מסכת שבועות פרק ב ב-ג

ב,ב  אחד הנכנס לעזרה, ואחד הנכנס לתוספת העזרה–שאין מוסיפין על העיר ועל העזרות, אלא במלך ונביא ובאורים ותומים ובסנהדרין של שבעים ואחד ובשתי תודות ובשיר; ובית דין מהלכין, ושתי תודות אחריהן–הפנימית נאכלת, והחיצונה נשרפת.  כל שלא נעשה בכל אלו–הנכנס לשם, אין חייבין עליו.

ב,ג  נטמא בעזרה, ונעלמה ממנו טומאה וזכור למקדש, נעלם ממנו מקדש וזכור לטומאה, נעלמו ממנו זה וזה–השתחווה או ששהה כדי השתחוויה, ובא לו בארוכה–חייב; בקצרה, פטור.  זו היא מצות עשה שבמקדש, שאין חייבין עליה.