מסכת נדרים פרק ח משנה ד-ה

ח,ד  קונם יין שאיני טועם השנה, ונתעברה השנה–אסור בה ובעיבורה.  עד ראש אדר, עד ראש אדר הראשון.  עד סוף אדר, עד סוף אדר השני.  רבי יהודה אומר, אמר קונם יין שאיני טועם עד שיהא הפסח–אינו אסור, אלא עד לילי הפסח, שלא נתכוון זה, אלא עד שעה שדרך בני אדם לשתות יין.  [ו] אמר קונם בשר שאיני טועם עד שיהא צום–אינו אסור, אלא עד לילי הצום, שלא נתכוון זה, אלא עד שעה שדרך בני אדם לאכול בשר.  רבי יוסי בנו אומר, אמר קונם שום שאיני טועם עד שתהא שבת–אין אסור, אלא עד לילי שבת, שלא נתכוון זה, אלא עד שעה שדרך בני אדם לאכול שום.

ח,ה  [ז] האומר לחברו קונם שאיני נהנה לך, אם אין אתה בא ונוטל לבניך כור אחד של חיטים ושתי חבייות של יין–הרי זה יכול להפר את נדרו שלא על פי חכם, ויאמר לו, כלום אמרת לי אלא מפני כבודי, וזה הוא כבודי.  וכן האומר לחברו קונם שאת נהנה לי, אם אין אתה נותן לבני כור אחד של חיטים ושתי חבייות של יין–רבי מאיר אומר, אסור עד שייתן; וחכמים אומרין, אף זה יכול להפר את נדרו שלא על פי חכם, ויאמר לו, הרי אני כאילו נתקבלתי.  היו מסרבין בו לשאת את בת אחותו, אמר קונם שהיא נהנית לי לעולם, וכן המגרש את אשתו, אמר קונם אשתי נהנית לי לעולם–הרי אלו מותרות להנות לו, שלא נתכוון זה אלא לשם אישות.  היה מסרב בחברו שיאכל אצלו, אמר קונם לביתך שאיני נכנס, וטיפת צונין שאיני טועם לך–מותר ליכנס לביתו ולשתות צונין, שלא נתכוון זה אלא לשום אכילה ושתייה.