מסכת כתובות פרק ט משנה א-ב

ט,א  הכותב לאשתו, דין ודברים אין לי בנכסייך–הרי זה אוכל פירות בחייה; ואם מתה, יורשה.  אם כן למה כתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך–שאם מכרה ונתנה, קיים.  כתב לה, דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן–הרי זה אינו אוכל פירות בחייה; ואם מתה, יורשה.  רבי יהודה אומר, לעולם הוא אוכל פירי פירות–עד שיכתוב לה, דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן, ובפירי פירותיהן עד לעולם.  כתב לה, דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן ובפירי פירותיהן בחייך ובמותיך–הרי זה אינו אוכל פירות בחייה; ואם מתה, אינו יורשה.  רבן שמעון בן גמליאל אומר, אם מתה, יירשנה:  שהתנה על הכתוב בתורה; וכל המתנה על הכתוב בתורה, תנאו בטיל.

ט,ב  מי שמת, והניח אישה ובעלי חוב ויורשין, והיה לו פיקדון או מלווה ביד אחרים–רבי טרפון אומר, יינתנו לכושל שבהן.  רבי עקיבה אומר, אין רחמים בדין, אלא יינתנו ליורשין–שכולן צריכין שבועה, ואין היורשין צריכין שבועה.  [ג] הניח פירות תלושין מן הקרקע–כל הקודם בהן, זכה.  זכת האישה יתר על כתובתה, ובעל חוב יתר על חובו–המותר, רבי טרפון אומר, יינתנו לכושל שבהן.  רבי עקיבה אומר, אין רחמים בדין, אלא יינתנו ליורשים–שכולם צריכין שבועה, ואין היורשין צריכין שבועה.