תורה רסו- רסז- רסח- רסט- רע- רעא

 

 

טעם שמיתות בהמות וחיות בלא זמנן הוא ע"י שאינן נזהרין במצות סוכה כראוי, כי סוכה בחינות אמא דמסככא על בנין (תיקונים ד"ג), בחינות: אם לבינה תקרא (משלי ב). וזהו בחינות ההבדל שבין גדר אדם לגדר בהמה, כמו שאמרו רז"ל (ברכות י): ברכי נפשי את ה’, ואל תשכחי כל גמוליו – שעשה לה דדים במקום בינה, אבל הבהמה יונקת מדדי בהמה למטה.

 

וזהו ההפרש שבין גדר אדם לבהמה – שהאדם יונק מדדי אדם, שהוא במקום בינה, בחינות: אם לבינה תקרא, בחינות סוכה, אבל הבהמה יונקת מדדי בהמה שהם למטה, ועל כן כשפוגם במצות סוכה, אזי נופל מבחינות דדי אדם, שהם במקום בינה, בחינות סוכה, ואזי נופל לבחינת דדי בהמה ויונק משם, נמצא, שיונק משפע של הבהמה, ועל כן יונק את חיותם, ועל ידי זה הם מתים, על ידי שנוטל מהם את השפעתם. ולפי הפגם שפגם בסוכה, כן הוא נפילתו, וכן נוטל את השפע של הבהמות, וכמו כן גורם מיתות הבהמות והחיות. וזהו בחינת: ולמקנהו עשה סוכות (בראשית לג) – כי הסוכה הוא בשביל מקנהו כנ"ל:

 

גם העוסקין בבנין, מזיק להם, כמו שאמרו רז"ל (סוטה יא): כל העוסק בבנין, מתמסכן, כי צריך לבנות הבית בחכמה ושכל, ואזי אין מזיק לו הבנין, ואזי ראוי לו לבנות בית, כמו שכתוב (משלי כד): בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן, ובדעת חדרים ימלאו  (כי יש לו מקום להכניס השפע).

 

אבל כשבונה בלא שכל, אזי מזיק לו, ועל כן מתמסכן, כי זה עונשו על שפגם בחכמה, כי היה ראוי לו לבנות הבית בחכמה כנ"ל, ועל כן עונשו שמתמסכן, שזה בחינות פגם החכמה, בחינות: חכמת המסכן בזויה (קהלת ט). ועל כן על ידי הסוכה, שהיא בחינת שכל, בחינות אם לבינה כנ"ל – על ידי זה יכול לבנות בית בבחינת: בחכמה יבנה בית וכו’ כנ"ל:

 

וזה בחינת: ויעקב נסע סוכותה ויבן לו בית (בראשית שם), כנ"ל:

 

וזה בחינת שבועות, כי שבועות וסוכות הם אחד, כי התורה יוצאת מבינה שהיא בחינת סוכה, כמו שכתוב (משלי א): ואל תטוש תורת אמך, בחינת אם לבינה, שהוא בחינת סוכה כנ"ל:

 

ועל כן תיכף אחר סוכות הוא שמחת תורה, כי מבחינת סוכה משם יוצאת התורה. נמצא על ידי שנכנסו בסוכה נעשים בעצמם בבחינות התורה, כי משם יוצאת התורה כנ"ל, ואז מתחלת התורה, שהוא בראשית, בחינות בית,

היינו בית דבראשית, בחינת: ויעקב נסע סוכתה ויבן לו בית כנ"ל. וזהו בחינת סיון, שאז הוא זמן מתן תורה, ראשי תיבות: ו’יעקב נ’סע ס’וכתה ו’יבן לו בית וכו’, כנ"ל:

 

           

תורה רסז

 

שבועות הוא רפואה להריאה, כי חמישה כנפי ריאה כנגד חמישה חומשי תורה, (תיקון כה), ובשבועות מקבלין התורה, יכולין לקבל חיות חדש:

 

 

 

כשאין האדם מסתכל על התכלית, למה לו חיים. והנה הנפש מתגעגעת תמיד לעשות רצון יוצרה, וכשרואה שאין האדם עושה רצונו יתברך ח"ו, אזי היא מתגעגעת מאד לחזור לשרשה, ומתחלת להמשיך עצמה להסתלק מגוף האדם, ומזה נחלה האדם, על ידי שנחלש כח הנפש, ע"י שממשכת עצמה ממנו מחמת שאין ממלא רצונה, כי היא רוצה רק שיעשה רצון המקום ברוך-הוא.

 

ומה שהאדם חוזר לבריאותו על ידי רפואות, הוא מחמת שהנפש רואה שזה האדם יכול לכוף עצמו לעשות היפך תאוותו ורגילותו, כי הוא מורגל באכילת לחם ושאר מאכלים, ועכשיו כופה תאוותו ומקבל רפואות וסמים מרים בשביל בריאותו, ומחמת שהנפש רואה שהוא יכול לכוף תאוותו בשביל איזה תכלית, על כן היא חוזרת אליו, כי היא מצפה שיכוף תאוותו בשביל התכלית האמיתי – לעשות רצון יוצרו יתברך:

 

           

 

מדירת הצדיק ניכר מעשה הדור. וסימן לדבר: והיא יושבת תחת תֹמֶר (שופטים ד), ואמרו חז"ל (מגילה יד): מה תמר אין לו אלא לב אחד, אף ישראל כן: (עד כאן לשונו ז"ל).

 

 

 

כמו שיש התעוררות מאדם לחברו, כגון כשרואין שאחד אומר בקשות וסליחות בהתעוררות בלב נשבר, אזי חברו מתעורר ממנו גם כן, כי מתעורר מחברו ומתחיל להסתכל על עצמו, ונתעורר גם כן ומתחיל לומר גם כן בקשות בהתעוררות הלב, כמו כן יש אצל האדם עצמו התעוררות מיניה וביה, שמתעורר מתוך דברי עצמו, דהיינו שאומר בקשות ותחינות בהתעוררות וצועק: וי לי! ובתוך כך נתעורר מזה ומתחיל להסתכל על עצמו: היכן אני, ומי צועק כך, הלא וי לי, לי ממש. ומתחיל שנית לצעוק וי לי, לי דייקא. ואף שבתחילה נדמה לו כאילו גם כן אומר באמת כראוי, עם כל זה אחר-כך רואין ההפרש בין קודם לאחר כך. והבן:

 

 

תורה רעא

 

צריך שיהיה להאדם עזות דקדושה, כמבואר בכמה מקומות, כמו שכתוב (אבות פ"ה): הוי עז כנמר, וכמובא לעיל. ואפילו נגד הרב בעצמו צריך שיהיה לו עזות, שיעז פניו לדבר עמו כל מה שצריך, ולא יתבייש. וזה שאחד מקורב יותר, הוא רק ע"י שיש לו עזות יותר, ומחמת זה מדבר עמו יותר.

 

אך זה תלוי בזה, שזה שיש לו עזות לדבר, הוא מחמת עבודתו, שהוא עושה ועובד הרבה את ה’, ומחמת זה יש לו עזות לדבר עם הרב, ומחמת זה שהוא מדבר עמו, על ידי זה עושה ועובד הרבה, על ידי שמתעורר ביותר על ידי שמדבר הרבה עמו.

 

נמצא, שזה תלוי בזה. וכן יש כמה דברים בעולם שהם תלויים זה בזה, ואין יודעין מהיכן ההתחלה, כי כל אחד מתחיל מחברו, כי זה תלוי בזה כנ"ל: