מסכת נדרים פרק ח משנה ב-ג

ח,ב  עד הפסח, אסור עד שיגיע; עד שיהא, אסור עד שייצא.  עד פני הפסח, רבי מאיר אומר, אסור עד שיגיע; רבי יוסי אומר, אסור עד שייצא.  [ג] עד הקציר, עד הבציר, עד המסיק–אין אסור אלא עד שיגיע.  זה הכלל:  כל שזמנו קבוע, ואמר עד שיגיע–אסור עד שיגיע; עד שיהא, אסור עד שייצא.  וכל שאין זמנו קבוע–בין שאמר עד שיהא, בין שאמר עד שיגיע–אין אסור אלא עד שיגיע.

ח,ג  [ד] עד הקיץ, עד שיהא הקיץ–עד שיתחילו העם להכניס כלכלות; עד שיעבור הקיץ, עד שיכפלו המקציעות.  עד הקציר–עד שיתחילו העם לקצור קציר חיטים, ולא קציר שעורים.  הכול לפי מקום נדרו–אם היה בהר, כהר; אם היה בבקעה, כבקעה.  [ה] עד הגשמים, עד שיהיו הגשמים–עד שתרד רביעה שנייה; רבן שמעון בן גמליאל אומר, עד שתגיע זמנה של רביעה.  עד שיפסקו גשמים, עד שייצא ניסן כולו, דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר, עד שיעבור הפסח.