מם המשוטט סביב המכסה והמסתר הנ"ל לשלוט על האדם כנ"ל, ואם ח"ו מוצא מקום לשלוט, אזי מקבל יותר כח מזה השם, כי נצטרף המ"ם להשם סא"ל הנ"ל, ונעשה צירוף שמו "סמאל", על כן צריך להפסיק בין תיבות "אתה סתר לי", לתיבת "מצר", כדי שלא לעשות צירוף שמו ח"ו, ואזי כששולט על האדם ח"ו, ומקבל עוד כח מזה השם כנ"ל, אזי נעשה מהשם הנ"ל: ס’וף א’דם ל’מות (ברכות יז), שהוא ראשי תיבות שם סא:ל הנ"ל. אבל כשמשמרין את עצמן בכח השם הנ"ל, אזי השם הוא מכסה ומסתר, בחינת: א’תה ס’תר ל’י, וגם מ’צר תצרני ותשמרני:

 

 

תורה ריד

 

בדורות הראשונים, כשהיו יודעים יום מיתתם, היו עוסקים בתורה כל היום, ולא היה שליטה להבעל דבר עליהם, ועכשיו מצינו בני אדם שמתו באמצע לימודם. דע, שאם הלימוד כהוגן, בודאי אין לו שום כח, אבל אם אין הלימוד כראוי, בפרט לימוד גמרא, אם אין הלימוד כראוי, אזי הוא מקבל יותר כח מהלימוד, כי "תלמוד" בחינת אותיות של שמה "לילית", על כן יש כח בלימוד התלמוד או להכניע אותה, או להיפך ח"ו:

 

 

תורה רטו

 

דע, שיש עשרים וארבעה מיני פדיונות, כי יש עשרים וארבעה בתי דינים, וכנגד כל בית-דין ובית-דין יש פדיון מיוחד להמתיק הדין שיש שם. על כן לפעמים אינו מועיל הפדיון שעושין, כי לא כל אחד ואחד יודע כל העשרים וארבעה פדיונות, ואפילו אם יודע אותם אינו עושה כולם, ועל כן כשאין עושה הפדיון המיוחד לאותו הדין, על ידי זה אינו מועיל.

 

אך דע, שיש פדיון אחד שכולל את כל העשרים וארבעה בתי דינין, ויכול להמתיק כל העשרים וארבעה בתי דינים, ולזה הפדיון צריך עת רצון, בחינת התגלות מצח הרצון, כמו בשבת במנחה, בחינת: ואני תפילתי וכו’, עת רצון וכו’ (תהלים סט). אך אפילו הצדיקים, לאו כל אחד יודע זה הפדיון, ולא נמצא כי אם חד בדרא שידע זה הפדיון, ופעמים אפילו כשזה הצדיק עושה פדיון, אעפ"כ אינו מועיל, וזו מחמת כי גם למעלה תאבים מאד לפדיון כזה, כי לאו בכל פעם בא להם מלמטה פדיון כזה, שיוכל להמתיק כל העשרים וארבעה בתי דינין בבת אחת, ועל כן כשבא להם זאת ההמתקה, הם משתמשים עמה לצורך דבר אחר, דהיינו שעל ידי זה הפדיון וההמתקה נעשין גרים, כי כל זמן שיש עכו"ם בעולם, חרון אף בעולם, וכשממתיקין הדין והחרון אף, נמתק העכו"ם ונעשין גרים.