שער התורה פרק י – כ אייר

 

ועתה נסיים במה שפתחנו, בהפסוק (תהלים לד, יג): מי האיש החפץ חיים, אוהב ימים לראות טוב וגו’. ובהקדם, מה שבארנו הפסוק (תהלים קמ, יב): איש לשון בל יכול בארץ, איש חמס רע יצודנו למדחפות. ונקדים לזה הקדמה כוללת, ואען ואומר: כללו של דבר: מי שרוצה לשמור פיו ולשונו באמת, שלא יבוא לידי מחלוקת ולשון הרע וקללות והלבנת פנים, יקנה לנפשו בכסף מלא המידה של סבלנות להעביר על מידותיו בכל עניין, והיינו, שיסכים בעצמו, שמידה הקדושה זו, יוציא עליה בכל שנה בערך ארבעה וחמישה רובל כסף [ובאדם עשיר יותר מזה].

 

***

 

 

 

ואף ששנאת חינם בלב היא גם כן מצוות לא תעשה, ומחוייב לעקרה מליבו. מכל מקום ידוע, שאם הוא שומר עצמו מלדבר, הוא סיוע גדול לעקרה במשך הזמן. כמו האש החבויה בכלי ואין לו מקום להתפשט, בהכרח היא מתכבה. מה שאין כן אם מדבר בעניין זה, מתחזקת השנאה. (חובת השמירה לח"ח זצ"ל פ"ח).

 

 

מי שמעיין היטב בפתיחת הספר, חפץ חיים, יראה, שעל ידי קיום מידת שמירת הלשון יגרע ממנו בכל שנה כמה מאות ואלפים עוונות, ויתוסף לו תמורתם כמה מאות ואלפים מצוות, כי אפילו אם על ידי זה לא יתמעט לו בכל יום כי אם עשרה תיבות של דיבורים שלא כהוגן, שחסם את פיו מלדברם, גם כן עולה יותר משלושת אלפים לשנה. [ובזה פרשתי מה שאמרו חז"ל (ערכין טו): כי המספר לשון הרע, מגדיל עוונות עד לשמים, שנאמר וגו’, ופירושו: כל מי שמורגל בעוון זה, מתרבה מזה גופא עוונותיו מאוד]. (שמירת הלשון, שער התורה פ"י).