חלק ב-תורה ה- המשך

וכשנתתקן המוח בבחינת משה, בחינת תפילין כנ"ל, אזי גם בבחינת הסתלקות משה, דהיינו כשנסתלקין המוחין, אזי גם הרשימה שנשאר, שהיא בחינת שינה, היא טובה גם כן מאד, בבחינת (קהלת ה): מ’תוקה ש’נת ה’עובד – ראשי תיבות "משה".

 

כי לפעמים נסתלקין המוחין אצל הרב, וכן אצל התלמידים, כי אין המוחין קבועים תמיד, ובשעת ההסתלקות, אזי הוא בחינת הסתלקות משה, שהוא הדעת, בחינת שינה, וע"י תיקון המוחין, ע"י הישיבה כנ"ל, אזי גם בשעת ההסתלקות הדעת, שהוא בחינת הסתלקות משה, בחינת שינה, אזי גם בחינת השינה מתוקה וטובה, בבחינת: מ’תוקה ש’נת ה’עובד כנ"ל, כי ע"י תיקון המוחין בבחינת משה, על ידי זה הוא תיקון השינה, בבחינת חלום ע"י מלאך כנ"ל.

 

וזהו, מתוקה שנת העובד. מתוקה דייקא, בחינת מיין מתיקין, בחינת תיקון הברית, שהוא בחינת מיין מתיקין (כמובא (במ"א) בליקוטי הראשון בסי’ נ’), היפך פגם הברית, שהוא בחינת מיין מרירין, שהיא בחינת פגם טומאה הנ"ל, ח"ו. אבל ע"י תיקון המוחין כנ"ל, על ידי זה השינה מתוקה, בבחינת מיין מתיקין, בבחינת תיקון הברית כנ"ל.

 

וזהו: אם מעט ואם הרבה יאכל, היינו שאין מזיק לו האכילה, שעל ידה בא ח"ו, טומאה הנ"ל בחלום בשינה כנ"ל, כי נתתקן בחינת השינה, ע"י תיקון המוחין כנ"ל. כי ע"י תיקון המוחין, גם השינה שהיא בחינת הסתלקות הדעת, היא גם כן טובה ומתוקה מאד כנ"ל:

 

כי באמת צריכין דייקא לסלק את המוח, כי צריכין להשליך כל החכמות ולעבוד את ה’ בפשיטות, כי צריך שיהיו מעשיו מרובין מחכמתו (אבות פ"ג), ולא המדרש הוא העיקר, אלא המעשה (שם פ"א), ועל כן צריכין לסלק כל החכמות ולעבוד את ה’ בפשיטות, בלי שום חכמות. לא מיבעיא חכמות של שטות, של סתם בני אדם, אלא אפילו חכמות גמורות, אפילו מי שיש לו מוח גדול באמת, כשמגיע לאיזה עבודה, הוא צריך להשליך כל החכמות, ולעסוק בעבודתו יתברך בפשיטות. וצריך אפילו להתנהג ולעשות דברים שנראה כמשוגע בשביל עבודת השם, בבחינת (משלי ה): באהבתה תשגה תמיד, כדי לעשות מצוותיו ורצונו יתברך, כי צריכין להתגלגל בכל מיני רפש וטיט בשביל עבודת השם ומצוותיו יתברך, ולאו דווקא מצוה ממש, אלא כל דבר שיש בו רצון השם יתברך נקרא מצוה.