חלק ב-תורה צט- -ק -קא -קב

אמר, שעיקר ההתבודדות והשיחה בינו לבין קונו בשלמות הוא כשיפרש שיחתו כל כך לפני השם יתברך, עד שיהיה סמוך מאד שתצא נשמתו, חס ושלום, עד שכמעם יגווע ח"ו, עד שלא תהיה נשמתו קשורה בגופו כי אם כחוט השערה מעוצם צערו וגעגועו וכיסופיו להשם יתברך באמת. וכן מבואר בדברי רז"ל (תענית ח), שאמרו: אין תפילתו של אדם נשמעת, אלא אם כן משים נפשו בכפו וכו’. היינו כנ"ל:

 

ואמר: הלא כשהשם יתברך עוזר בהתבודדות, אזי ההתבודדות הוא כאשר ידבר איש אל רעהו :

 

 

סיפרו לי שאמר, שמקטן ועד גדול א"א להיות איש כשר באמת, כי אם ע"י התבודדות. והיה מזכיר כמה וכמה צדיקים מפורסמים אמיתיים, ואמר, שכולם לא באו למדרגתם כי אם ע"י התבודדות. וגם תפס איש אחד פשוט מנכדי הבעל-שם-טוב ז"ל, ואמר: גם זה מפרש שיחתו בכל פעם לפני השם יתברך בבכיה גדולה. ואמר, שזרע הבעל-שם-טוב רגילים בזה ביותר, כי הם מזרע דוד המלך, עליו השלם, וכל עסקו של דוד היה ענין זה, שהיה משבר ליבו מאד לפני השם יתברך תמיד, שזהו עיקר ספר תהלים שיסד, כמבואר במקום אחר:

 

 

 

אמר, שעל ידי אמירת תיקון חצות יכולין לפרש שיחתו את כל אשר עם לבבו כמו על ידי התבודדות. כי מסתמא אין אומרים חצות על העבר, ועיקר אמירת חצות הוא על מה שנעשה עכשיו עם האדם, וכשיאמר חצות בבחינה זו, יכילין למצוא כל אשר עם לבבו בתוך אמירת חצות:

 

וכן אמירת תהלים וכיוצא צריך לראות, שימצא את עצמו בתוך כל מזמורי תהלים ובתוך כל התחינות ובקשות וסליחות וכיוצא. ובקל בפשיטות בלי חכמות יכולין למצוא את עצמו בתוך כל התחינות ובקשות, ובפרט בתהלים, שנאמר בשביל כלל ישראל, בשביל כל אחד ואחד בפרט. וכל אדם, כל המלחמות היצר שיש עליו וכל מה שנעשה עמו, הכל מבואר ומפורש בתהלים, כי עיקרו נאמר על מלחמות היצר הרע וחילותיו, שהם עיקר האוייבים והשונאים של האדם, שרוצים למונעו מדרך החיים ולהורידו לשאול תחתיות ח"ו, אם לא ישמור עצמו מהם.

 

ורק על ענין מלחמה זאת נתייסד כל ספר תהלים, כי עיקר כלל ושורש ויסוד של כל העצות להתקרב להשם יתברך, הוא רק אמירת תהלים ושארי תחינות ובקשות והתבודדות לפרש שיחתו בינו לבין קונו, לבקש מלפניו שיקרבהו לעבודתו יתברך, ורק על ידי זה זוכין לנצח המלחמה, אם יהיה חזק ואמיץ מאד תמיד להעתיר ולהתפלל ולהתחנן לפני השם יתברך תמיד, יהיה איך שיהיה, אז בודאי ינצח המלחמה. אשרי לו. כך הבנו מדברי רבינו ז"ל:

 

כי אף על פי שנמצאים כמה עצות טובות בספרי רבינו ז"ל, שהם מלאים עצות להתקרב להשם יתברך, אף על פי כן על-פי-רוב קשה להאדם לקיים העצה בעצמה. על כן העיקר הוא תפילות ותחינות ובקשות, יהיה איך שיהיה, על כל פנים ידבר בפיו באיזה בחינה שהוא, ויבקש מהשם יתברך תמיד, שיוציא אותו מחושך לאור ויחזירהו בתשובה שלמה באמת, ואל יתן דמי לו עד שיענהו.

 

ואף על פי שהוא קורא וצועק להשם יתברך זה זמן רב מאד, ועדיין הוא רחוק מאד מאד, אף על פי כן אם יהיה חזק ואמיץ בתפילות ובקשות, בודאי סוף כל סוף יענהו השם יתברך ויקרבו לעבודתו באמת, בודאי בלי ספק, רק חזק ואמץ. וכמו שאמרו רז"ל (ברכות לב), שתפילה צריך חיזוק, כמו שכתוב (תהלים כז): קוה אל ה’, חזק ויאמין ליבך וקוה אל ה’, ופירש רש"י: ואם לא תתקבל תפילתך, חזור וקוה. וכן לעולם, עד ישקיף וירא ה’ משמים:

 

וכבר מבואר זאת בדברינו כמה פעמים. אך צריכין לכפול ולשנות זאת ולזכור זאת בכל יום ויום, כי יש כמה וכמה מיני חלישות ובלבולים על זה בלי שיעור, מה שאין הפה יכול לדבר והלב לחשוב. על כן צריכין לחזור זאת אלפים פעמים, כדי שיתחזק ויתאמץ לעמוד על עמדו להתפלל ולהתחנן לפני השם יתברך תמיד, שיקרבהו לעבודתו, יהיה איך שיהיה. נישא לבבינו אל כפיים אל אל בשמים. כי לא יטוש ה’ את עמו ונחלתו לא יעזוב. חסדי ה’ כי לא תמנו, כי לא כלו רחמיו:

 

 

 

פעם אחד באתי אליו ז"ל, וסיפר לי, שזה בסמוך היה אצלו רב אחד, ודיבר עמו, ואמר לפניו תורה. (היינו שרבינו ז"ל אמר לפני הרב הנ"ל תורה). ולא זכיתי שיחזור ויאמר אותה התורה לפני, רק אלו הדיבורים שמעתי מפיו הקדוש, שסיפר לי, שאמר אז מענין בועז ורות, שבועז ורות הם סוד סמיכת גאולה לתפילה, כי בועז הוא בחינת גואל, כמו שכתוב (ברות ג): כי גואל אנכי וכו’, ורות היא בחינת תפילה, כמו שאמרו רז"ל (ברכות ז ע"ב): למה נקרא שמה רות? שיצא ממנה דוד, שריוה להקב"ה בשירות ותשבחות. והיה מובן מדבריו ז"ל, שגילה בזה תורה גבוהה, אך לא זכיתי לשומעה:

 

גם שמעתי בשמו שאמר אז, שכל ההשנות הגבוהות מאד שהוא משיג, אינו עולה אצלו כנגד איזה דיבור שהוא מגלה בפני העולם. כי בכל דיבור ודיבור שהוא מגלה בפני העולם תלויים בו כל העולמות, עליונים ותחתונים: (פירוש, כי אע"פ שבודאי ההשגות שלו שאינו מגלה הם גבוהים אלפים ורבבות פעמים בלי שיעור כנגד מה שהוא מגלה בפני העולם, כמבואר מזה במקום אחר כמה פעמים, אבל אף על פי כן זה אינו חשוב ויקר בעיניו כ"כ, מאחר שאינו מזכה את ישראל כ"כ בזה. והעיקר הוא אצלו, כשהעולם זוכין לשמוע ממנו איזה דיבור, כי בכל דיבור וכו’ כנ"ל):