מסכת מכות פרק ב משנה ב-ג

ב,ב  הזורק את האבן לרשות הרבים, והרג–הרי זה גולה; רבי אליעזר בן יעקוב אומר, אם משיצאת האבן מידו, הוציא הלה את ראשו וקיבלה–הרי זה פטור.  זרק את האבן לתוך חצרו–אם יש רשות לניזק להיכנס לשם, גולה; ואם לאו, אינו גולה:  שנאמר "ואשר יבוא את ריעהו ביער" (דברים יט,ה)–מה היער רשות לניזק ולמזיק להיכנס לשם, יצאת חצר בעל הבית שאין רשות לניזק להיכנס לשם.  אבא שאול אומר, מה חטבת עצים רשות–יצא האב המכה את בנו, והרב הרודה בתלמידו, ושלוח בית דין.

ב,ג  האב גולה על ידי הבן, והבן גולה על ידי האב.  והכול גולין על ידי ישראל; וישראל גולין על ידיהן, חוץ מגר תושב.  גר תושב אינו גולה אלא על ידי גר תושב.  הסומא אינו גולה, דברי רבי יהודה; רבי מאיר אומר, גולה.  השונא אינו גולה; רבי יוסי ברבי יהודה אומר, שונא נהרג, מפני שהוא כמועד.  רבי שמעון אומר, יש שונא גולה, ויש שונא שאינו גולה–כל שהוא יכול לומר לדעת הרג, אינו גולה; ושלא לדעת הרג, הרי זה גולה.